מידותיו של הקדוש ברוך הוא

דבר תורה מיוחד אשר קידש כבוד האדמו״ר ר׳ יאשיהו יוסף פינטו שליט״א ליום ב׳ כה׳ אדר ב׳

"ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תר לחטאת על פתח אוהל מועד אל הכהן".
הנה הגמרא במסכת סוטה (י"ד) אומרת על הפסוק "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" (דברים י"ג-ה') וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד'- כ"ד) "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא" אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים אף אתה וכו'. ע"ש.
וכן מובא בגמרא במסכת שבת (קל"ג עמוד ב'). "זה קלי ואנוהו" (שמות ט"ו-ב') אבא שאול אומר הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום ע"ש.
ומידה זו לחוס על כבוד אחרים מצאנו בהקב"ה, מי שכבוד חברו חביב עליו כשלו, הוא הולך בדרכי ה' ומקיים מצוות "אחרי ה' אלוקיכם תלכו".

והנה אפשר לבאר ולומר יסוד גדול בחיי האדם איך לנהוג בחייו. מובא בתהילים (קמ"ז-ג') "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא". והנה צריכים להבין הפסוק שמרפא לשבורי לב ומונה הכוכבים, מה הקשר למרפא נשברי לב ומונה מספר לכוכבים, מה הקשר בין שני הדברים האלו? אלא הגמרא במסכת חולין (ס' עמוד ב') אומרת: רבי שמעון בן פזי אומר כתוב בתורה (בראשית א' ט"ז) "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים" וכתיב אחריו "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה וכו' וימנו בך ישראל ימים ושנים וכו. חזייה דלא קא מיתבא דעתה (הקב"ה ראה שהלבנה עדיין בצער), אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח ע"כ. וברש"י (שם) ואת הכוכבים, שבשביל שמיעט את הלבנה הרבה צבאה לפייס דעתה ע"כ. ומקור רש"י ממדרש רבה: אמר הקב"ה הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהיו הכוכבים יוצאים עמה, בשעה שהיא נכנסת יהיו הכוכבים נכנסים עמה ע"ש.
אם כך לומדים פה מוסר השכל גדול, אם מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, וכל קיום הלבנה עומדת רק מכח מאמר פיו ובידו להעבירה כל שעה שרוצה, אף על פי כן כאשר מיעט אותה מגדולתה פייס אותה מתחילה בדיבורים, וכאשר ראה שלא עוזר הפיוס בדיבורים אומר הקב"ה הביאו עלי כפרה בכל חודש, ואחר כל זאת נתן לה כוכבים עד אין מספר, אשר אחד מהם לבדו הוא גדול כמלוא העולם ו‏כל זה לפייס דעתה שלא תצטער, כמה יש לנו ללמוד מזה איך צריך להשתדל לפייס דעת אחרים בכל מה שאדם גורם צער לשני.
וזה מה שאמר הכתוב "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" וראיה לזה, מאיפה אנחנו יודעים שהקב"ה רופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם? שהרי "מונה מספר לכוכבים" שברא הכוכבים להיות עזרה ללבנה שיכנסו ויצאו עמה, כל זה לפייס את דעתה בזה שהקטין אותה.
ומפה לומדים את מידותיו של הקב"ה שהוא רופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, ואיך? הוא מונה מספר לכוכבים בגלל שהוא פגע בלבנה, מנה לה מספר לכוכבים.

ומפה מוסר גדול לאדם, אם חס ושלום גרם עגמת נפש או צער למישהו אחר, שהוא חייב בכל כוחו לפייס את דעתו ולעשות כל מה שהוא יכול לרצות אותו, אם הקב"ה מרצה את הלבנה על זה שהקטין אותה בכוכבים ואומר הביאו כפרה עלי, כמה האדם צריך ללמוד ולהתנהג ולפייס את חברו אם חס ושלום גרם לו צער או פגע בו.

על פי זה אפשר להבין ולפרש מה שמצאנו בפרשת השבוע, מובא בשיר השירים (ו'-ט') "אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה" ואפשר לבאר ולומר, מצאנו בפרשת השבוע לגבי יולדת "ובמלאות ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת" (י"ב-ו'). וכתב בעל הטורים, בכל מקום מקדים הכתוב תורים לבני יונה חוץ מכאן, לפי שיולדת אינה מביאה אלא אחד, לכן אם תמצא יונה לא תיקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר. ע"כ.
ואפשר לבאר ולהבין את הדברים היסודיים שאמרו לנו חז"ל, אנחנו מוצאים בכל מקום שבני תורים מקדימים אותם לבני יונה חוץ מהמקום פה, הקדימה התורה בן יונה לתור, למה? משום שאצל התור ואצל הבן יונה יש מידה מיוחדת וחזקה ביותר, מתי שהיונה מכירה את הבן זוג היא לא מחליפה אותו עד סוף חייו, ואצל התור יותר, מתי שהתור מכיר את הבן זוג הוא לא מחליף אותו כל חייו. מה שאין כן אצל היונה מתי שהבן זוג מת היא מחליפה אותו עם בן זוג אחר, אבל אצל התור לא מחליף אותו, גם אם הבן זוג מת היא נשארת כך לבד כל חיה. ולכן משום שהתורה צוותה להביא רק אחד, במקום שציוותה התורה ליקח שני עופות אז יש חשיבות לתורים יותר מבני יונה ויש להקדים ליקח תורים אם אפשר, אבל אחת היא יונתי, במקום שצריך ליקח רק אחד אז יקדים היונה. וזה דין היולדת שמביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, האם היולדת מביאה רק אחת ומקדימה את היונה לפני התור, כדי שלא לצער התור שנשארה לבד ומתאבלת, ראוה בנות ויאשרוה ויהללוה מלכות ופילגשים ויהללוה, כולם מהללים ומתפלאים על מחשבתה של התורה איך היא תורת חסד ורחמיו על כל מעשיו.

ומפה צריכים ללמוד מוסר גדול, אם התורה חסה כל כך על צער בעל חיים, ובמקום קרבן ריח ניחוח לה' אשר כל אשר ברא בעולמו לא ברא אלא לכבודו, עד כמה הוא רצון התורה לייקר כבודו של אדם שנברא בצלמו שנפשו רגישה ובקל הוא נפגע, שיש לחוס על כבודו ביתר שאת. ועל זה נאמר "וקול התור נשמע בארצנו", מה שציוותה התורה שבשעה שצריכים ליקח רק תור אחד ולא זוג אז היא מאוחרת אחרי היונה, זה משמיע קול גדול בארצנו איך יש לחוס על כבוד הבריות שחביב כבודן הרבה יותר מהעוף. ועל זה אמר דוד המלך "וראיתני כתור האדם המעלה פני ה' אלוקים" (דברים הימים א' י"ז-י"ז), אם תראה אותי מתנהג כאשר לימדה אותנו התורה הקדושה אצל התור היחידי, אז אני "האדם המעלה פני ה' אלוקים".