פרשת השבוע ניצבים וילך

מפי הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א:

“וילך משה..”

כשה’ יתברך ברא את העולם הוא האציל נקודה אחת שהיא למעלה מספירת הכתר וממנה נמשכו כל הנשמות. כל אחד נברא מאותה נקודה וכל אחד צריך לראות איך להגיע אל אותה נקודה, לראות איך לחזור לשורשו ולהכלל בנקודה הזאת. כל החיים שלנו וכל הגילגולים שעברנו זה הכל כדי לעלות לאותה נקודה פלאית שהיא האות “יוד”, ולכן אנחנו נקראים יהודים על שם ה”יוד”. כל היהודי זה נקודה פשוטה זה נקודה קטנה, כל אחד צריך לראות שכל המהות שלו, שכל המציאות שלו תהפוך לנקודה פשוטה, לאות “יוד”.

אומר רבי פינחס מקוריץ “מה פירוש האות יוד, מה פירוש הנקודה הזאת של הכתר”? כתר פירושו “אין” ומי יכול לזכות לכתר? רק מי שהוא בענוה. וזה שכתוב “וילך משה” לאן משה הולך? משה הולך להכלל בשער החמישים, משה הולך להכלל ב”נון” שערי בינה, משה הולך לעלות לדרגות הכי גבוהות, ולכן אמר להם משה “לא אוכל עוד לצאת ולבוא” (לא’, ב’) מסביר רבי נחום מטש’רנוביל – משה רבינו עולה עכשיו לשער החמישים, שזה למעלה מספירת החכמה, זה עתיקא סתימאה! זה למעלה מכל שכל, מכל דעת, וכיון שמשה עולה לכזאת דרגה גבוהה שהוא לא יוכל עוד לרדת ממנה אז הוא אומר “לא אוכל עוד לצאת ולבוא”. משה התעלה מיום ליום עד שהגיע לארבעים ותשע שערים, בדרגה הזאת עוד היה אפשר להשיג בו איזה השגה, אפילו שקרן עור פניו עוד היה אפשר לראות אותו עם מסוה על הפנים, אבל עכשיו שהוא הולך להגיע לשער החמישים הוא הולך להכלל בשער החמישים בדרגה הכי גבוהה הוא כבר לא יוכל “לצאת ולבוא” כבר לא יוכלו להשיג בו שום השגה, כבר לא יוכלו לראות אותו כי הוא הולך להיכלל באין סוף. וכל זה הוא זכה ע”י ה”אין”, ע”י הענוה שלו, כי אי אפשר לעלות מדרגה לדרגה כי אם ע”י ענווה. אדם לא מרגיש שיש לו גאוה, הוא אפילו לא יודע את זה! הוא מרגיש שהוא יותר חכם מכולם, הוא יותר פיקח מכולם. כתוב באגרת הרמב”ן “הלא החכמה לה’ הוא” הכל זה מה’, אתה חכם זה מה’! אתה מדבר זה מה’! אתה חושב זה מה’! כל מילה שלך זה מה’! זה לא ממך! מה אתה מתפאר? אם נולדת חכם אתה צריך לדעת שהחכמה שנולדת איתה אתה לא תקבל עליה שום שכר, אדם יכול להיות הלמדן הכי גדול, החכם הכי גדול, אם הוא לא עובד על מידת הענוה על ה”אין” והוא מתגאה בחכמה שלו, מהשמים יגיע לו גהינם על החכמה הזאת. החכמה זה לא שלך! אתה קיבלת את זה מתנה מה’, מה אתה מתפאר? לא עבדת על זה, לא השקעת בזה, יש יהודים שהם לא כל כך חכמים, לא כל כך למדנים, אבל הם עוברים יסורים נוראים והם מחזיקים את כל העולם.

יהודים נקראים על שם ה-”יוד” וכשכותבים בחומש שני “יודים” ביחד ( י-י ), זה נקרא שם “הויה” זה נקרא שם ה’, וזה מרמז ששני יודים, שני יהודים יושבים ביחד, מדברים ביחד, מתחזקים ביחד, אז זה נקרא שם “הויה” מאיר עליהם שם “הויה”.

מסביר הרבי מפשיסחה – כשאתה כותב ספר תורה, כל אות אתה יכול להגדיל אותה כמה שאתה רוצה, אתה יכול להגדיל את האות “ב” כמה שאתה רוצה, אתה יכול לכתוב “ב” ענקית “א” ענקית, “ל” ענקית “ת” ענקית, “ש” ענקית וכו’, אבל את האות “יוד” אי אפשר להגדיל, היא תמיד צריכה להיות קטנה, אם תגדיל את היוד זה כבר יצא “ר” זה כבר יוצא אות אחרת, זה כבר פסול! אם האות יוד טיפה גדולה כל הספר תורה נפסל, אם אדם הגדיל טיפה את האות יוד הוא פסל את כל הספר תורה. ולכן נקראים יהודים על שם ה”יוד” שהיא האות היחידה שאי אפשר להגדיל אותה. אדם צריך לדעת אני ה”יוד”! אני האות הכי קטנה, אני כלום, “אין”, אדם צריך לדעת שכל יהודי הוא יותר גדול ממנו, אם אתה תתחיל להגדיל את כולם, תתחיל להגדיל כל יהודי ויהודי, תתחיל להגדיל את ה”א” את ה”ב” את האות “ג” תתחיל להגדיל את כל היהודים. אם אתה תעשה את כל האותיות גדולות אז גם אתה תגדל. אם כל האותיות גדולות אז אפשר להגדיל גם את האות “יוד” לא יפסל הספר תורה, כמה שאדם מגדיל כל יהודי ויהודי ומקטין את עצמו, אז ככה הוא יותר גדול, ואת זה גילו לנו כל הצדיקים הבעל שם טוב וכל תלמידיו, שצריך להאמין באמונה שלמה שאני באמת “יוד” קטנה, אפס אפסים, הכי קטן מכולם הכי נמוך מכולם.