השבעה שבועות שבין חגה"פ לחגה"ש הם ימי ההכנה להיות ראויים לקבלת התורה
במ"ת, עד שהתורה תהי' המורה-דרך בחיי היום-יומית. מכיון שהתורה היא
מורה-דרך בכל פרטי חיי היום-יומית,שנחלקים בכלל לב' חלקים – ענינים שחוזרים
ע"עורגילים להם וענינים מיוחדים, וכמו באופן הנהגת ה' עם כל יהודי ועם כלל
ישראל ישנה הנהגה טבעיתוהנהגה ניסית – לכן גם בתורה ישנן מצוות שמזכירות
על הנהגה טבעית של ה' וישנן מצוות שמזכירות על ההנהגה ניסית של
ה'. במצות שבתישנם ב' הענינים: 1) הטעם לענין השבת שנאמר בעשה"ד
בפ' יתרו הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום
השביעי". שזה מחזק את האמונה שהעולם והענינים שבו שנראיםטבעיים אינם דבר
בפ"ע ח"ו אלא הקב"ה בראו. 2)הטעם לענין השבת שנאמר בעשה"ד
בפ' ואתחנןהוא "וזכרת כי עבד היית באמ"צ ויוציאך ה"א משם ביד חזקה
וגו'" ומאז ה"ה עבדים לה'. שהיהודי יזכור,שלא רק אז, אלא גם
היום משחרר אותו ה' מלהיות עבד לחוקי הטבע הנוגדים לתומ"צ, אלא הוא עבד ה'!
_משיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר ה'תשכ"ו, לנשי ובנות חב"ד תחיינה_
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.