נדב ואביהוא רצו יום כיפורים בכל השנה

דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום שני י' ניסן התשע"ו

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני ה' וימותו"(ט"ז-א').
והנה, טעמים רבים דרשו חז"ל בסיבת מיתת נדב ואביהו, וכמו שמובא בפסיקתא דרב כהנא (כו'-ט') בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרון, ובכולהן כתיב בהן מיתה, על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש וכו', ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים וכו', ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכו', ועל ידי שלא היו להם בנים וכו', אבא חנן אומר על ידי שלא היו להם נשים.

והנה, כשנסתכל על דברי התורה הקדושה עם כל הפירושים וההוספות שחכמנו הוסיפו ולימדו והבהירו לנו שנבין, נמצא מה שכתוב מפורש בתורה "בקרבתם לפני ה' וימותו" הנה העיקר שהתורה מספרת לנו למה מתו, בגלל שהתקרבו לפני ה'. ולכן גם התורה הקדושה מצוה את כל עם ישראל לבכות בכי גדול על מיתת בני אהרון, כמו שמובא בתורה הקדושה (ויקרא י'-ו'): "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'", הרי שמיתתם הייתה שריפה שכל בית ישראל היו צריכים לבכות עליה, וזו ראיה שהסתלקותם לא הייתה מחמת חטא כפשוטו חס ושלום.

וכן צריך להתבונן, מה היה הגורם להסתלקותם אחרי שבאמת כל ישראל נצטוו לבכות על השריפה אשר שרף ה'.
הנה צריכים להבין, הקב"ה מצוה את כל ישראל לבכות על השריפה שמתו בני אהרון נדב ואביהוא, משום שהמיתה שלהם הייתה מיתה לא חס ושלום מיתה של אדם שעשה עבירה ומת, נענש על העבירה שעשה, אלא משהו גבוה ורוחני מרומם ביותר, שהתורה קוראת לדבר הזה "בקרבתם לפני ה" ומתו לא בעיתם ולא בזמנם, אלא מתו לפני הזמן.

והנה אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, מה פשעם ומה חטאם של נדב ואביהוא שלכן היו צריכים למות, אפשר לבאר ולומר שנדב ואביהוא ביקשו לשנות את היוצרות בקירבה להקב"ה. הקב"ה ברא את האדם, והקב"ה מעל כל דבר. הקירבה להקב"ה היא קירבה בתנאים, ולא על פי הרצונות של האדם. הקב"ה ברא זמנים להתקרב בלב, ברא זמנים להתקרב בתפילה, ברא זמנים להתקרב אליו על ידי הקרבת הקורבנות, הקב"ה ברא סדר איך מתקרבים אליו, מהם הזמנים של כל דבר לקירבה להקב"ה.

נדב ואביהוא רצו לשנות את הסדר הזה ולגרום דבר חדש בעולם, שהקירבה להקב"ה בכל המובנים, בכל הדרכים ובכל העניינים ביד של הבן אדם, איך שהוא רוצה יכול להתקרב לפני הקב"ה. ואת הפתח והדרך החדשה הזו שנדב ואביהוא רצו לבנות, זה מה שהתורה אומרת "בקרבתם לפני ה'", התקרבו קירבה לא קירבה רגילה, כעין יום כיפור שכהן גדול נכנס לקודש הקודשים. נדב ואביהוא רצו לבנות דבר חדש בעולם, שכל רגע יוכל האדם כמו יום כיפור להתקרב לקודש הקודשים, להיכנס לפני ולפנים ולהתקרב להקב"ה קירבה כזו, וקירבה כזו לא היה אפשר לעשות אותה, זו קירבה מיוחדת שיש אותה רק בזמנים מיוחדים.

ולכן אחרי שמתו שני בני אהרון, הקב"ה נותן ציווי מיוחד, ומהו? הציווי הוא "ואל יבוא בכל עת אל הקודש"(ט"ז-ב'), שלא כל הזמנים הם זמנים שהם אותו דבר, אלא לכל דבר יש לו עת ויש לו זמן, וכל דבר בזמן שלו. דבר בעיתו מה טוב.

אם כך נבוא ונקשה, הרי נדב ואביהוא עשו את זה לשם שמים,  ואם עשו את זה לשם שמים למה המצוה שעשו לא עמדה איתם, הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים, והמצוה הזאת הייתה צריכה לעמוד איתם ולהישאר איתם שלא ימותו, הרי אחרית דבר הם עשו את זה בשביל עם ישראל, בשביל הקירבה אל הקב"ה.

אלא התשובה היא כך, נדב ואביהוא לקחו החלטה בחיים בלי להתייעץ עם החכמים והגדולים. היו בדור שלהם חכמים וגדולים, כמה שהם היו גדולים, היו אנשים שהיו המובילים של ישראל שזה היו משה ואהרון. נדב ואביהוא רצו לעשות מהלך גדול וקדוש,  אפילו שהוא מהלך קדוש ולשם שמים, עם כל המעלות והדברים הגדולים ביותר, אבל עשו אותו בלי להתייעץ עם משה ואהרון.  הם לקחו על עצמם את ההחלטה לעשות את הדבר הזה, בלי עצה מגדולי הדור ממשה ואהרון.

וידוע מה שיש קבלה בשם ה'נועם אלימלך', שכל אסיפה שאין שם ראש, הס"מ נעשה שם ראש. כל מקום בעם ישראל שאין אדם אחד שהוא המוביל של הדבר, הס"מ הסיטרא אחרא נהיית המובילה של הדבר, הקב"ה ברא בעם ישראל היררכיה שצריכה להיות בכל מקום, את הראש את המוביל של המקום. אפילו שאתה חושב שאתה יותר גדול מהרב בתורה וביראת שמים, אבל הוא הרב. הוא נכתב עליו בשמים להיות הרב, הוא נכתב עליו בשמים להיות הראש, נכתב עליו בשמים להיות המוביל, והוא צריך להוביל. אם הוא לא מוביל, הס"מ נהיה המוביל של אותו מקום. נדב ואביהוא עם כל מעלתם שחשבו שהם גדולים וקדושים, אפילו יותר ממשה ואהרון, ידעו שיש מנהיגים לעם ישראל משה ואהרון, והם רצו להחליט החלטה בלי להתייעץ איתם, זה שלקחו החלטה בלי להתייעץ איתם,  הביא חורבן ואת המוות שלהם.

ועל פי זה יובן מדוע את הפרשה של נדב ואביהוא קוראים ביום הכיפורים, משום שנדב ואביהוא רצו להביא את יום הכיפורים שיהיה בכל השנה כולה. ולכן ביום הכיפורים שזה היום המקודש, שמור ומקודש רק ליום הכיפורים, ועשו את המעשה שלהם בלי עצת חכם בלי עצת רב, לכן נכשלו כישלון גדול שהביאו מיתה על עצמם.