שער ניקנור

דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום רביעי ה' ניסן התשע"ו

"והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד".
וברש"י שם: בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחוסר כיפורים (סוטה ז').
וכתב בשפתי חכמים ששער ניקנור הוא במזרח העזרה, וכאשר עומד אדם שם ופניו למערב הוא רואה פתח ההיכל דהיינו לפני ה' וגו'. ולא נתקדש חלל שער ניקנור בקדושת העזרה, כדי שיוכל המצורע שהוא מחוסר כיפורים לעמוד שם, כדי שיוכל להכניס ידיו לפנים להזות עליו, דמחוסר כיפורים שנכנס בעזרה חייב כרת, לכך לא קדשוהו בקדושת עזרה ‏ע"כ.

וצריכים להבין מדוע ציוה הקב"ה שבזמן שמטהרים את הטמא יעמוד בשער ניקנור דווקא, וגם נתנו לו רשות למצורע שהוא טמא לעמוד ליד שער העזרה, ולהושיט את ידיו ורגליו לתוך העזרה כדי לתת על בהונותיו ‏מדם האשם. ודבר זה לא מצאנו באף טומאה רק בטומאת מצורע, אם כך מה מיוחד בטומאת מצורע שכך עומד דווקא בשער ניקנור? ולמה דווקא בשער ניקנור? ואיך זה שמכניס את בהונות אצבעותיו בתוך המקום הקדוש הזה? ולמה דוקא בטומאת מצורע ולא בשאר הטמאים שהתורה לא התירה להם את הדבר הזה שמותר במצורע?

והנה ננסה להבין מה זה שער ניקנור ומהי המהות של שער ניקנור, שעל שער ניקנור חז"ל אומרים שגם לעתיד לבוא, כשיבנה בית המקדש, כל השערים יתבטלו שמם חוץ משער ניקנור שישאר שמו לעולם, מה מיוחד בשער ניקנור?

להמשך כנסו כאן:

אם כך נבאר ונאמר הגמרא (במסכת יומא דף ל"ח) מספרת שניקנור נעשו ניסים לדלתותיו,  ומחדשת הגמרא ואומרת כשהלך ניקנור להביא דלתות (לשער המזרח של העזרה) מאלכסנדריה של מצרים בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטובעו, נטלו אחת מן הדלתות והטילוה לים להקל על הספינה ועדיין לא נח הים מזעפו, ביקשו להפיל את הדלת השניה עמד ניקנור וכרכה (חיבק את הדלת) ואמר להם: אם אתם זורקים את הדלת השניה של בית המקדש הטילוני עמה למים, מיד נח הים מזעפו והיה מצטער ניקנור צער גודל על הדלת הראשונה שזרקו אותה לים, כיון שהגיע לנמלה של עכו הייתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה הדלת הראשונה שזרקו למים, ויש אומרים בריה שבים בלעה אותה והקיאה אותה ליבשה, ועליה אמר שלמה ‏בשיר השירים: "קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים", אל תקרי ברותים אלא ברית ים, לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משער ניקנור שבהם נעשו ניסים ע"כ.

ואם כך צריכים להבין את הגמרא, למה נסתובב מן השמים שהדלתות הללו יגיעו למקום המקדש על ידי נס דווקא,  ומה גם נס נפלא כזה שבריה שבים בלעה והקיאה, ועוד גם זאת שיביאו אותה ממצרים דווקא, מקום ערוות הארץ והיא תעמוד בשער בית ה' עד שגם כאשר היה בידם לעשות מזהב השאירו השערים הללו כמקדם, מה המיוחד בכל העניין של שער ניקנור, של הסיפור של ניקנור?

ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, הנה כשנתבונן על מצורע מדוע צרעת באה על האדם, הגמרא אומרת (במסכת ערכין ט"ז), אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יהונתן על שבעה דברים נגעים באים, על לשון הרע ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח ועל צרות העין ע"כ.
והנה, כשאדם מסתכל על החיים ההתמודדות בחיים עם הדברים האלה היא קשה ביותר, לשון הרע כל רגע האדם מתמודד עם העוון הגדול של לשון הרע, והמלחמה היא מלחמה מתמדת וקשה ביותר, שפיכות דמים מתפרשת לכמה פירושים שפיכות דמים גם לבזות את חברו זה גם שפיכות דמים, וכל רגע שאדם חי בחיים שלו יום יום מתמודד עם שפיכות דמים. שבועת שווא בכל רגע אדם מתמודד במסחרו ובכל ענייניו בעניני שבועת שווא. גילוי עריות המלחמה היא קשה ביותר, רגע רגע להתמודד עם גילוי עריות. גסות הרוח, כל רגע אדם מתמודד עם גסות הרוח, בהתנהגות שלו בהוזזת ידיים שלו, באכילה שלו בטריקה של הדלת שהוא טורק כל רגע, ההתמודדות עם גסות הרוח, גזל כל רגע גם אם לא בגזל, באבק גזל אדם יכול להיכשל. צרות העין אדם שמסתכל על חברו וחושב כמה יש לו ואיך יש לו, ‏ומה חסר לו ויש לחברו, זה צרות העין. אם כך ההתמודדות עם העוונות שעליהם בא נגע הצרעת הם כל רגע בהתמודדות ובחיים של האדם, ההתמודדות איתם קשה קושי גדול ביותר, והשטף של החיים מביא את האדם בכל שניה לעמוד בפתח של להיכשל בחטאים, שבע הדברים שעליהם צרעת באה לעולם.

והנה כשנסתכל על דלתות ניקנור נמצא דבר של פלא גדול, הדלתות נמצאות בבית המקדש המקום שאדם יוצא מעלמא דשיקרא, ועוזב את כל הבלי העולם הזה ונכנס לבית ה' המקום הקדוש ביותר. ואדם שיוצא מהדלת של ניקנור לעולם יפרוש מכל עניני העולם הזה, ויכנס לקדושה ולטהרה.‏ זה דבר קשה מאוד על האדם, ויש לאדם מניעות קשות ביותר לעבור מעולם השקר להיכנס לעולם הקדושה של בית המקדש, ועל זה עומד על האדם נחשול של הים לטובעו, דהיינו מי זה הנחשול שבים, הרשעים וכח התאוות של העולם הזה, ומים רבים עומדים לכבות את האהבה עד שלפעמים אדם לא יעבור את המרחק של בין הדלת של שער ניקנור של חי עולם הזה לקדושה של יראת שמים, ועבודת ה' של בית המקדש. ונחשול של ים עומד לטובעו כל רגע לא לעבור מפה לשם.

אבל צריך האדם לדעת שכל ההתחלות קשות, ומכאן ואילך יערב לכם הקב"ה לעזור לאדם, ואיך אפשר להגיע לעבור את הנקודה הזו בין הגשמיות של העולם הזה, לבין הרוחניות של בית המקדש, רק אם אדם עומד במסירות נפש גדולה, אדם יכול לעבור מהעולם הזה לעולם הבא. וכאשר אדם מוסר את הנפש מסירות נפש גדולה ביותר, שפת במלח תאכל ועל הארץ תישן וכך היא דרכה של תורה ואם אתה עושה כך אשריך וטוב לך (פרקי אבות ו'-ד') וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, רק אז הוא יכול לבטל את כל המניעות האלה של התאוות מהעולם הזה לעולם הבא.

לכן סיבב הקב"ה כשהלך ניקנור להביא דלתות שער העזרה, אשר בהן תהיה תכלית כניסת האדם לקדושה, הדלת שמסמנת את בין התאוות לקדושה, שיעמוד נחשול של ים להטביע את הדלת הזו, שזה יסמן גם את הדלת הזו שהיא הפתח בין הקדושה לטומאה, שהוא ניסה להטביע את הדלת הזו. ואיך ניקנור עמד במסירות נפש, והיה מוכן למות שלא תטבע דלת הזו ויאבדו אותה ואמר הטילוני לתוך המים, מתי שאדם יהיה מוכן למות וליפול לתוך המים, רק אז ינוח המים מזעפו ורק אז תהיה לו סיעתא דישמיא להינצל ולהצליח לעבור את כל התאוות, ולעבור את הצד של הגשמיות לתוך הרוחניות לתוך בית המקדש.

ולכן דווקא הקב"ה סיבב שהדלתות האלו יגיעו מאלכסנדריה של מצרים, שמצרים מסמנת מ"ט שערי טומאה, את הסמל של הגשמיות ושל התאווה, ושל המ"ט שערי טומאה להגיע עד הנ' שערי טומאה זה מסמן את מצרים. וכן כל מה שבני ישראל עברו בארץ מצרים ואתה ערום ועריה ולא ירא אלוקים, וזה מה שאנחנו מזכירים כל שבת בקידוש "תחילה הוא למקראי קודש זכר ליציאת מצרים", אדם צריך כל הזמן לזכור, איפה היינו, מה היינו, מה ארץ מצרים מסמנת וממה יצאנו. ולכן הדלתות האלה דווקא הגיעו מאלכסנדריה של מצרים לסמן את כל הטומאה וכל הדברים הקשים ביותר שיש.

ולכן את המצורע לוקחים לשער ניקנור, ששער ניקנור מסמן את כל הדברים הרעים, והמצורע זה אדם שעל שבע דברים הצרעת באה, שאלה הדברים הקשים של היום יום שאדם מתמודד איתם, שאדם חי איתם חיים קשים והתמודדות קשה ביותר. וכאשר האדם מטהרים אותו בפתח של המקום הזה, לוקחים את הבהונות של האצבעות שלו ומכניסים אותם בפנים, שזה מסמן על פיתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, ולכן מכניסים את בהונות אצבעותיו ומסמנים לו כל התאוות של העולם הזה הן תאוות קשות ביותר, אבל אתה תכניס את האצבעות לתוך המקום הזה בשער הקדוש הזה שער ניקנור, שמסמל על מסירות נפש שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה.

ואם אדם מוסר נפש ונלחם בכל כוחו אז הקב"ה, כמו שער ניקנור, עוזר לאדם, אם מסרת את נפשך ונותן לך סיעתא דשמיא להצליח ולהינצל מכל הרע, רק בזכות המסירות נפש כמו שהתנהג ניקנור במקום הקדוש של השער, שמסמן בין הקודש לבין החול בין האור לבין החושך.