ינון, לכבוד הדיון שייערך עכשיו בעליון בפרשת הפצרית - קבל איך החליט יצחק עמית לקבור בכל מחיר את השחיתות המערכתית?
תהיה איתי. קצת ארוך אבל חשוב.
ביום 16.11.25, כשפרשת הפצרית הסעירה את המדינה קיבל הרכב עצמאי בלי יצחק עמית (כנפי שטיין, וילנר, שטיין) החלטה שהפרקליטות נמצאת במניעות כוללת. פסק הדין הוציא את האירוע משליטת המערכת. ומאז עמית החליט שלא יתן לסיפור המסוכן לברוח משליטתו ולקח את קבירת הפרשה כפרויקט אישי והעביר את כל ההחלטות והתיקים אליו.
כבר ביום 23.11.25 הוא נתן צו על תנאי מיידי נגד השופט בדימוס יוסף בן חמו כממפקח.
ביום 27.11.25 הוא סירב לדרישה פסול את עצמו למרות שורה של ניגודי עניינים.
שבוע אחר כך, לאחר דיון בזק - הוא פרסם פסק דין ב3.12.25 שמונע את מינוי השופט בן חמו ומצמצם מאד את היכולת של לוין למנות מפקח.
יום אחר לאחר מכן, ב4.12.25 – הוא הכריע על קיום דיון נוסף בפסק הדין המקורי. לא סתם דיון נוסף – מכיוון שפסק הדין הראשון התקבל פה אחד, וכעת סולברג ומינץ מצטרפים, הוא הורה על הרכב מקסימלי (כיום) של 11 שופטים.
הלאה. ביום 16.2.26 הוא דחה את בקשות ההצטרפות להליך של אביחי בוארון (שהיה עותר בפסק הדין הראשון) ושל לוחמי שדה תימן.
אחרי זה כשהוגשה עתירה נגד העברת התיק לאיסמן הוא שיבץ את עצמו בראש הרכב (עם רות רונן ומינץ) וגם כשהדיון נדחה מיום 12.5.26 הוא השאיר את התיק אצלו רק שהחליף את רונן בכבוב.
לסיכום: יצחק עמית מאד נחוש לקבור את פרשת הפצרית. מעניין למה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.