יפה רבינוביץ נולדה ב-1929 ביאסי ברומניה לאחת המשפחות המיוחסות בעולם החסידי. אביה היה האדמו"ר מטשכויב, אברהם אביש קנר. רבינוביץ, שהייתה חברה בתנועת הנוער הציונית "בני עקיבא", האמינה בצורך להגשים את הציונות ולא חשבה שתינשא לבן אדמו"ר, כפי שהיה מקובל במשפחתה.
ואולם הגורל רצה אחרת. בזמן הפוגרום ביאסי, ביוני 1941, היא התחבאה בעליית הגג עם הוריה אברהם ומלכה, אחותה הגדולה פייגלה ואחיה הקטן משה. כולם ניצלו. באוגוסט 1944 אחותה פייגל נרצחה יחד עם מאות יהודים באונייה "מפקורה", שניסתה להביא לארץ ישראל ניצולים מאירופה, וטובעה מאש של כלי שיט אחר. 310 מעפילים טבעו למוות. רק חמישה ניצלו.
רבינוביץ, שהצטיינה במצוות כיבוד הורים, הרגישה צורך לפצות את הוריה על אובדן בתם הבכורה ולהינשא בבוא העת לבן אדמו"ר במקומה. לאחר המלחמה המשפחה ניסתה לעלות לארץ באוניית המעפילים "מדינת היהודים", אך האונייה נלכדה על ידי הבריטים וכל נוסעיה גורשו לקפריסין, שם למדה עברית.
לאחר קום המדינה המשפחה עלתה לארץ. הוריה הקימו בשכונת חליסה בחיפה קהילה חסידית של יוצאי רומניה, שמשכה אליה חרדים, דתיים לאומיים ואפילו חילוניים. "ילדיהם ונכדיהם של אותם חסידים מביעים עד היום געגוע עז לאדמו"ר מטשכויב ולאשתו הרבנית מלכה ומספרים על הקהילה המיוחדת שלהם, שלא הייתה כמוה בכל הארץ", סיפרה נכדתם, הסופרת יוכי ברנדס.
רבינוביץ עבדה בשנותיה הראשונות בארץ במשרד הסעד של המדינה הצעירה וסייעה בקליטת עולים ניצולי שואה. במקביל, למדה הוראת עברית. ב-1949 נישאה ליעקב רבינוביץ, בנו של האדמו"ר מביאלא, שהגיע לארץ מפולין במסגרת עליית "ילדי טהרן". "היא השכילה לבחור בבן אדמו"ר שיעניק להוריה את החתן המיוחל, ובה בעת יהיה פתוח ומתון ויסכים לקבל את אורח החיים התוסס והליברלי שלה", סיפרה ברנדס.
בהמשך לימדה עברית באולפן בחיפה בשיטה ייחודית שכללה משחקי קלפים, כתיבת סיפורים והצגת מחזות.
יעקב, בעלה, התמחה בניהול חשבונות. כעבור 15 שנות נישואים וארבעה ילדים, עברו לפתח תקוה בעקבות עבודתו של בעלה. רבינוביץ החלה אז לעבוד כמורה לגיל הרך בבית הספר הממלכתי דתי "מימון". בפתח תקווה נולדו לזוג עוד שתי בנות.
ואז, לאחר 20 שנות מגורים בעיר, כשהבת הקטנה הייתה בכיתה ג, התחוללה במשפחה תפנית הרת גורל ששינתה את חייהם. בעידודו של בנם הצעיר, צבי, החליטו לעבור לגור בבני ברק ולהעניק לשתי בנותיהם הקטנות חינוך חרדי סגור. "המעבר הזה יצר נתק כאוב במשפחה, שהלך והחמיר משנה ולשנה", סיפרה ברנדס. שתי הבנות הלא חרדיות, ציפי ויוכי, לא עברו לבני ברק יחד איתם. "כשנכדיהם החרדים גדלו, ההקצנה והקנאות במשפחה הלכו והחמירו. יפה ויעקב נותרו ציוניים נלהבים, אבל נאלצו להסתיר זאת יחד עם דגלי המדינה, שהונפו בגאון במרפסת ביתם בפתח תקווה, אך נותרו ארוזים בארון בבני ברק", סיפרה.
"הנכדים שלי, שיושבים מוגנים בחיידרים שלהם בבני ברק, יכולים להרשות לעצמם להיות אנטי ציוניים. אבל אני, שהתחבאתי בבוידעם ברומניה כשסביבי שחטו את שכנינו ומכרינו, אני, שאחותי נרצחה בדרכה לארץ ישראל, אני לא יכולה שלא להודות לקב"ה יום יום ושעה שעה על הנס הזה שקרוי מדינת ישראל", אמרה רבינוביץ.
יעקב, שמת לפני חמש וחצי שנים, ויפה, שמתה בחודש מרץ השנה, התפללו עד יומם האחרון לזכות ולראות את ילדיהם ונכדיהם חיים בשלום. ואולם רק בנם הגדול, ברוך, האדמו"ר מביאלא הר יונה, המשיך לשמור על קשר חם עם ציפי ויוכי, אחיותיו הלא חרדיות.
"לאחר פטירתה כוסו רחובות בני ברק במודעות אבל ענקיות. המוני הצעירים החרדים שנעצרו לידן וקראו את התיאורים עליה לא יכלו להעלות בדעתם שמרים שיינדל, אשת האדמו"ר מביאלא, הייתה עד לפני שלושים שנה יפה רבינוביץ, מורה ומחנכת מצליחה במערכת החינוך הממלכתית-דתית, שאהבה ללכת לקולנוע ולתיאטרון ולקרוא ספרות יפה, ושייחלה עד יומה האחרון שתזכה לחגוג שבתות וחגים עם כל ילדיה, נכדיה וניניה. יחד כולם. גברים ונשים. חרדים, דתיים וחילונים", ספדה לה ברנדס. היא הותירה שישה ילדים ועשרות נכדים ונינים.
הופיע ב'הארץ' - יפה רבינוביץ היא הרבנית מביאלה שהלכה לעולמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.