"פוליטיקה של רייטינג והפקרת עולם התורה":
מדוע איתמר בן גביר מעולם לא היה באמת בעד בני הישיבות?
במשך שנים ארוכות, הציבור החרדי בכלל ובני
הישיבות בציבור הליטאי והחסידי בפרט, מביטים בתדהמה ובאכזבה עמוקה בהתנהלותו של
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. בעידן של רשתות חברתיות, סרטוני טיקטוק והצהרות
לתקשורת בקצב של מכונת ירייה, בן גביר הצליח למצב את עצמו כאביר "הזהות
היהודית". אולם מאחורי מעטה המילים המפוצצות והסיסמאות הלאומניות, מסתתרת אמת
מרה, כואבת ובלתי ניתנת להכחשה: עולם התורה, לומדי התורה ובני הישיבות אינם
מעניינים את איתמר בן גביר. יתרה מכך, כאשר הדבר משרת את האינטרס הפוליטי
שלו, התורה ולומדיה מושלכים לאשפתות ללא היסוס.
הגיעה העת לומר את האמת בפרצוף, ללא פילטרים
ומבלי לפחד מהמערך היחצ"ני המשומן של השר: בן גביר, למה אתה משקר שאתה בעד
בני הישיבות?
השתיקה הרועמת והבריחה מהאלונקה הפוליטית
במהלך כל שנות כהונתו בכנסת ובממשלה, ובמיוחד
במהלך המשברים החוקתיים והציבוריים הקשים סביב חוק הגיוס ומעמדם של בני הישיבות,
הציבור החרדי חיפש שותף, חיפש קול שיגן על הזכות הבסיסית והקדושה ביותר של העם
היהודי – לימוד התורה. אך קולו של בן גביר נדם. מעולם לא שמענו ממנו מילה אחת
ברורה, חדה ועקרונית בעד חשיבותו של לימוד התורה כערך עליון העומד בפני עצמו, כזה
שמחזיק את העולם ומגן על עם ישראל לא פחות מכל כלי נשק.
בכל פעם שהנושא עלה לכותרות, בן גביר נעלם. הוא
ברח כמו שפן מאולפני הטלוויזיה, נמנע מלנקוט עמדה נחרצת והתפתל. הסיבה לכך פשוטה
ומקוממת: פחד מבוחרים. בן גביר הבין היטב שעמידה איתנה לצידם של בני הישיבות
החרדים עלולה לעלות לו בקולות של הקהל החילוני או הלאומני-קיצוני שמצביע לו. עבור
מנדטים ופופולריות, הוא העדיף להפקיר את לומדי התורה לגורלם.
הצגת הראווה של היח"צ: האלונקה מול הסטנדר
חוסר העניין המוחלט של בן גביר בעולם התורה אינו
מקרי. הוא שורשי ועמוק, ונובע מהחינוך שבו צמח – חינוך שמקדש את הצבאיות, את הכוח
הפיזי ואת הממלכתיות, לעיתים קרובות תוך זלזול מופגן, גלוי או סמוי, בלומדי התורה.
בציבורים שבהם גדל והתפתח פוליטית, בני הישיבות נתפסים לא פעם כנטל או כגורם שיש
"לתקן" ולשנות, ולא כעמוד התווך של הקיום היהודי.
את שיא תרבות היח"צ והציניות ראינו כאשר בן
גביר דאג "לסחוב" את בנו מול המצלמות, להציג לראווה את גיוסו ואת
השותפות שלו ב"נשיאה בנטל" הצבאי. אין כאן כוונה לזלזל בשירות צבאי, אך
השימוש הציני בבן כדי להוכיח "כמה הצבא חשוב" מול השתיקה המוחלטת לגבי חשיבות
התורה, חשף את הפרצוף האמיתי. זהו יחצ"נות טהורה, כפי שרק בן גביר יודע
לעשות, שמטרתה לאותת לבייס: "ראו, אני בצד של המדים, לא בצד של הגמרות".
מתי, אגב, בפעם האחרונה נראה השר בן גביר פותח ספר יהודי, יושב ללמוד דף גמרא או
מבקר בהיכל ישיבה מתוך כבוד והערצה ללומדיה, ולא לצורך סיור פוליטי מצולם? עבור
התפיסה הלאומנית שלו, בני הישיבות והתורה שהם לומדים הם כמעט דבר מאוס, מיושן,
שאינו מתאים לתמונת הניצחון שהוא מנסה למכור.
הפקרת בני הישיבות ברחובות: רוסיה הסובייטית בלב
ירושלים
האכזבה הגדולה ביותר מבן גביר אינה נובעת רק
מחוסר הגיבוי האידיאולוגי שלו, אלא מהכישלון המהדהד שלו בתפקידו הביצועי. כאחראי
על משטרת ישראל והשר לביטחון לאומי, הוא עומד מנגד כאשר בני ישיבות נרדפים, מוכים
ומושפלים ברחובות.
בשנים האחרונות חזינו במראות קשים של אלימות
משטרתית ברוטלית וחסרת פרופורציה כלפי מפגינים חרדים ובני ישיבות. מראות שבהם
שוטרים גוררים בחורים על הכביש, מפעילים כוח פיזי מופרז ונוהגים בלומדי תורה כאילו
היו אחרוני העבריינים. המראות הללו הזכירו לרבים ימים אפלים בהיסטוריה, שבהם
יהודים שומרי מצוות היו יעד לרדיפה מצד שלטונות אטומים, כמו ברוסיה הסובייטית.
והיכן היה השר לביטחון לאומי, זה שממהר להוציא
הודעות גיבוי לשוטרים או לתקוף את מערכת המשפט על כל עוולה קטנה? הוא לא הוציא
אפילו מחאה קטנה. הוא לא צייץ מילה אחת של הסתייגות. השוטרים שהיכו בני ישיבות
קיבלו גיבוי בשתיקה, והמסר שעבר לשטח היה ברור: דמם וזכויותיהם של בני הישיבות
הפקר.
האמת מאחורי ה"תמיכה" המדומה
כעת, מתוך מצוקה פוליטית וניסיון לקרוץ לציבור
החרדי ברגע האחרון, בן גביר נזכר לפתע לספר שהוא "בעד בני הישיבות".
אולם גם הניסיון הזה מתברר כריק מתוכן ורווי במניפולציה. כל מה שבן גביר מסוגל
להציע הוא פרסום של "מסלולים מיוחדים לחרדים" במערכי הביטחון או שירות
חלופי – שוב, ניסיון לשנות את החרדים, לגייס אותם במסווה של דאגה, ולפרק את עולם
הישיבות מבפנים.
למעשה, אין לציבור בני התורה תלונות אמיתיות על
בן גביר, משום שמעולם לא היו ציפיות ממנו. הוא ושותפיו גדלו בחינוך שאינו מבין את
ערך התורה. אך לכל הפחות, אנו דורשים יושרה. תפסיק לספר סיפורים, תפסיק למכור
אשליות ותגיד את האמת: עולם הישיבות מעולם לא היה בראש מעייניך, והוא לעולם לא
יהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.