לא רק שאהבתי אותו הערצתי אותו, הוא היה בעיני לא רק אדמו"ר אלא מנהיג אמיתי מי אשר ידע מה עומד לפניו ועם מה צריך להתמודד ובעיקר איך, בניגוד לרבי'ס רבים שהיו אולי רוצים אבל בפחדנים וחסרי כח מנהיגות הרבי ה'לב שמחה' מגור היה אותו אחד שזה שנים ידע כי העולם החסידי בארץ ישראל עומד בפני סכנה איומה, וכי אין ברירה הוא חייב להצילה
הייתי קרוב אליו מאחורי הקלעים, כשהוא התמודד עם בעיה קשה איך לחתן את חסידיו, הבנות של חסידי גור חונכו בסמינר לרצות רק 'בן תורה' ומיהו ה'בן תורה' בחור מישיבת חברון מן הישיבות הליטאיות הבחורים החסידים היו בעיניהם עמי הארצים ובעלי בתים והתרחקו מהם. לא רק גור, גם סלונים ואחרים סבלו מן הענין הזה, ולא היתה ברירה אלא להלחם במחנכות, אסור לשכוח שאז כולם חסידים וליטאים למדו יחד והחינוך היה הרסני, צורר החסידים מבני ברק שלט שם שליטה חזקה, ולולא המלחמה הקשה שהוא ניהל והיה לי את הזכות להיות חלק מן המלחמה הזו, לא היתה לו ברירה אלא להתחייב על שינוי והכנסת מחנכות חסידים, שזה לא עזר הרבה, וזו הסיבה מדוע בסיבוב השני כשהתפלגו כבר לא היתה ברירה אלא לפלג את הסמינרים בין חינוך חסידי לליטאי
במשך של עשרות שנים היו רשעים בבני ברק ובירושלים מי שביקשו לחסל את הכח החסידי, הם עשו הכל שהחינוך יהיה בידיהם וכשמי מן החסידים ניסה להקים מוסד חינוכי קראו עליו למלחמה, הם כבשו את הילדים החסידיים, וכשהרבי ה'לב שמחה' תפס את ההנהגה לאחר פטירת אחיו ה'בית ישראל' הוא נתן להבין לאותו גדול מבני ברק כי עד כאן, מעתה כל צעד כזה תוביל למלחמה
לא היה זה פלא מדוע הרב שך התנגד נחרצות שהרבי ה'לב שמחה' יהיה אחד משני יושבי ראש מועצת גדולי התורה, ברור היה לו כי הוא לא יתן לו להשתולל, ותוך תקופה קצרה הלכו לבחירות פנימיות שם הובסו הגדולים האנטי חסידים מבני ברק, הם האמינו שחמישים אחוז מן הציבור שלהם ובקושי קיבלו 21 אחוז ותפסו את המקום השלישי בלבד, הרב שך התפלג מאגודת ישראל והרבי ה'לב שמחה' ניהל את המלחמה הזו כמנהיג, ואז אוטומטית תיקנו כל מה שלא יכלו לעשות קודם, החינוך החסידי החל אז לפרוח
הרבי ה'לב שמחה' היה מטבעו מנהיג, הוא היה פיקח וחכם וידע מה שהוא רוצה, הציבור היה עמו מפני שהוא לחם את המלחמה שכל ציבור החסידים היו זקוקים לה, להציל את החסידות מידי מבקשי נפשה מבני ברק, היום כאשר הולכים אחורנית אין עוד אפילו מינימום של ספק כי לולא הרבי ה'לב שמחה' החסידות היתה נדרסת על ידי אותם מחבלים בריונים שהיום לוחמים נגד הציבור הליטאי הסובל מהם סבל בל יתואר
היום מלאו 24 שנים לפטירתו, הציבור החסידי חב לו חוב גדול, הוא הציל אותנו מידי בריונים שביקשו להשמידנו, בעידוד של חנפנים מן הציבור החסידי שהתפכחו מהר וקלטו ששם יקברו ועדיין לא הכו על חטא על שנתנו יד לאיש צר ואוייב חסידים וחסידות. חסרים לנו היום מנהיגים כאלו, בזכותו, דורנו עדיין חי וקיים ומסוגל להתמודד עם מבקשי נפשנו
הוא היה אחד האדמורי"ם הגדולים שהערצתי בחיי, ושוב, חבל שהוא לא השאיר לנו ממשיכים בשיעור קומתו
הייתי קרוב אליו מאחורי הקלעים, כשהוא התמודד עם בעיה קשה איך לחתן את חסידיו, הבנות של חסידי גור חונכו בסמינר לרצות רק 'בן תורה' ומיהו ה'בן תורה' בחור מישיבת חברון מן הישיבות הליטאיות הבחורים החסידים היו בעיניהם עמי הארצים ובעלי בתים והתרחקו מהם. לא רק גור, גם סלונים ואחרים סבלו מן הענין הזה, ולא היתה ברירה אלא להלחם במחנכות, אסור לשכוח שאז כולם חסידים וליטאים למדו יחד והחינוך היה הרסני, צורר החסידים מבני ברק שלט שם שליטה חזקה, ולולא המלחמה הקשה שהוא ניהל והיה לי את הזכות להיות חלק מן המלחמה הזו, לא היתה לו ברירה אלא להתחייב על שינוי והכנסת מחנכות חסידים, שזה לא עזר הרבה, וזו הסיבה מדוע בסיבוב השני כשהתפלגו כבר לא היתה ברירה אלא לפלג את הסמינרים בין חינוך חסידי לליטאי
במשך של עשרות שנים היו רשעים בבני ברק ובירושלים מי שביקשו לחסל את הכח החסידי, הם עשו הכל שהחינוך יהיה בידיהם וכשמי מן החסידים ניסה להקים מוסד חינוכי קראו עליו למלחמה, הם כבשו את הילדים החסידיים, וכשהרבי ה'לב שמחה' תפס את ההנהגה לאחר פטירת אחיו ה'בית ישראל' הוא נתן להבין לאותו גדול מבני ברק כי עד כאן, מעתה כל צעד כזה תוביל למלחמה
לא היה זה פלא מדוע הרב שך התנגד נחרצות שהרבי ה'לב שמחה' יהיה אחד משני יושבי ראש מועצת גדולי התורה, ברור היה לו כי הוא לא יתן לו להשתולל, ותוך תקופה קצרה הלכו לבחירות פנימיות שם הובסו הגדולים האנטי חסידים מבני ברק, הם האמינו שחמישים אחוז מן הציבור שלהם ובקושי קיבלו 21 אחוז ותפסו את המקום השלישי בלבד, הרב שך התפלג מאגודת ישראל והרבי ה'לב שמחה' ניהל את המלחמה הזו כמנהיג, ואז אוטומטית תיקנו כל מה שלא יכלו לעשות קודם, החינוך החסידי החל אז לפרוח
הרבי ה'לב שמחה' היה מטבעו מנהיג, הוא היה פיקח וחכם וידע מה שהוא רוצה, הציבור היה עמו מפני שהוא לחם את המלחמה שכל ציבור החסידים היו זקוקים לה, להציל את החסידות מידי מבקשי נפשה מבני ברק, היום כאשר הולכים אחורנית אין עוד אפילו מינימום של ספק כי לולא הרבי ה'לב שמחה' החסידות היתה נדרסת על ידי אותם מחבלים בריונים שהיום לוחמים נגד הציבור הליטאי הסובל מהם סבל בל יתואר
היום מלאו 24 שנים לפטירתו, הציבור החסידי חב לו חוב גדול, הוא הציל אותנו מידי בריונים שביקשו להשמידנו, בעידוד של חנפנים מן הציבור החסידי שהתפכחו מהר וקלטו ששם יקברו ועדיין לא הכו על חטא על שנתנו יד לאיש צר ואוייב חסידים וחסידות. חסרים לנו היום מנהיגים כאלו, בזכותו, דורנו עדיין חי וקיים ומסוגל להתמודד עם מבקשי נפשנו
הוא היה אחד האדמורי"ם הגדולים שהערצתי בחיי, ושוב, חבל שהוא לא השאיר לנו ממשיכים בשיעור קומתו
חיים שאולזון

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.