מימין לטעות: מדוע הרפתקה בקלפי היא סכנה קיומית ליהדות הנאמנה

 

מימין לטעות: מדוע הרפתקה בקלפי היא סכנה קיומית ליהדות הנאמנה

התחושה המבעבעת ברחוב החרדי אינה סוד. האכזבה, התסכול, והתחושה שלא תמיד יש מי שמייצג את עמדותינו בנחישות הנדרשת, מביאות רבים בתוכנו לחפש אלטרנטיבות. המבט נודד ימינה, אל מחוזות של הצהרות קולניות ופופוליזם סוחף. הדחף "להראות להם", להצביע למי שמדבר בשפה לוחמנית וחד-משמעית, מובן ברמה הרגשית. אך במגרש הפוליטי, רגש הוא יועץ גרוע. כשמפרקים את המציאות למספרים, מתברר שהמחשבה לפיה חיזוק המפלגות שמימין לליכוד יביא לימין חזק יותר, היא אשליה מסוכנת. עבור חרדי שאינו מוצא את מקומו במפלגות החרדיות הקלאסיות, קיימת רק אופציה ריאלית אחת בקלפי: מפלגת השלטון המרכזית, הליכוד. כל בחירה אחרת היא הימור על עתיד עולם התורה.

ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל אינה דף חלק; היא כתובה בדם, יזע ובטעויות מרות שחזרו על עצמן. הבה נחזור לשנת 2013, שיעור היסטורי שאסור לנו לשכוח. הימין והציבור המסורתי-דתי חשו אז זחיחות. רבים ביקשו "לפנק" את נפתלי בנט ומפלגתו, והעניקו לו עוצמה חסרת תקדים של 12 מנדטים. התוצאה הייתה מיידית והרסנית. הליכוד נחלש, ונתניהו מצא את עצמו בעמדת חולשה מובנית. ללא עמוד שדרה מרכזי חזק, נכפתה עליו ברית השנאה של בנט ולפיד. הציבור החרדי נדחק באכזריות אל ספסלי האופוזיציה, ועולם התורה ספג גזרות כלכליות ותרבותיות שאת פצעיהן לקח שנים לרפא. זוהי התוצאה הישירה של פיזור קולות מימין: מפלגה גדולה וחלשה שנאלצת להיכנע לרוחות זרות.

המתמטיקה הפוליטית בישראל פשוטה ואכזרית. ממשלת ימין אינה קמה מעצם העובדה שיש מפלגות ימין קטנות ורועשות; היא קמה רק כאשר ישנו ציר מרכזי יציב שיכול להחזיק קואליציה. כאשר קולות של הציבור החרדי והמסורתי נודדים לבן גביר, הם לא מגדילים את גוש הימין – הם פשוט מעבירים מנדטים מתוך הגוש. אולם, ההשלכות של ההעברה הזו הן דרמטיות. ליכוד חלש, שאינו מגרד את רף 33 המנדטים, הוא מתכון בטוח לממשלה ציונית רחבה. במצב כזה, ראשי הליכוד ייאלצו לפנות שמאלה ומרכזה כדי להרכיב ממשלה יציבה, והראשונים לשלם את המחיר יהיו, כרגיל, הלומדים והשומרים על הגחלת.

הפרדוקס הגדול של הפוליטיקה הימנית טמון ביחס שבין כוח הצהרתי לכוח מעשי. בן גביר עם 6 מנדטים בתוך קואליציה שבה הליכוד מוביל Coral עם 33 מנדטים, שווה פי מיליון מבן גביר עם 15 מנדטים שמחליש את הליכוד. מדוע? משום שראש ממשלה שמנהיג מפלגה גדולה ויציבה אינו פוחד מצל של סחטנות משמאל, ויכול להוביל מדיניות לאומית ומסורתית ברורה. לעומת זאת, כאשר המפלגות הקיצוניות גדלות על חשבון מפלגת השלטון, המערכת כולה נכנסת לחוסר יציבות. השותפים הפוטנציאליים מהמרכז הופכים למצרך מבוקש, והמחיר שהם ידרשו יהיה תמיד אחד: דחיקת הציבור החרדי וערכיו אל מחוץ למעגל ההשפעה.

עבור הציבור החרדי, הבחירות אינן משחק על כבוד או על הצהרות מלחמתיות בתקשורת. הבחירות הן כלי הגנה על הדברים המקודשים לנו ביותר: החינוך המטהר של ילדינו, תקציבי עולם הישיבות, שמירת השבת במרחב הציבורי, ומניעת התערבות של בג"ץ באורח החיים הדתי. מי שחושב שמפלגות ימין קיצוניות ילחמו עבור האינטרסים הללו, טועה ומטעה. המטרות שלהם שונות, סדרי העדיפויות שלהם אחרים, וברגע האמת – עולם התורה אינו עומד בראש מעייניהם.

אסור לנו להיות טיפשים פעם נוספת. הניסיון להעניש את המערכת או לחפש ריגושים אידיאולוגיים בקלפי עלול להוביל לכך שנשב כולנו ביציע, חסרי אונים, ונצפה בממשלה רחבה שמחסלת באופן שיטתי את כל מה שנותר מהזהות היהודית של המדינה. האחריות מחייבת להניח את הרגש בצד ולהצביע רק למי שיכול להבטיח שלטון ימין יציב. חרדי שלא מקיים את מצוות נציגיו הרשמיים, חייב להבין שאין לו שום פריבילגיה לבזבז את קולו על הרפתקאות פוליטיות. הליכוד הוא הבית היחיד שיכול למנוע את הקמת ממשלת השמאל-מרכז הבאה, ורק חיזוקו יבטיח את המשך קיומו של עולם התורה.