המלחמה על ריבוי ספסלי בית המדרש

כדאי לעצור בדברים אלו, ולהתבונן בקטע זה, וננסה להציגם במילים יותר פשוטות. ברור הוא לכל בר דעת, שאם לא היו מעגנים את ההסדר של בני הישיבות בחוק, וכל הענין היה מתנהל רק בדרך של מלחמה, היו רבים מבני הישיבות נפלטים, ובודאי שלא היו מתרבים הספסלים, ולא היינו עדים לתופעה המופלאה של ריבוי בחורי ישיבות הבאים מבתים שבאופן טבעי לא שייכים למסגרת הזו של הקדשת כל החיים רק לתורה בלא שום דבר אחר.

נמצא איפוא, כי המלחמה של עולם התורה היא לא רק על אלף או אלפיים בחורים בשנה שבאים מבתים חזקים שהשרישו בהם את הערך העליון של לימוד התורה, שעליהם אין אנו חוששים כל כך. אבל מה יהיה עם כל האלפים הרבים שהבתים שלהם לא כאלה חזקים? בחורים שבאים מבתים שלא שמעו על הערך העליון של לימוד התורה בלבד בכל מחיר ותנאי. האם אנו בטוחים שכל אלו היו באים גם אם לא היו מצליחים בהסדרים השונים מול השלטונות? מה עוד, שהסכנות מה שהיה בין כותלי הכלא, אינם נופלים בחומרתם מהסכנות האורבות לבחורי הישיבה במסגרת הצבאית, אם לא חמורות מכך. ובפרט, שגם לאחר השהיה בכלא, הרי שהסכנה לגיוס הינה מיידית וחמורה הרבה יותר.

יתירה על כך, עצם העובדה שבימים אלו ממש, הוגים רבבות בני הישיבות ואברכי הכוללים על תלמודם, למרות כל החששות מהחוק הקרב ובא, ולמרות כל הצווים שכבר נשלחו, האם היה זה נראה כך לו לא היו נוהגים אלפי בחורי הישיבות באחריות הזהירה, כפסיקת מועצגה"ת, בהמעטת המלחמה מול גורמי השלטון והצבא?

בימים אלו מתגלה, כי כל אלו שנשמעו להוראות רבותינו חברי מועצגה"ת וראשי הישיבות שליט"א, יכולים להמשיך בתלמודם בלא כל הפרעה, וכולנו תקווה שמצב זה יוכל להימשך לאורך זמן, לאורם של רבותינו שליט"א המנווטים באמונה את ספינת עולם התורה מול כל הגלים הסוערים המתרגשים ובאים עליה כדי להטביעה ח"ו.