*דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום רביעי ב' סיון התשע"ו*

*"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"* (במדבר ו, כו).

ונראה, דהנה בפרשת סוטה אנו למדים גודל מעלת השלום, שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה, ימחה על המים כדי לעשות שלום בין איש לאשתו (שבת קטז). ומזה יש לאדם ללמוד איך צריך להיות אוהב  שלום ורודף שלום, ולוותר מכבודו ולהעביר על מידותיו עבור השלום. הלא אם התורה מסכימה למחוק את השם ולוותר על כבוד שמו יתברך, כל שכן שיש לאדם עצמו לעשות כן.

ומובא במדרש רבה בפרשתנו (ט, כ) מעשה ברבי מאיר שהיה דורש בליל שבת בבית הכנסת, והייתה שם אשה אחת ששמעה את דרשתו. כאשר חזרה לביתה מצאה את הנר כבוי, אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו? אמרה לו שומעת הייתי את רבי מאיר דורש, והיה אותו האיש  לצר, אמר לה אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותוריקי בפניו של רבי מאיר.

יצאה לה מביתו, נגלה אליהו זכור לטוב לרבי מאיר, אמר לו הווי בגללך יצאה אשה מביתה, וסיפר לו את פרטי המעשה. מה עשה רבי מאיר, הלך וישב בבית המדרש הגדול, באה אשה לבית המדרש כדי להתפלל, כאשר ראה אותה עשה עצמו כמפהק, אמר לה האם את יודעת ללחוש לעין?

מתוך אימה אמרה לו האשה לא, אמר לה רקקי לי שבעה פעמים לפני וייטב לי, עשתה כן. אמר לה, לכי אמרי לבעלך אתה אמרת לי שאירוק פעם אחת ואני רקקתי שבעה פעמים.
אמרו לו תלמידיו, רבי כך מבזים תלמוד תורה, אילו היית אומר לנו היינו מביאים אותו ומלקים אותו על הספסל, ומחזירים לו את אשתו.

אמר להם לא יהיה כבוד מאיר גדול מכבוד קונו, ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו, כבוד מאיר לא כל שכן ע"ש.

ואם כבוד התורה של רבי מאיר מוטב לבזות כדי לעשות שלום, יתבונן נא האדם בעצמו כמה הוא צריך לוותר בביתו על כבודו, ובלבד שישיג המטרה להשכין שם שלום.

ולכן יובן, כאשר הכהנים מברכים את עם ישראל בשלום, אז לא יצטרכו למחות את שמו כדי לעשות שלום אלא *"ושמו את שמי על בני ישראל"* שיהיה שמו קיים לעולם. וזוהי עומק הברכה *"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"* שהשלום ישאר שלום אמיתי ונצחי לכל עת בעם ישראל.