"אבישי בן חיים מסתובב במטרייה צהובה בגאולה"

מאת ישראל גולדמן

טוב, אז עשיתי את זה. הסתכלתי על שני הפרקים של אבישי בן חיים, על השלישי כבר אוותר. הייתי יכול לשבר טילי-טילים של מילים על ראשה של הסדרה, אבל אעדיף לספר על מוטיב אחד מאוד מרכזי בחברה החרדית שבן חיים, כמו כמעט כל העוסקים בחרדיות, הן מהצד של היוצאים בשאלה, הן מהצד של החוזרים בתשובה והן מצד העיתונאים מפספסים. צריך לחיות בחברה החרדית המון שנים כדי להבין את הדקות.

* * *

הרבי מקוצק אמר: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" - נישט צו פויער, און נישט צו היימש. כלומר: היחס לאלוהים צריך להיות כזה: לא יותר מידי גס רוח וולגרי (פויער - כפרי) ולא יותר מידי ידידותי (היימיש - חברי). הקוצקע רבי, כדרכו, קלע. יש את אלו שהם ידידיו של אלוהים. כאלו הם החרדים. אלוהים הוא חברם.
* * *

אחת התכונות השחוקות שמאשימים בה לא פעם את החברה החרדית, היא: צביעות. כולם מכירים את התופעה של ראש ישיבה נכבד שעולה לנאום ברשף אש נגד, נניח, לשון הרע, ואז יורד מהסטנדר, נכנס לחדר צדדי ושומע באוזן כרויה את ה"מודיעין" שהגבאי שלו הצליח ליירט ממערכת "יתד נאמן" או "כל העולם כולו" אודות ראש הישיבה המתחרה.
ראש הישיבה אינו צבוע, ממש לא, הוא באמת חושב שאלוהים לא מת על לשון הרע, הוא אפילו מניח שזה חמור, אולי גם מאוד, בעצם, בדיוק כמו שהוא הסביר בדרשה. פשוט אלוהים הוא מהחבר'ה שלו, הוא יוותר; אלוהים בוודאי מבין את הנסיבות, בשביל מה הוא אלוהים אם לא בשביל הרגעים האלו?
כולנו עוד זוכרים למשל רבי מאוד ידוע חותם נגד המחשב, אך ממשיך להחזיק בביתו מחשב. כולנו יודעים שרבי מאוד ידוע ז"ל חתם נגד רדיו, אך היה שומע כל מהדורה בלי לפספס, כולנו זוכרים את החרמות נגד וידיו, אך אף רבי חשוב לא ויתר עליו בחתונות בניו.
הם לא צבועים, את חלקם אני מכיר היטב, הם פשוט מכירים לעומק את אלוהים על כל הפסיכולוגיה שלו, הם יודעים איפה הגבולות שלו, וזה בסדר.
* * *

גד'ל אייזנר היה אומר: שלושה דברים כולם מחפשים אך לא מעוניינים למצוא: חמץ בבדיקת חמץ, חתן תלמיד חכם ובת תלמיד חכם.
כל מי שעסק בשידוכים מכיר את הרגע המעיק הזה שהמחותן שואל המון שאלות, ובאמצע, כזה על הדרך, בלי שזה יהיה חשוב בכלל, המחותן שואל: ואיך היא נראית? לא שזה חלילה חשוב, כמובן, הרי שקר החן וכו', אבל אם כבר מדברים אז...
* * *

בכל קבוצה חרדית יש את הכמה ציפלויגענעס שלא הבינו לעומק את הידידיות העמוקה של המגזר עם אלוהים. הם האחראים על כל תוצרי קסטרו־עודפים במגזר.
הם אלו שמנהלים את המערכות נגד השייטל'ך (=פאות), והם אלו שלא מדברים לשון הרע, והם אלו שפעילים בחזרה בתשובה (בעלי תשובה, אל תעלבו, אבל אגלה לכם את הסוד האמיתי: מעולם לא הייתם רצויים בחברה החרדית, כל אלו שהחזירו אתכם בתשובה היו בין תמימים לתימהוניים, הם לא היו נציגים של איש מלבד עצמם, או בלשון העם: "אנשים עם נשמה גבוהה", וכדאי שתכירו את הקוד הזה) והם אלו שבאמת חושבים שהחילוניים הם תינוקות שנשבו, והם אלו שמוחים כל פעם שעושים לייצנעס מגדוילי יסרואייל.
אבל בגדול, אלו שוליים מבוטלים שהחברה החרדית, ברובה המוחלט לועגת להם בקול רם מאחרי גבם, הם החוכא וטלולא בכל בית כנסת.
* * *

היוצאים בשאלה כועסים, מתווכחים, מתפלמסים ומתפלפלים עם מאמרי המערכת של העיתונות החרדית, עם הדרשות של ראשי הישיבות, עם הפמפלטים של מועצות גדולי התורה, ועם כל מיני סמלים חרדיים. לא עם החרדים בעצמם (על משקל "החיים בעצמם").
רוב העניינים החשובים לחברה החרדית, הם חשובים רק בתאוריה, הם חשובים למי שלא מספיק היימיש עם ריבונו של עולם, אבל מי שכבר היימיש והוא אחד מהחברה - הכל בסדר, אלוהים סולח.
* * *

לא לחינם בחר בן חיים לצלם פריימים של קיצוניי החרדים לבושים בשק - הם בבואה שלו-עצמו, שניהם מתכתבים עם העמדות החרדיות הרשמיות, שניהם "פרעמדעס" (=זרים, לא חברים), שניהם לא בעניינים. הם, בן חיים ודוד זיכרמן, כמו שני חנונים שהודרו מהמסיבה השווה, מנהלים ביניהם ויכוח־סרק משמים, חפירתי ועקר, כשבמסיבה השווה נמצאת חברה חרדית שלימה, מבליעה חצי חיוך של: "נו שוין", וממשיכה הלאה בתנועת יד מבטלת.
* * *

את רוב החברה החרדית לא ממש מעסיק אם יהיו חברת לומדים או לא, גם ממש לא מעניין אותם אם יהיה הרב שך או פדרציה של רבנים שמתקוטטים ביניהם על שיירי תקציבים כמו תרנגולות מורעבות, גם סוגיית ההסגר עם הרחוב החילוני לא ממש מעסיקה את החרדי המצוי, זה הכל בראש של בן חיים.
למה בן חיים דומה? לחרדי הלבוש היטב כחרדי ומסתובב בגאולה עם מטרייה צהובה ולא מבין מדוע צוחקים לו, הוא מחפש את המודעה האוסרת ללכת עם מטרייה צהובה בגאולה, כדי להבין מה לא בסדר איתו, אך לשוא.
געוואלד, יידן, עזרו לו למצוא את המודעה...