אמר יעקב לראובן איני מקרבך ואיני מרחיקך עד שיבוא משה ויקבל
התורה בשבת (מדרש פליאה). וצריך להבין, מדוע יעקב קושר את כפרת ראובן על
מעשיו, למשה רבנו בקבלת התורה ולשבת קודש?
ואפשר לבאר ולומר, דהנה הקב"ה קבע את ו' בסיון ליום מתן תורה,
ומשה רבנו בא והזיז מ-ו' בסיון ל-ז' בסיון, מיום שישי ליום שבת. ודאי
שביום שישי ו' בסיון, היו ביום זה כוחות נשגבים שהקב"ה השריש אותם בטבע ו'
בסיון, ובא משה רבנו ושינה את העיתים ואת הזמנים, ולקח את הכח שהושרש ב-ו'
בסיון והשרישו והחדירו ב-ז' בסיון, ודבר זה הוא דבר לא פשוט בכלל.
ועל פי יסוד זה יובן עניין ראובן, הנה אמרו חז"ל שליעקב אבינו
היו צריכים להיות י"ג שבטים, וכל שבט כנגד חודש בחודשי השנה, ונותן כח
לחודש מחודשי השנה. וכאשר ראובן בלבל יצועי אביו, נמנע שבט אחד מעם ישראל,
ואז מעשיו של ראובן היו "מעוות לא יוכל לתקן" אם כן מה יהיה עם חודש י"ג,
שזו שנה מעוברת שיש עוד חודש, מהיכן יקבל חודש הי"ג שזה אדר ב' כח?
אלא, היה צריך את מעשיו של משה להעביר מ-ו' סיון ל-ז' סיון,
ואחרי שהעבירו כח מיום אחד ליום שני, אפשר למחול גם לראובן כי מעשיו הם בני
תקנה, ואפשר לסדר את מעשיו על ידי שמעבירים את הכח מאדר א' לאדר ב'.
ולכן אומר יעקב אבינו לראובן, אני איני מקרבך ואיני מרחיקך עד שיבוא משה ויקבל את התורה בשבת, על ידי זה יהיה אפשר גם אצל ראובן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.