זמיר
כאחרון סוחרי הבאסטות: הרמטכ"ל שנתפס בקלקלתו במלחמה נגד המשיח
מאת: איתן
אמונים
האירוע
המביש שבו בחר הרמטכ"ל, אייל זמיר, להשליך לוחם גיבור ל-30 ימי מחבוש בשל
ענידת סמל "משיח", אינו רק סיפור על משמעת צבאית יבשה. זהו רגע של חשיפת
מסיכות, שבו התגלתה תהום תרבותית עמוקה שפעורה בין הפיקוד הבכיר לבין הלוחמים
בשטח. בעוד שחיילינו יוצאים לקרב עם תפילה על שפתיהם ואמונה בלבם, נדמה כי בלשכת
הרמטכ"ל מנשבת רוח אחרת לגמרי – רוח שמנסה למחוק כל זכר לזהות יהודית שורשית
ולהפוך את צה"ל לצבא אתאיסטי, קר ומנותק.
הזעם
שאחז בזמיר למראה הפאץ' הקטן לא נבע מצורך בסדר וארגון. הרי כולנו יודעים
שבצה"ל של היום, "אחידות" היא מושג גמיש מאוד כשזה נוגע לאג'נדות
פרוגרסיביות. כאשר מדובר בקידום ערכים המנוגדים לתורה, או בשילוב תפיסות עולם
חילוניות קיצוניות, המערכת יודעת להכיל, לחבק ולתקצב. אך כשמדובר באמונה פשוטה
בבורא עולם, בציפייה לגאולה או בסמל שמזכיר לנו לשם מה אנחנו נלחמים כאן – פתאום
הופך הרמטכ"ל ל"שומר חומות האחידות" הקשוח ביותר.
התנהלותו
של זמיר במקרה זה חשפה דפוס מדאיג. זהו רמטכ"ל ששמו של בבורא עולם נפקד
מנאומיו, שביטויים כמו "בעזרת השם" נראים כזרים לשפתו. תחת הנהגתו,
הלוחם הדתי מוצא את עצמו תחת מתקפה שקטה: הצרת צעדים בנושאי כשרות, קשיים בשמירת
שבת כהלכתה, וניסיון מתמיד להפוך את בני הישיבות והחיילים המאמינים ל"ליגה
נמוכה" שחייבת להתיישר לפי קו חילוני נוקשה. המטרה הסמויה נראית ברורה: הנדסת
תודעה שתהפוך את הצבא למעבדה של חילון, תוך זלזול בערכים שבעבורם מסרו יהודים את
נפשם לאורך הדורות.
ההשוואה
לעולם המערבי רק מעצימה את החרפה. בצבאות ארצות הברית או מדינות אירופה, חייל
שעונד סמל דתי או מחזיק בפריט אמונה זוכה לכבוד ולהגנה תחת חופש הדת. רק כאן,
במדינת היהודים, ענידת סמל המשיח נתפסת כעבירה חמורה הדורשת כליאה. זוהי אנטישמיות
מבית, המוסווית כ"פקודות מטכ"ל". כשזמיר עמד מול הלוחם ודרש להסיר
את הפאץ', הוא לא נראה כמו מנהיג צבאי שקול, אלא כאחרון הפקידים המבוהלים שמא
האמונה היהודית תנצח את הניכור הליברלי שלו.
זמיר
נתפס בפרשה הזו, כפי שנאמר, "עם המכנסיים למטה", כאחרון סוחרי הבאסטות
בשוק מחנה יהודה שנתפסים בקלקלתם ובשעת כעסם מאבדים כל רסן. הניסיון שלו לצייר את
עצמו כמגן הסדר הצבאי התרסק מול גל של שאט נפש ציבורי. הציבור בישראל, שמחובר
למסורת הרבה יותר מחבורת הגנרלים בקריה, מבין היטב: מי שמתעב את סמל המשיח, סופו
שיאבד את הקשר לזכותנו על הארץ הזו. צבא שלא מכבד את אמונת חייליו, צבא שמנסה
להילחם ביהדותו – הוא צבא שמחליש את עצמו מבפנים.
אייל
זמיר, אתה תיזכר לדראון עולם כמי שבחר להילחם בלוחמיו המאמינים במקום לחבק את רוח
הגבורה היהודית. ההיסטוריה של עם ישראל לא שוכחת את אלו שניסו להצר את צעדיה של
התורה והאמונה. בסופו של יום, הפאץ' על מדי הלוחם מייצג נצח, בעוד שהקדנציה שלך
היא רק הערת שוליים חולפת בסיפור הגדול של עם הנצח בארצו. הבושה היא כולה שלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.