מאת מנחם מן
היה
הייתה כבשה, אחת בין שבעים-
היא
לבדה, מול פעורי ניבים.
ביקשה
לישב בשלווה, ללחך עשב רך-
ולטפח
צמרה שתפח וארך.
לא הזיקה
לאיש, לא הרעה מעולם-
עולליה
רכים, כמעט שלא נשמע קולם.
*
שכנה -
זאב אכזר ועז פנים-
נהמותיו
גסות, מטיל אימה בגנים.
ציפורניו
חדות, מרתיע אב על בנים-
ידיו
כבדות, מכתו תשבור אף אבנים.
עיניו
רעות, חורשות מדנים-
ובכל
זאת, הכבשה והזאב
עודם
שכנים.
*
וביום
בהיר, בלי שאגה עוטפת-
אזעקת
צבע אדום נשמעת ברפת.
חץ שנון,
מחופה בארס-
מהעבר
השני נשלח, וזרה חורבן הרס.
קש
וגבבה, עפו לכל עבר-
יללות
ופעיות, ממש שוד ושבר.
התנערה
הכבשה, השליטה סדר-
חיפשה
היכן החץ, האם פגע בעדר,
הפכה כל
תבן שפיזרה הרוח-
והנה נס,
החץ נפל בשטח פתוח.
*
כך עוד
יום ועוד יומיים-
ושגרת
החיצים דמתה לגשם מן השמים.
לא יכלה
עוד הכבשה, חייה מרורים-
ביקשה
הגנה מעוצמת השיגורים.
טוותה
הצמר, העמידה מחסה-
הזאב לא
יירתע, גם אותה ינסה.
המתין
לשעת ליל, שיגר חיציו-
על
משמרתו הוא עומד, מביט וניצב.
אך לא
רעש ולא קול של מפוח-
איה
הנפילה, היכן השטח הפתוח.
ולפתע
בשרו חידודין חידודין-
חץ מורעל
מושחז קרע הורידים.
צמר
שכנתו הפרוש את ההדף ספג-
במהירות
חזר למקורו, ופחד הכבשה הופג.
*
יילל
הזאב, נהם בקול בוכים-
כינס
מרעיו, הזמין גם אורחים.
המציא
עלילות לא דייק במאום-
הציג
תמונת ילדים, ופנה גם לאו"ם.
ישבו
השופטים, משקפיהם תלויות על אפם-
לראשיהם
קרחת, על שפתם מגולגל שפם.
הוציאו
מסמך, מנוסח ברמה-
הכבשה
עברה על פשעי מלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.