גור נישט פוליטי: האשליה הלאומית שהתנפצה אל מול חורבן עולם התורה

 

גור נישט פוליטי: האשליה הלאומית שהתנפצה אל מול חורבן עולם התורה

הביקורת החריפה המופנית כלפי איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' משקפת את אחד הקרעים העמוקים והכואבים ביותר בתוך המחנה המכונה "ימין", וליתר דיוק – בתוך הציבור הדתי והשומר מצוות במדינת ישראל. שלוש שנים לאחר אירועי השבעה באוקטובר 2023, הציפיות הגבוהות שהיו מהנהגת הציונות הדתית ועוצמה יהודית התחלפו, בעיני חלקים נרחבים בציבור החרדי והתורני, בתחושת אכזבה קשה, בגידה ואף האשמה בשיתוף פעולה סמוי או גלוי עם כוחות השמאל לטובת החלשת עולם התורה.

מאחורי הצהרות לוחמניות וסרטוני יחסי ציבור, המציאות בשטח מוכיחה כי הציבור התורני נותר ללא הגנה, בעוד מוסדות הדת והישיבות הקדושות סופגים מכות כלכליות ומשפטיות חסרות תקדים. להלן ניתוח מורכב של הטענות המרכזיות המרכיבות את הביקורת הזו, הבוחן את תפקודם של שני המנהיגים ואת המתח המובנה בין האידיאולוגיה הממלכתית לבין שמירת ערכי התורה והישיבות:

אשליית הגימיקים של בן גביר

אחת הטענות המרכזיות היא העיסוק המוגבר ביחסי ציבור, הצהרות לתקשורת ו"גימיקים" שיווקיים, שמאחוריהם אין כיסוי מעשי. המקרה הבולט ביותר הוא חוק עונש מוות למחבלים, דגל מרכזי שבן גביר הניף במשך שנים.

בפועל, המערכת המשפטית והביטחונית של מדינת ישראל – אותם מנגנונים שמנהלים את המדינה בפועל – הבהירו שוב ושוב כי חוק כזה לא ייושם או יסורס לחלוטין בשל מגבלות משפטיות ובינלאומיות. המבקרים טוענים כי מנהיגי הימין הקיצוני מודעים היטב למגבלות אלו, אך ממשיכים להשתמש בסיסמאות הללו כדי לשמר בסיס תמיכה פוליטי, בעודם משמשים כ"פיונים" במערכת גדולה מהם שמכתיבה את הכללים האמיתיים.

משבר הגיוס ויחס הציונות הדתית לעולם התורה

נקודת השבר החריפה ביותר נוגעת לסוגיית גיוס בני הישיבות והתקציבים לעולם התורה. בעוד שהשמאל והמרכז מנהלים מאבק גלוי נגד הציבור החרדי מסיבות אידיאולוגיות חילוניות, הביקורת הפנימית מופנית דווקא כלפי הציונות הדתית, המואשמת בעמידה מן הצד ובחיוך מוסתר כאשר הישיבות הקדושות נמצאות תחת מתקפה כלכלית ומשפטית.

הביקורת גורסת כי עבור חלקים בציונות הדתית, המדינה ומוסדותיה (כמו הצבא) הפכו לערך עליון, לעיתים אף מעל התורה עצמה. ראיית "ראשית צמיחת גאולתנו" במדינה חילונית שחוקיה אינם חוקי התורה נתפסת בעיני המבקרים כעיוות קשה. לפי גישה זו, השמחה הסמויה או הגלויה על פגיעה בעולם הישיבות מוכיחה כי השותפות הפוליטית של בן גביר וסמוטריץ' עם הציבור החרדי הייתה אינטרסנטית בלבד, וכי עמוק בפנים, הם מעדיפים לראות את החרדים משתלבים בכור ההיתוך החילוני של המדינה.

הר הבית: גימיקים פוליטיים מול איסור כרת

עמדתם של עוצמה יהודית ביחס לעלייה להר הבית מהווה סלע מחלוקת תורני והלכתי חריף. בעוד שבן גביר רואה בעלייה להר הבית אקט של ריבונות לאומית וימנית, הרי שמבחינת ההלכה הצרופה והפסיקה ההיסטורית של גדולי הדור מכל החוגים (כולל הרבנות הראשית לישראל לדורותיה), העלייה להר הבית בזמן הזה כרוכה באיסור כרת חמור ביותר.

המבקרים רואים בכך עדות מובהקת להעדפת הלאומיות והפוליטיקה על פני ההלכה והיראה. השימוש במקום הקדוש ביותר לצורך הפגנת נוכחות תקשורתית נתפס כמייצג של תרבות הגימיקים – פעולה שיש בה סיכון רוחני עצום, ושאינה מביאה לשום שינוי מהותי במצב הביטחוני או המדיני.

השותפות השקטה עם השמאל והמערכת

למרות הרטוריקה התוקפנית נגד השמאל והמערכת המשפטית, המבקרים טוענים כי במבחן התוצאה – שלוש שנים לאחר אוקטובר 2023 – המדיניות בפועל לא השתנתה. הממשלה שבה הם חברים ממשיכה להתנהל תחת אותן קונספציות ישנות, כאשר שרי הימין אינם מצליחים (או אינם רוצים באמת, מתוך רצון לשמור על כיסאותיהם) להוביל שינוי שורשי.

ההיגררות אחרי האג'נדה של השמאל בנושאי דת ומדינה, והיעדר הגנה נחרצת על עצמאות החינוך החרדי ועולם התורה, מתפרשים ככניעה מוחלטת של מפלגות הציונות הדתית לממסד החילוני. הן נתפסות כ"גרורה עלובה" שנועדה רק להכשיר את המדיניות הכללית של המדינה, מבלי שתהיה להן השפעה אמיתית על אופייה הרוחני של הארץ.

המניפים דגלים לאומיים אך חסרים את המחויבות המוחלטת והבלתי מתפשרת לעולם התורה ולפסיקת גדולי ישראל, מובילה בהכרח לתוצאה של "גור נישט" – אפסים מוחלטים במבחן השמירה על היהדות הנאמנה. המסיכה הוסרה לחלוטין. הניסיון להציג את הציונות הדתית הפוליטית כמגן הימין והיהדות התרסק אל קרקע המציאות, והותיר את הציבור החרדי והתורני עם ההבנה הברורה: אין על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים ועל עמידה איתנה ועצמאית על משמר התורה.