'פרישות' אינה מדרכי החסידות

אליך ר' חיים היקר

כאחד מגדולי חכמי דורנו, אתה עומד למבחן יומיומי עשרות שנים, יריביך המושבעים מסכימים כי אם אתה היית עוסק בלומדות ועמקות היית הרגצ'ובר של דורנו, אתה מן העורכים היחידים שההגיון היא לחם חוקיך ועימה משכנעים אותך, ולכן אנסה להעלות כמה שורות בענין אשר כואב לי מאוד העיסוק בזה אבל גם צריך ליבון ובירור

כל ענייני הפרישות אינם לשיחות ודיונים כלליים, אם כי תורה הם ואי אפשר להתעלם מהם, אני לא אוהב את המתעסקים יותר מדי בענינים האלו כי זה גובל עם סטיה, ולא על זה אני כותב אליך אלא על מה שחוזר אצלך הרבה פעמים, עתה ראיתי את מכתב הנשים החסידיות, וארשה לי להעמיד ענין הטעון תיקון גדול ולימוד בכל ישיבה וכולל אברכים, כי כל מי שמבקש להדר להחמיר ולפרוש, יכול לעשות כך רק אם הדבר נוגע לחייו הפרטיים ואין לכך שותפים, על חשבונו של האחר, אברהם אבינו כבר לימד אותנו, כי חומרות והידורים אסורים, והנערים הם יקחו חלקם, מפני שאסור להיות חסיד שוטה על חשבונו של האחר

בענין הפרישות, בעיני זה ענין גדול ונעלה, והלואי שעוד ועוד יפרשו ויתעלו, וכאן אני מגיע לענין הכי מסוכן ופרובלמטי, לכל אחד מאתנו הנשואים שותפה, ואיך אתה יכול להתנהג בפרישות בלי הסכמתה

פרישות בימינו מותנה בתנאי קודם למעשה, שהדבר מתואם מוסכם ומקובל על שני הצדדים, לא על ידי לחצים ואיומים פסיכולוגיים שהרבי ציוה אמר וחייבים ואין ברירה אחרת, אלא בהתמודדות עם הצרכים, מפני שכל נפש אחרת ושונה מחברתה וצרכיה שונות, ואי אפשר לקבוע כללים קבועים לכולם

טעותם של כמה קהילות חשובות העוסקות בפרישות, שהם מחנכים ורוצים שכולם יקבלו על עצמם, ושוכחים כי לא לכולם זה טוב, יש מי שבריא לעתידם הרוחני הצד ההפוך, כי אחרת לאן ירחיקו

טוב תעשה אם תשקיע קצת זמן להסביר, כי זה לא ענין פנימי לאותן חצרות, אלא ענין שבנפש, והוא ענין פרטי, ומציאות החיים היומיומיים הם הקובעים אם פרישות היא דרך החים לזוג הזה, או שעדיף לחיות כרוב האדם ולהבטיח חיים תקינים ומשפחה כשרה

הטענה כי החינוך שלהם היא שלא ליהנות מתאוות העולם הזה מטופשת, מפני שבענין זה תלויים באחר, ואיך אפשר להחליט על חשבון חייו של החלק השני בחיי הנישואין, זעקת הנשים היא ההוכחה שאינן יכולות לחיות עם סגנון חיים זה, ומי יכול ליטול על עצמו אחריות לכליה רוחנית רח"ל וברוב המקרים בסתר, מתחפשים כחרדים וחרדיות ולמעשה עוברים על איסורים חמורים ביותר

והערה בצידה, קשה לי להבין מדוע בקהילות מסויימות ישנם רעדנערס או משגיחים שתפקידם לברר עם האברכים מה עשו בלילה בביתם, בשנים קדמוניות אם מי היה עושה כך היו מנדים אותו כי אין פריצות חמורה מזו, זה ענין פרטי ביותר ועיסוק פומבי בהם אפילו שזה עם אחד בלבד, היא היפך מדרכי הצניעות