חוצפה יתירה שבאים להטיף מוסר לעולם התורה הנוהרים אחר רבותיהם

ומן הענין לצטט כאן דברים ממאמר שכתב הגאון הגדול רבי חיים שאול קרליץ זצוק"ל, באותה תקופה, בתגובה לדברים שנכתבו בבטאון מסויים כלפי מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל ותלמידיו שכביכול סוטים מדרכי המלחמה על דברים שבעיקרי הדת. המאמר התפרסם ב"דגלנו" בתשרי תשל"ח, תחת הכותרת "בעקבות רבותינו", ודומה כאילו ונכתב ממש בימינו אלה:

"אין ברצוני להתווכח עם אנשי החוג הקיצוני הידוע, המקהילים קהילות, ורוב דבריהם הם לעשות לעג וקלס מתלמידי חכמים וגדולי ישראל אשר מפיהם אנו חיים, ובעיקר משתמשים בדברי ליצנות ואוי לאזנים ששומעים דברים כאלה.

"אין גם מקום להיכנס לעצם הויכוח על דרכי פעולה בקשר לתמוך לפעמים בגורמים ממשלתיים, בכדי שנוכל להקל על צבור שומרי אמונים לד´ ולתורתו. ויכוח כזה הוא מיותר, כפי שהביע את זה הרבה פעמים דודי מרן בעל החזון איש זצוק"ל, שויכוחים כאלה לא משפיעים על שום צד, כל אחד מושרש בעמדתו בהתאם להתנהגותו ולמסורת אבותיו מאז ומקדם.

"גדולי התורה בכל תקופות הגלויות הארוכות שלנו, תמיד פעלו אצל השליטים מאומות העולם בהשתדלויות שונות להקל על מצב היהודים, וכן נגד גזירות שונות ומשונות, אם זה בגשמיות או ברוחניות, בכדי שיוכלו לעבור זמנים קשים, וכן מינו פרנסים ושליחים ושתדלנים מחוגי הבעליֿבתים שהיו להם לפה אצל השלטונות בכדי להקל על כנסת ישראל בגלות הארוכה עד ביאת גואל צדק. שמעתי מגדולי תורה שהביעו דעתם, שבדרך שתדלנות זו אנו צריכים להמשיך גם כיום, כשאנו נמצאים בעקבתאדמשיחא, בארצנו הקדושה. אבל כאמור ישנם חילוקי דעות שונות בענין זה וכל צד מחזיק בדעתו, ואין מקום לויכוחיםבענין זה, ולא זו מטרת כתיבת שורות אלה.

"גדולי רבותינו היושבים אתנו לאוי"ט בבני ברק, יגעים בעמלה של תורה יומם ולילה, מרביצים תורה למאות ואלפי תלמידים ותלמידי תלמידים, ואשר ספריהם נלמדים בכל הישיבות הקדושות בארץ ובכל תפוצות ישראל; גדולי ישראל אלה, למרות התעסקותם בלימוד והרבצת התורה, הרי בזמן הצורך, וכשאין אינשאאחרינא עומדים בפרץ נגד כל סטיה או בקיעים בחומת הדת ושומרים על שלימות התורה והאמונה למסור אותם לדורות הבאים.

"ע"כ אני חושב שזאת חוצפה יתירה, שכותבים אנונימיים באים להטיף מוסר לעולם התורה והישיבות הנוהרים אחר רבותיהם ומקבלים מרותם בעניני ציבור כמו בענייניהם הפרטיים. אנו נמשיך ללכת לאורם של גדולי ישראל שהקב"ה השאיר לנו לאוי"ט לפליטה בדור יתום זה, ונשמע להוראותיהם לפעול למען העמדת הדת על תילה, אם בדרכי מלחמה ומאבק ואם בדרכי שתדלנות, הכל כפי שהזמן מחייב, עד כי יבוא שילה ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים".

במיוחד צריך להבהיר את הדברים, כאשר בזמננו ישנם שגדלו באוירת בתי המדרש של רבותינו, וכעת הולכים בדרך של מלחמה בקול רעש גדול, כשלפי דעת רבותינו שליט"א יש בכך חשש לעצם קיום התורה והמשך קיומם וביסוסם של היכלי הישיבות הקדושות וריבוי לומדי התורה, שזהו השמירה הגדולה ביותר על עם ישראל ועל המשך הדורות. אך אם היה זה בבחירת דרך לעצמם, היינו מחרישים, ובוודאי שיש מקום לומר על מערכה מסויימת, שבדרך זו המלחמה הרצויה היא כשיטת אנשי נטורי קרתא. אך כאשר מכח זה באים להטיל מום בקדשי קדשים, בטענות כאילו בדרכי המלחמה שמתנהלים על ידי רבותינו שליט"א יש חלילה משום חולשה בעצם הכרת הסכנה הנוראה הטמונה בגזירות אלו, הרי שבכך הם משמיטים את הענף עליו יושב כל עולם התורה.

 ודבר פשוט וברור הוא, שהמסורת בענייני הנהגת הכלל ודרכי המלחמה מול עוקרי התורה נקבעת ע"י גדולי הדור שבכל דור ודור, שהם בעיניהם הצופיות, ובאחריות המלאה להצלת הדור, יחד עם הנקיות העצומה הנדרשת להכרעות שכאלה, הם אלו שיכולים לקבוע את ההנהגה בעניינים שכאלו.