"במקהלות ברכו אלוקים"

ויקהל – שבת שקלים, מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

"ויקהל משה את עדת בני ישראל". אומר דוד המלך, "שנאתי קהל מרעים" (תהילים כו). איזהו קהל מרעים? ויקהל העם על אהרון במעשה העגל, וכן ויקהל עליהם קורח (במדבר טז). ואיזה ויקהל אני אוהב? "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (מדרש תהילים).

"במקהלות ברכו אלוקים " (תהילים סח).

מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה "ויקהל" אלא זאת בלבד.

למה דווקא פרשה זאת נאמרה בהקהל? בהתקהלות? זה כנגד זה. בפרשה הקודמת מצאנו התקהלות לא טובה, "ויקהל העם על אהרון" שנאמר בחטא הידוע, חטא העגל. והתיקון הוא התקהלות לשם שמים, התקהלות לשם מצוה. "אמר לו הקב"ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולהיכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה ויהא שמי הגדול מתקדש בין בני, כענין שנאמר : "במקהלות ברכו אלוקים" (מדרש הגדול).

בהתקהלות חטא העגל, נכשלנו באמונה. בהתקהלות הזו, מתקנים את פגם האמונה. כי בהתקהלות הזו לומדים הלכות שבת ושבת מחזקת באמונה. בשבת עוצרים את המרוץ ואז קל יותר  לראות שיש מי שמנהל את העולם וברוך השם שזה לא אנחנו. הפרשה פותחת בפסוק "ששת ימים תֵּעשה מלאכה". מה פירוש תעשה? למה לא תָעשה, או נָעשה!? כי צריך האדם לידע ולהאמין שהוא אינו עושה כלל, רק הכל בכוח ה'. ע"י השביתה והמנוחה של שבת קל לראות שהכל ה' עושה, שאנחנו לא יכולים כלום בלי ה'.

להמשך כנסו כאן:

דבר ראשון זה להתחזק באמונה. וכמאמר רבינו הקדוש "העיקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה" (ליקו"ת ה). אמונה זה הטוב שממנו כל הטוב. מפה מתחילים. אמונה זה הא,ב של היהדות. חיים טובים בעולם הזה זה רק חיים עם אמונה. כי בלי אמונה זה להאשים את עצמי ולהאשים אחרים, זה לכעוס ולדאוג ולהיפגע. אבל עם אמונה זה לדעת שכל מה שנעשה וגם מה שלא נעשה, הכל משמים. ככה ה' רצה. העיקר זה האמונה. רבינו הקדוש אמר "אצל העולם אמונה זה דבר קטן, ואצלי זה דבר גדול". להתחזק באמונה זה לעצום את העיניים ולחזור על משפט בן שלוש מילים: "אין רע בעולם! אין רע בעולם! כל מה שהשם עושה לטובה הוא עושה! לא תמיד מבינים אבל מאמינים. אדם צריך לחזור על המילים האלה בכל זמן, בכל מקום, בכל מה שעובר עליו. עד שיזכה לראות שהכל זה רחמים. כל החיים, כל מאורע, בין שהולך לו כרצונו ובין שהולך לו שלא כרצונו. הכל זה רחמים.

אברהם אבינו היה מקרב את כל העולם לה' יתברך ודוקא אצלו קרה שהבן יצא לתרבות רעה והוא לא היה יכול לקרבו. צער גדול היה לו לאברהם אבינו, במיוחד כשנאמר לו לשלוח את הילד, שזה בעצם לזרוק אותו מהבית. אך הקב"ה אומר לו: "אל ירע בעיניך על הנער", שזה לא יהיה רע בעיניך, בכל דבר יש חשבונות שמים. לא תמיד מבינים, לא תמיד משיגים, אבל הכל עם סיבה.

שום דבר לא עשו לי. הכל ה' עושה לי. יש יהודים שזכו והם לא רואים רע בשום יהודי. "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל". לא שהם מלמדים כף זכות, הם לא רואים כלל את החטא ואם אתה מתעקש להראות להם שיש חטא, אז הם יוכיחו לך שהוא דווקא התכוון לטובה, שהוא לא אשם בכלל, פשוט לא הבינו אותו כהלכה. אהבתם  לכל יהודי לא יודעת גבולות. הסבלנות שיש להם לכל אחד, הכבוד שהם מכבדים כל אדם זה קידוש השם ממש. והכל בזכות האמונה שכולם ילדים של השם והשם אוהב את כולם. שגם זה שלא כל כך נראה לי, גם הוא בן של השם, גם הוא חלק אלוק ממעל. ואפילו אם הוא פגע בי, הוא רק המקל, הכל השם עושה לי. אמונה שלימה קשה מאד להשיג. בודדים משיגים אותה. מה זה אמונה שלימה? אמונה שאין רע בעולם! שהכל טוב! שכל מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה! שעל כל מה שקורה אתנו ועל כל מה שעובר עלינו, על הכל צריך להגיד תודה, ללכת כל היום עם שירות ותשבחות.

קודם כל להאמין. להקדים את האמונה לשכל. להאמין גם בלי להבין. ככה השם רוצה והכל לטובה. כל הקשיים וכל העיכובים הם רק לטובה. על הכל להגיד תודה ולשמוח. כי אם אתה נופל לעצבות הקב"ה לא איתך!

אני לא מבין כלום, אני לא חושב כלום, אני לא יודע כלום, אם ככה ה' רוצה אז אני מקבל את זה באמונה ובשמחה. אני מתאמץ לראות רק את השם מול העיניים. מורנו הרב: "אם אדם מאמין שהכל מה', וכל מה שקורה לו בחיים זה הכל לטובה, הוא לא צריך להתרגש משום בעיה, הוא לא צריך להגיב בכעס, הוא לא צריך להתייחס. קרה לי איזה משהו, זה לטובה, זה כפרת עוונות, להיפך עי"ז יקרה לי נס עוד יותר גדול. כל מה שקורה לאדם  זה רק כדי יותר להטיב לו, ה' מחפש לאדם את הכי טוב! כל מה שקורה לאדם כל רגע כל שנייה, זה אך ורק כדי להיטיב לו יותר ויותר, כל העבודה של האדם זה להגיד על כל דבר גם זו לטובה, כל דבר שקורה לו הוא צריך להתגבר לשמוח לשיר ולרקוד. הרבי אומר בספר המידות, מי ששמח תמיד מצליח, כמו יוסף הצדיק שנאמר עליו איש מצליח. מה זה איש מצליח? זה אחד ששמח ורוקד לה' בכל מצב. אדם כל שניה יש לו תקלה, כל שניה יש לו תקרית בחיים, כל שניה יש לו בעיה חדשה בחיים, וכל דבר שקורה הוא צריך להגיד גם זו לטובה ולהמשיך לשמוח ולרקוד, זה כזה נסיון עצום! הוא צריך כזו אמונה! כל  דבר שקורה הוא צריך מסירות נפש לשמוח, לשיר, לרקוד להגיד הכל לטובה, אפילו בשיא האכזבות, בשיא היאושים הוא צריך לשיר ולשמוח. להיפך! על כל סטירה, להגיד עוד שירה, עוד הודאה, עוד תודה, הוא צריך לשיר ולשבח את ה' בשיא האכזבות ובשיא המרירויות, כי ה' עושה רק יותר טוב! אם אדם אומר על כל דבר גם זו לטובה, אז הוא יצא מכל הייסורים שבעולם, יהיה לו ניסים! יהיה לו ניסים ונפלאות! ברגע שאדם מבין שזה לטובה, ומתגבר לשיר, לרקוד, ולשמוח, הוא נותן כח שמהדבר הזה דייקא יהי לו ניסים. יהודי זה מלשון הודיה, הוא תמיד מודה, הוא תמיד שר, מה שה' עושה זה טוב, ה' אתנו תמיד, ה' הולך אתנו, ה' לא יעזוב אותנו אף פעם! אף רגע! יהודי לא מאבד את האמונה אף רגע, אף שניה, הוא רוקד שר ושמח בכל מצב בחיים וככה ניצול מכל הצרות".

מתי האמונה מושלמת? כשהאדם אומר תודה. אדם שמתפלל, מי אמר שהוא מאמין שהכל לטובה? הוא אומר לה' 'תעזור לי' אבל מרגיש שזה לא טוב, הוא מתחנן שה' יוציא אותו מהמצב ה'לא טוב' לפי דעתו, וגם אם הוא אומר לה' "רק אתה יכול לעזור לי" עדיין האמונה שלו חסרה. מתי הופכת האמונה להיות שלימה? כשהאדם אומר תודה. שוב ושוב ושוב, עשרות פעמים, מאות פעמים, ה' תודה. אז הוא מראה שהאמונה שלו שלימה, הוא מבין שככה ה' רוצה וזה וזה הכי טוב בשבילו.

בלי להגיד  תודה, הוא חושב שהוא נמצא בצרה ובבעיה אבל כשאומר תודה, הוא מראה שהוא יודע שכל מה שעובר עליו זה לטובתו הנצחית. אדם צריך כל הזמן להגדיל את הבהירות באמונה שכל הנסיונות והמצבים הקשים שהוא עובר, הכל בא לו בהשגחה מדוייקת. שאין טעויות בהשגחה. שאף אחד לא נפלט מהמחשב של הקב"ה. מה שקיבלת שייך לך. כל הצרות שלנו, כל הבלבולים שלנו, כל הדברים הקשים שקורים לנו, כל אחד ואחד וענייניו, כל סוגי הבעיות שיש לבני אדם, זה הכל מתוכנן מראש, השתלשל מראש, הכל לכתחילה. אנחנו חושבים שאנחנו הלא מוצלחים, לנו זה קרה, למישהו אחר זה לא קרה, אנחנו מקופחים, אנחנו מסכנים, אז אנחנו מתחילים להיחלש באמונה, ולהתבלבל, ולהתמרמר, וברגע שאדם עצוב, והוא ממורמר, אז אין לו בכלל קשר עם הקב"ה, כי איך אפשר להיות בקשר עם הקב"ה אם אני מתמרמר, ואני חושב שלא עשו לי טוב, הרי ה' עושה את הכל. צריך לתפוס את עצמנו רגע לפני שזה קורה לנו, כי אנחנו רואים בחיים דברים קשים, ועוברים בעצמנו דברים קשים, ואם לא נקדים את האמונה שהכל טוב ואין שום רע, אז אנחנו חלילה נפול מהאמונה.

אדם צריך למסור את הנפש שלו כדי שתהיה לו אמונה. כל היהדות שלו תלויה באמונה שלו. כשהוא מתחזק באמונה  הקדושה שכל דבר גדול או דבר קטן הכל ממנו יתברך, אז החיים שלו זורמים כבר באופן אחר לגמרי, עם יותר נעימות ויותר מתיקות. קרה לך משהו שגורם לך צער ויסורים? אתה חייב לזכור שני דברים: שככה השם רוצה, ושהכל לטובתך. אתה רוצה להמתיק? תתחיל להודות. תתחיל להגיד תודה.

ה' רוצה שנתאמץ. שנתאמץ להאמין בו. שנתאמץ להאמין שהוא לא עושה לנו שום דבר רע בחיים. שנתאמץ להאמין שבכל מסלול שהגענו אליו בחיים, כל מסלול, הכי גרוע בעולם, כאלה מסלולים קשים שהגענו אליהם בחיים, שפתאום אנחנו רואים שהדרכים סתומות לנו, פתאום מגיעים למקום ששם לא רואים בכלל את ה', לא רואים כלום, חלל פנוי, חושך, הכל סתום, אבל יש לנו אמונה, ואנחנו מתחילים להגיד תודה, ופתאום מבינים שכל החושך הזה, האין מוצא הזה, זאת כזאת רחמנות של ה', בדיוק זה מה שאנחנו צריכים לעבור, זה טוב, זה טוב, זה טוב, כזה ניגון נפלא נהייה מהיסורים והצרות האלה.

לפני הקמת המשכן מצווה השם יתברך את משה רבינו להקהיל וללכד את ישראל כי בלי האחדות והשלום, בלי אהבת חינם, אי אפשר לו למשכן להתקיים. ובשביל להגיע לאחדות צריך הרבה אמונה.

כשאדם יש לו אמונה הוא זוכה להאריך אפו על כל מה שעובר עליו כי הוא יודע שזה לא החבר, ולא השכן, ולא הפקיד, זה הכל השם. אך כשחסרה לו אמונה, הוא כועס, הוא מקפיד, הוא מאשים, זה מחשיך לו את חייו ומרחיק אותו מבני אדם.

כשאדם יש לו אמונה הוא שמח בחלקו. הוא לא הולך עם הרגשה של "מגיע לי", הוא לא חושב שהוא ראוי לקבל יותר מכולם. כשאדם יש לו אמונה בבורא עולם, הוא לא מקנא במה שיש לחברו, הוא לא נשבר כשהוא רואה את ההצלחה של השני, מי שיש לו אמונה מבין שלכל אחד ואחד יש את השליחות שלו פה בעולם, כל אחד עובר את הנסיונות שהוא צריך לעבור בעולם הזה והכל כדי להתקרב אל ה' וכך להשלים את התיקון שלו.

אדם מתחיל את היוםעם האמונה הקדושה, מחדיר למוחו שכל מה שקורה ויקרה לו, הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת, הכל מאת ה' והכל לטובה, אז כל היום מאיר לו בצורה אחרת. כשמסתכלים על כל דבר דרך משקפיים של אמונה, פחות כועסים,פחות מאשימים, פחות מקנאים. דוד המלך, מקטנותו היה נרדף, "מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אימי" והוא מלמד כף זכות על  כולם ואוהב את כולם.

"בין אדם לחברו" זה תרגול נפלא באמונה. אם אתה מתחזק כל הזמן באמונה, אתה מתחיל להאמין שכשהשני לקח לך, זה למעשה השם לקח לך וכשהשני ביזה אותך, זה למעשה השם מבזה אותך, זה קשה. יחידים זוכים לאמונה הזאת. אך כשאדם משקיע בזה, מתפלל על זה, הוא פחות כועס, הוא פחות שונא, הוא הופך את הכעס והשנאה לרחמים. מה אתה שונא אותו? הוא רק מקל של השם. אתה צריך לרחם עליו שהשם השתמש בו בתור מקל להעניש אותך, זה בעצמו זה עונש בשבילו, אז אתה רוצה להעניש אותו פעם נוספת?

אהבה ושלום ואחדות, זה היהדות. השבת היא שבת שקלים. בשבת לפני ראש חודש אדר קורא המפטיר את פרשת שקלים. כל אחד מישראל נצטווה לתת מחצית השקל, לא חשוב אם הוא עשיר או עני. כולם שווים. כדי להגיע לשלמות צריך אחד את השני. "לא טוב היות האדם לבדו", אדם לא יכול להוציא את כל הטוב שטמון בו כשהוא לבדו. הוא צריך את השני. "ועל כן נצטוו לתת מחצית השקל, להורות שכל אחד מישראל אין לו שלמות כי אם על ידי חברו כי עיקר התיקון ע"י שיוכללו כולם זה בזה באהבה ובאחדות, וכל אחד הוא בחינת מחצית, עד שיכלל בחברו, וחברו בחברו, וזה רמז להם בשקלים, שציווה שיתנו כולם בשווה, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, להיות שכולם שווים אצלו יתברך" (ליקו"ה פריקה וטעינה ד,לז).

התכלית של כל התורה והמצוות היא להגיע למידות טובות, לאהוב כל יהודי, לא לצער שום יהודי, לא לפגוע בשום יהודי. "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". הקב"ה הוא כולו רחמנות ונועם ואהבה וככה הוא רוצה אותנו. אדם יש לו כל מיני נסיונות בחיים, הוא מגיע לכל מיני מצבים לא נעימים עם בני אדם אחרים ודקוא פה, דוקא איפה שהוא בטוח שהוא צודק, איפה שהוא בטוח שהוא צריך להתעקש, לעמוד על שלו, דווקא כאן הוא צריך להפר כעס ברחמנות, לוותר, לגלות רגישות, לרחם. הקב"ה ברא את העולם מחמת רחמנותו, הוא רוצה עולם שבו נרגיש את הרחמנות שלו, ואיך נרגיש רחמנות בעולם אם לא נתחיל לרחם אחד על השני.

הסוד של מתן תורה היה שנתקבצו שישים ריבוא מישראל יחד באהבה ובשלום, כאיש אחד בלב אחד.

הסוד של הקמת המשכן זה הלב, אי אפשר להקים את המשכן אלא  עם נדיבות לב. "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'" (לה,ה). לב שמלא אהבה לכולם.

בית המקדש השני חרב מפני שהיתה בו שנאת חינם. בית המקדש השלישי יבנה ע"י אהבת חינם. ואת האהבה הזאת, את הלב הזה, אי אפשר להשיג אלא עם אמונה. אמונה שהקב"ה הוא  אבא של כולם. שאי אפשר ואהבת את ה' אלוקיך בלי ואהבת לרעך כמוך. אם רוצים את ה', צריך להשקיע באהבת הבריות. הבעיה שלנו שזה החלק הכי קשה. לקיים מצוות בין אדם למקום זה יותר קל. זה אפילו תענוג. אבל לראות את ההצלחה של השני ולשמוח, או לסלוח לזה שכל כך פגע בנו, זה הרבה יותר קשה. אבל זה בדיוק מה שהשם רוצה מאתנו. גם את הכרת הטוב ה' רוצה מאתנו. וכשזוכים למידה היפה הזו, רק מרויחים.