הרב יעקב אדלשטיין זקוק לרפואה. בתוארו הרשמי הוא הרב הראשי של רמת השרון, וכשגרנו שם – זכינו להכירו. אבל יש לו עוד הרבה תארים. בכל ההודעות שמתפרסמות, מבקשים להתפלל לרפואת "הגאון הגדול" או "הצדיק". אני רוצה להוסיף עוד תואר – "הזריז".
בחלק היומי של פרשת השבוע החדשה (פרשת "צו") מופיעה הוראה: "צו את אהרון ואת בניו". ורש"י מסביר את המילה הזו: "אין 'צו' אלא לשון זירוז, מייד ולדורות". כלומר, המילה 'צו' אמורה לתת לנו, מאז ועד היום, כוחות ואנרגיה. לזרז אותנו.
בגיל שמונים ומשהו, בתחילת סעודת שבת שבה התארחנו אצלו, ראיתי את הרב שר ורוקד יחד עם נכדיו "שלום עליכם מלאכי השרת" בזריזות ובשמחה ובקלילות שלא רואים אצל צעירים ממנו.
בסוף אותה סעודת שבת, ראיתי את הרב מסיים לברך את ברכת המזון ומזנק, פשוט מזנק, אל עבר כרך הגמרא הגדול, בחיוניות ובאהבה.
ב"שבת הגדול", כשהלכנו אחריו מביתו שבעיר אל שכונת מורשה, שם נשא דרשה לקראת פסח, זכינו לשיעור שלם עוד לפני הדרשה: הרב לימד אותנו דרכי קיצור ושבילים נסתרים, ופשוט דילג בהם. כמעט רץ לעבר בית הכנסת. אנחנו אלה שרדפנו אחריו.
יהיו הדברים לרפואת הרב יעקב בן מרים, שיחזור לאיתנו ולזריזותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.