אוי סטנדר

אוי, סטנדר סטנדר
כמה אתה מלא אכזבה
זוכר את היום שהובאת בטנדר
התרגשת, בואכה גבעת הישיבה

למדו עליך מסכת אחר מסכת
נשענו עליך בתפילה חרישית
אתה כאן, אין לך לאן ללכת
כמו נוצרת לכך מימי בראשית

ופתאום, פתאום נזרקת
יד אלימה הניפה אותך
ואת כל הרגעים שחבקת
נוסטלגיה קדושה הוטחה

אתה רוצה לצעוק, מכאב
לצרוח מהשפלה, ממבוכה
אך אתה מוטל, שובר, דואב
בין ארון הקודש למקומך

לא מעניין אותך מאיזה צד
לאן שייכים המכה או המוכה
אתה רק שואג: כיצד?
שוכב שם ורק מחכה

דע לך סטנדר מדוכדך יקר
שגם עכשיו, יש עוד אלפים בדמותך
וכשקשה וכשקל, כשחם או קר
כאלה שלומדים על שכמותך

ולא מעניין אותם איך נראה
פרצוף של אפיקורס-בן-ישיבה
או לבן שנזרק ליד גמרא
כשנער טיפש בטוח שעשה מצווה

אל תרגיש כל כך סובל
מצא מקום אחר, שונה
שבו לומדים פחות 'החובל'
ויותר מי את התורה קונה...