"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה " (א,א).

פרשת שמות מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

איך ירדו מצרימה? עם מה ירדו? עם איזה נשק הם ירדו? עם השמות. השמות, זה היה הנשק שלהם. בזכות שלא שינו שמותם, שפתם, לבושם, הם נגאלו. השמות זה הכוח והנשק של עם ישראל. השם זה הנשמה, זה הפנימיות, זה היעוד, זה המהות של הבן אדם ( באור פני מלך).

עולם חסד יבנה

כשבא אברהם אבינו לעולם, ראה שהעולם מלא רשע, כל אחד רוצה רק לקחת מהשני, כל אחד רק דואג לעצמו, לא מכירים את ה', לא יודעים שיש ה' בעולם. היה לו לאברהם צער גדול מאד שהעולם לא זכו להכיר את האלוקים שהוא זכה להכיר, את בעל הבירה שהתגלה אליו ואמר לו אני בעל הבירה, הוא לא יכול היה לסבול שהעולם לא זכו להכיר אותו יתברך, הוא הבין שצריך לפתוח לאנשים את הלב. איך? עם חסד ואהבה. הוא האמין באמונה שלמה שהוא לא יותר טוב מהם ואם הוא מרגיש את ה', הרי גם הם יש להם משהו בפנים שיכול להרגיש את ה'. רק שזה נסתם. הוא לא הסכים שהאנשים רעים, הוא השכיל להבין שנסתם להם משהו בלב וצריך לגלות את זה עם הרבה הרבה אהבה וחסד.

להמשך כנסו כאן:




אבות העולם נתברכו במידות טובות שעברו לבניהם אחריהם. אברהם נתברך במידת החסד שעברה לבניו שעם ישראל גומלי חסדים. יצחק נתברך במידת התפילה "ויצא יצחק לשוח בשדה" ועם ישראל משכימים ומעריבים לבתי כנסיות ובתי מדרשות. יעקב נתברך במידת התורה ועם ישראל אוהבי התורה ולומדיה.
ועם כל זאת, בברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה מזכירים את שלושת האבות וחותמים באברהם. "בך חותמין ולא בכולן". חותמים "במגן אברהם".
מידת החסד של אברהם עולה על הכל. הקב"ה אוהב מידה זו יותר מכל המידות.
כיצד נבחר משה מושיענו להיות מנהיג? פעם אחת ברח ממנו גדי, עזב את הצאן והתרחק, ורץ אחריו משה כברת דרך עד שהגיע למקור מים. ראה שעמד הגדי לשתות, הבין שהיה צמא וחיפש מים, ואמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא, עייף אתה". הרכיבו על כתפיו והיה מהלך. אמר לו הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך, אתה תנהג את צאני ישראל (שמות רבא). רק אחד כמוך ראוי לרעות את צאני ישראל.
["העולם הוא מלא חסד, מלא אהבה, ה' אוהב את כולם, את כל בני האדם בעולם, את כל האנושות הוא אוהב, והוא הוריד מן האור האלוקי שלו כדי לברוא כזה עולם. והעולם הוא כזה יפה, איזה נהרות, איזה אגמים, איזה פרחים, איזה ציפורים, איזה שלל גוונים, איזה כוכבים, איזה דברים עצומים שיש בבריאה. אי אפשר לתאר את יופיה ואת הדרה. ומה שיש לאדם בעצמו, המשפחה שהוא בונה, והילדים שלו והתכונות שה' נתן לו והאפשרויות והשכלים והכל הכל זה מתנת אלקים כזו שלא תתואר. זה חסד בלתי יתואר. ה' הוריד מאורו נתן אותו פה למטה ומהשפעת האור למטה נברא כל העולם. אנחנו חיים בחסד ה'. צריך לראות את זה. להתחבר לזה". ] (באור פני מלך חיים).

לתת. אחד הסודות היפים של החיים. לתת בלי לצפות לתמורה. להיות כמו הבורא, שהוא כל הזמן נותן ומשפיע. הרצון לתת לא נובע מהצורך של המקבל לקבל, אלא מן הרצון של הנותן לתת. חיים של נתינה וחסד הם חיים נפלאים, של קירבה עצומה אל ה'. עולם חסד יבנה. אין העולם מתקיים כי אם עם ידי עשיית חסד שבני אדם עושים זה עם זה. בזכות זה מחדש הקב"ה בכל יום בטובו מעשה בראשית.
אסור  שיעבור יום בלי שעשית איזשהו חסד עם הזולת. יום שיהודי לא עושה בו איזה טובה ליהודי, לא נחשב ליום בחיים. (השלה הקדוש).
יהודי צריך להתפלל על חברו. זה עיקר גמילות חסדים. ולא רק כשחברו במצוקה, גם כשטוב ורווח לו, יבקש מהקב"ה שיוסיף לחבר כהנה וכהנה מברכותיו.
יהודי שיש לו יכולת ללמד תורה לאחרים, לא ימתין עד שהם יבואו ויבקשו ממנו ללמדם, אלא ירדוף הוא אחריהם כדי שיבואו אליו. אומרים חז"ל שיהודי שמקדיש מזמנו כדי ללמד אחרים, מן השמים מסייעים לו שלא ישכח דבר מכל מה שלמד, ותלמודו מתקיים בידו. הוא לא יפסיד כלום, הוא רק ירויח.

ועיקר החסד, לקרב אחרים לעבודת ה'. אדם צריך להתאמץ לעשות טובה לחברו ולקרבו לעול מלכות שמים. נכון, כשאדם נמצא במצוקה, פיזית או נפשית, צריך לחפש איך לעזור לו ולהיטיב עמו במובן הפשוט של גמילות חסדים. אך אין זה הפתרון האמיתי למצבו. התשובה האמיתית לצרות ולקשיים
שלנו בחיים היא רק האמונה והבטחון בבורא עולם ועם הרבה אהבה ובמתק שפתיים אפשר לקרב גם את השני.
כל החיים זה מסע של קירוב לבבות. כל הנסיעות שלנו זה רק בשביל לקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים. "והעיקר שיהיה כוונתו בכל נסיעותיו וטלטוליו רק בשביל  להתוועד עם בני אדם חדשים ולדבר עמהם מהתכלית האמיתי, ולעסוק בדברי תורה באהבה ושלום גדול, באופן שיכירו כולם את האמת לאמיתו וישובו אל השם באמת, כי רק בשביל זה מסבב השם יתברך את האדם שצריך לפעמים לכתת רגליו ולנסוע..." (ליקו"ה פקדון ה',יט).

יהודי צריך להמליץ טוב על כל אחד מישראל. לדבר בשבחו של השני. זה כמו פדיון שהוא עושה לו. אתה מראה לשני פנים שמחות, אתה מקבל אותו בהארת והסברת פנים, איזה חסד גדול אתה עושה אתו. "אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום, אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם" (אבות דרבי נתן יג- יד).
מי שמרגיל  את עצמו בזה, עליו נאמר "עושה צדקה בכל עת" כי הוא כל הזמן מאיר פנים לכולם.
ה' אוהב את כל הבריות שלו. אנחנו כולנו ילדים של ה' ואנחנו לא יכולים להתחיל עם הקב"ה ולהגיד לו תשמע, זה לא בשבילי, זה לא מתאים לי, תעזור לי כי אין לי כוח לראות את האנשים. בסדר, יש את הבחינה הזאת שאני צריך את הלבד, גם זו בחינה, אבל זה לא יכול להיות דבר קבוע.
הרצון הראשון של ה', שנאהב את החברים שלנו. אתה יודע שכל יהודי הוא חלק אלוק ממעל, תתחיל לאהוב אותו. לא הצלחת לאהוב אותו, תבקש, תתפלל, אנא ה' תעזור לי שאני אוהב כל יהודי, שאני תמיד אזכור שכולם הם ילדים שלך.
כשם שאתה אוהב את עצמך למרות חסרונותיך, כך תאהב את חברך למרות חסרונותיו. זה לא קל. צדיקים עובדים שנים רבות כדי להשיג את הנקודה הזאת. אם הקב"ה לא יכול לוותר על אף יהודי, אז איך אני יכול להרשות לעצמי לוותר על אישזהו יהודי?! איך אני יכול לא לסבול את השני אם הקב"ה דווקא כן סובל אותי, הוא הרי ילד שלו!
יהודי צריך ללכת עם אהבת ישראל עד הקצה. זה החסד הכי גדול שאתה יכול לעשות עם השני.
אדם מסתובב עם מצב רוח קודר ומישהו שפוגש אותו אומר לו איזה מילה טובה, משבח את הבן שלו, האדם הזה, שעד לפני רגע היה שבור ומדוכא, הופך להיות הכי מאושר בעולם. תאיר פנים לבני אדם העולם כולו יאיר פנים אליך.
עולם חסד יבנה. אנחנו חיים בחסד ה'. העולם הזה מלא חסד. כל מה שיש לנו בחיים זה הכל מתנת אלוקים כזו שלא תתואר. צריך ללמוד מה' יתברך. "והלכת בדרכיו". ה' דרכיו חסד, אף אנו נעשה חסד.
החסד של אברהם חורג מגבולות ההגיון. יושב לו קשיש בן תשעים ותשע שנה ביום השלישי למילתו בפתח האוהל כחום היום, ומצפה לאורחים, עד שהקב"ה בכבודו בא לבקרו. אדם אחר במצבו היה אומר ברוך ה', תודה לשם שאיש אינו זקוק לאירוח, וביום כזה אוכל לנוח מעט ולהתחזק. אך אברהם אבינו לא משלים עם המצב והולך בעצמו לחפש אורחים עד שהקב"ה שרואה בצערו שולח לו שלושה מלאכים. אברהם לא רואה מלאכים, הוא רואה אנשים פשוטים, עוברי אורח שנדמו לו כערביים, אך מי שהוא עמוד החסד לא מבחין בין אדם לאדם, והוא רץ  להביא בן בקר כדי להכין לאורחיו סעודה גדולה. וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה וכך גילה אברהם אבינו את סגולתו של המקום שמצא שם את אדם וחוה שוכבים על מיטות וישנים, ונרות דולקים מעליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח ולפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר (פרקי דרבי אליעזר לו). בזכות החסד שרצה לעשות עם אורחיו גילה את פתח מערת המכפלה.

תעזור, תוותר, תרחם, הרי מתנהגים עם האדם מידה כנגד מידה ומי שהולך בדרך של רחמים כלפי כל אדם. מרחמים עליו מן השמים. וכשיש אוירה של רחמנות באויר, מרחמים עלינו מן השמים ומבטלים את הגזירות.
כמה אנשים מתחננים לרחמי שמים, שהילדים יהיו בסדר, שתהיה להם בריאות, שהקב"ה יתן להם פרנסה, רצים לצדיקים ומבקשים ברכות ועושים כל מיני פעולות לעורר רחמי שמים. והתורה הקדושה אומרת: בוא, תתחיל לרחם על הבריות, תתחיל לעשות חסדים וירחמו עליך מן השמים.
פעם אחת פגש הצדיק הירושלמי רבי זליג ברוורמן זצ"ל בנער קטן כשהוא בוכה ליד חצר תלמוד תורה "עץ החיים" אשר בחורבת רבי יהודה החסיד שבעיר העתיקה. בכיו של הנער נגע ללבו וניגש לברר את סיבת הבכי. נודע לו כי הילד שכח בבית את מנת האוכל שהכינה לו אמו והוא נשאר ללא מזון למשך היום. שאלו רבי זליג: "היכן גרים הוריך" והלה השיב: "בבתי נייטין". רבי זליג, המתמיד הגדול שכל רגע שווה היה אצלו יותר מזהב, הלך בזרירות בדרך הארוכה מהעיר העתיקה עד בתי נייטין, הגיע אל בית הנער והודיע לאמו כי הילד השאיר את האוכל בבית. האם הנדהמת ציידה את רבי זליג במנת האוכל, והוא הזדרז לשוב ולהעניק זאת לילד שהמתין לו בעיר העתיקה, וכל זאת מבלי שאיש ידע על כך. (איש חסיד היה).

כל שורש הברכה של אדם בעסקיו ובמדרגתו הרוחנית תלוי ממש באהבת ישראל שיש לו, ברחמים שיש לו על כל יהודי, גם על מי שפגע בו. יוסף הצדיק לא נקם ולא נטר וסלח ומחל לאחיו ונעשה שורש הברכה לישראל, משביר לכל הארץ.
חסד ... חסד... חסד... הגמרא מספרת שהיתה אש בכל העיר חוץ מהשכונה שהיה גר בה רב אשי, כולם חשבו שהשכונה ניצלה בזכותו, אך הגמרא אומרת שבאו בחלום לכל תושבי העיר ואמרו להם שהשכונה ניצלה בגלל אישה פשוטה, שהיתה מסיקה את התנור שלה כל היום, וכל מי שרצה לאפות לחם ועוגות, היה יכול לבוא ולאפות אצלה. אדם עושה כזה חסד אמיתי, מציל את כל השכונה שלו.
אברהם אבינו עמוד החסד. מלמד אותנו כמה מתיקות יש כשחיים חיים של נתינה וחסד, חיים של חיבור למקור החיים. אין שום דבר בעולם שמתקרב בטעמו לטעם הנפלא של הנתינה והחסד. כמה עונג וכמה נועם יש בנתינה. העונג שהאדם זוכה לו כאשר הוא נותן הוא גדול להכין ערוך מהעונג לקבל.