הקור היה כ-20 מעלות
מתחת לאפס. שלג לבן כיסה את ליז'ענסק, ורק צמרות העצים בצבצו בחשיכה. הקפאון שלט
בכל. אוטובוס מקרטע עוצר בצד בית העלמין, ומתוכו נפלטים יהודים מכורבלים, עטויי
כפפות וצעיפים, שהבל פיהם קופא בעודו באויר. אחרון היורדים משך את תשומת לבי.
יהודי מבוגר, מבוגר עד מאוד - - - בתוך כל המעילים והצעיפים היה נראה כבן מאה, אם
לא למעלה מזה. רועד כולו מחולשה וממאמץ הוא נתמך ביד בנו, יהודי בגיל העמידה, גם
הוא אינו צעיר... "יש כאן מקום לתת לאבא לנוח?" שואל הבן בחרדה, מנסה
לייצב את אביו החלוש, בטרם ימעד בשלג הגבוה. "יש, ברוך השם! אם היית בא
לפני שנתיים – לא היה אפילו מקום להכנס אליו",
עונה איש 'הכנסת אורחים ליז'ענסק'. הוא עוזר לבן לשאת את האב הישיש לחדר מחומם,
ורק משהשכיבוהו על מיטה וריפדוהו בכרים וכסתות – הרשו לעצמם להפשיר גם הם את ידיהם
הקפואות. "תגיד לי, בבקשה", לא יכול היה איש 'הכנסת אורחים
ליז'ענסק' להתאפק, "גם לי אבא מבוגר, אפילו לא ישיש עד כדי כך - - -לא היה
עולה בקצה דעתי לגרור אותו עד כאן! וכי נשתבשה עלייך דעתך? יהודי כמו אביך מקומו
בבית חם ומוסק, ולא בטלטלות כאלו לתוך הקרח, בנסיעה המשברת אף גופם של
צעירים!" "וכי מה אעשה?" מתנצל אותו בן
מסור, "ביום הולדתו ה90 קרא לי אבי והשביעני לקחתו לליז'ענסק,
"קרבו ימי למות ואיני רוצה לעזוב את העולם ללא תשובה... רוצה אני להיות ולו
לרגע אחד בציונו של רבי אלימלך. אחת היא לי אם יחזירוני על עגלת
מתים!" ועיני שניהם זולגות דמעות חמות . { מתוך אתר
ר' אלימלך } רבי אלימלך מליזע'נסק הקדוש והטהור זי"ע, מחבר הספר
"נועם אלימלך" , חבר לפמליה של מעלה ביום כ"א באדר
תקמ"ז ומנוחתו כבוד בליז'נסק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.