בס"ד - ל"ג בעומר תשפ"ו 2026
עם ישראל מחזיר את המגידים לבמה
מעמד הרבבות בירושלים בהדלקה של ר' מיילאך בידרמן, שאמנם לא השתתפתי בו אבל עקבתי אחרי זה, וגם באוטובוס חזרה מבני ברק עקבו דרך הנייד ברמקול חבורת נערים חסידיים יראי שמיים וחפצי התעלות, הביא אותי להתחקות על התופעה שכבר מזמן תפסה לי את תשומת הלב.
המון דברים השתנו בעם ישראל של אחרי השואה והקמת המדינה לטב ולמוטב.
בדורות הקודמים היה נפוץ מאוד ענין המגידים הנודדים, אפילו תלמידי הבעש"ט היו בחלקם החשוב מגידים ששלטו על אזורים נרחבים בפולין, ליטא, אוקראינה וגליציה, המגיד היה בעצם זה שמרגש את הקהל, אבל גם מבדר אותו, וגם מספר לו סיפורי חדשות מהעולם, בקיצור הרדיו והטלוויזיה והתקשורת של אותם הימים אבל בצורה חרדית עם מטרה לעורר את עם ישראל להשיב אותו למוטב בדברים הצריכים תיקון ושיפור.
כמו בכל תחום גם כאן היו כאלו בעיקר מליטא, שהיו מגידים מוצלחים אבל עיקר ההצלחה שלהם היה טמון בריתוק קהל, כשבו בזמן הם עצמם היו שרלטנים או קלי דעת ורוח, ועם כל זה עמדו על במה מול ההיכל וארון קודש, ציירו את הגיהינום בצבעים קודרים ומעזרת הנשים נשמעו געיות ואפילו התעלפויות, ומצד שני גם ציירו את הגן עדן והנחת רוח למקיימי המצוות, בעיקר היו משתמשים באלמנט ההפחדה, שזה התכונה הכי משפיעה על בן אדם, הפחד.
תכונות אופי של מרצים ומשפיעים נגזרים מהסביבה שלהם
מכאן ההבדל בין דרשנים ומגידים יהודים מזרחיים לבין אשכנזים בגישה שלהם בדרשות לקהל.
גם היום כשאני במסעות בחו"ל ויוצא לי לפעמים לצפות או לשמוע "משפיעים" מהנצרות או האיסלאם, הם משתמשים באותם טכניקות, ומה שמעניין הוא שהיהודים המזרחיים די דומים בסגנון ובטכניקות ההפחדה לאימאמים מהאיסלאם להבדיל אא"ה, בעיקר מהלכים אימים על הציבור עם גהינם ועונשים קללות וחרמות, לעומת המרצים המלומדים האשכנזים מהעולם הליטאי דומים להבדיל כמובן לכמרים מאירופה המערבית בטכניקות השכנוע של הקהל שלהם, בהבטחות לגן עדן וקרבת אלוקים ובהצגת מדע והוכחות מדעיות מתובלים בנועם שפתיים -כמובן להבדיל אא"ה מהם ומהמונם- אלו תכונות שנרכשות מהמקום והסביבה בו הם חיים, כמו המוסיקה והמנגינות שמושפעות על המלחינים בחצרות וקהילות ממזרח או מערב.
בדור שלנו היו לנו עדיין דרשנים מגידים מהזן העתיק, כגון רבי שבתאי יודלביץ, ור' שלום שבדרון ז"ל, תותחי על בהבעות והצלחות לקחת קהל ולעורר אותם לכיוונים אליהם הם משכו, וכן הרב ינקלה גלינסקי ז"ל הבלתי נשכח.
אבי ר' חיים בורשטיין ז"ל סיפר לי שהיה נוכח בחופה של חתן יתום מישיבתו טשעבין בשנות ה־50, תשי"ט בערך, ור' יעקב גלינסקי תיאר לציבור את המעמד, ואת נשמת האב מלמעלה שמשתתף, והעם געו בבכייה עד שחשבו שכבר לא תהיה חתונה הערב אלא התכנסות של יללות וקינות, אבל ברגע אחד הוא החליף את הטון והסביר על הנחת רוח שיש לאבא בשמחת חתונת בנו והביא את הציבור לשמחה וריקודים שנמשכו עד סיום החתונה (משום מה כיום עושים הפוך, מתחילים בשמחות וריקודים ואז צוללים עם בדחן שממש לא מבדח אלא עורך הספדים ובכי בקהל עד עלות השחר).
בדורות הקודמים המגיד היה ניגש לארון הקודש, מתעטף בטלית, הקהל כולו כבר דרוך, אין רדיו, אין טייפים, אין ווצאפ, וימי החולין הרבים המשעממים הביאו אותם לצימאון של כל סוג התרגשות שהמגיד יבצע בהם, אלות וקללות מעוררי צמרמורת לצד הבטחות על חיי נצח וגן עדן, סיפורים וחדשות שראה ושמע בנדודיו, עם המון תוספות פלפל ומלח וחומץ ודבש.
מדומיינים וממציאי מעשיות
לפני תקופה ישבתי בפנל ברדיו חרדי פופולרי עם מנחה ותיק ומנוסה, ואחד המשתתפים ריתק את המאזינים בסיפורים מדהימים שקרו לו בדיוק באותם ימים של השיחה, ובדיוק נמרץ זה היה קשור למשתתפים שהיו בפאנל ובדיוק גם קשור לאותם נושאים עליהם דובר שם, אלא... שבדרך חזור אמר לי מישהו שמכיר את אותו אחד, ששום מילה לא הייתה נכונה והבחור אפה בו במקום סיפורים כדי למשוך תשומת לב וזמן שידור. הייתי מופתע והאמת הרגשתי, מרומה שהטיפוס ההוא גזל רגעי שידור איכותיים מהחומרים שהכנו לספר שם, אך ורק כדי להאדיר את שמו במעשים שלא התרחשו ואפילו משל לא היו. מאז כשההוא מספר סיפור אני שואל אותו אחרי זה: ומה הנמשל ידידי? משל נאה כל כך! או שאני שואל אותו אם עשה הטבת חלום באותו בוקר.
היו מאותם מגידים שנמצאו אחרי הדרשה בבית מרזח ולא בנסיבות מחמיאות. אבל לרוב המגידים היו אנשים יראי שמים ומעוררי לבבות ישראל. תלמיד הבעש"ט נקרא "המגיד", היה המגיד מזלאטשוב הידוע, וגם תלמיד מוהר"ן מברסלב שהיה בגילאי גבורות והיה מגיד על עשרות ערים ועיירות במחוז וואהלין — הרב יקותיאל המגיד מטירהאוויצע, והאמת שגם האחים ר' אלימלך ור' זישא היו בבחינת מגידים נודדים.
עם עלות הכורת על יהדות אירופה הגדולה, עם כל האישים הגדולים, ההנהגות והתרבות ועולם התוכן העשיר שלה הי"ד, לא נשארו מגידים כמעט, המנהג הזה חלף כביכול מהעולם, לטובת ראשי ישיבות שהקימו את הקהילות שלהם כמו בלייקווד של ר' אהרן קוטלר או פונוביז' של הרב כהנמן ועוד כיוצא, וכן אצל החסידים החצרות הוקמו בידי אדמורי"ם שניצלו מהתופת, ועמלו בכוחות לא אנושיים להחזיר לעם ישראל את המסגרות והקהילות התורה והמצוות וחיי היהדות.
כל זה היה בדור שמיד אחרי השואה, הרבי מחב"ד, הרבי מסטמאר, הרבי מצאנז, הרבי מבובוב והבית ישראל זצ"ל עמלו והצליחו להקים מעפר ואפר את עם ישראל בחזרה, רק אישים גדולים במעלה עם חזון ותוכן רוחני אדיר יכלו להיות אדמו"רים אחרי השואה האיומה.
הנסיבות והתנאים השתנו בכל תחום כמעט.
אם פעם עם ישראל היה מפוזר במיליוני יהודים ברחבי יבשת אירופה הענקית ממזרח ברוסיה ועד מערב בגרמניה ושוודיה ומדרום לצפון במרחבים אין סופיים של ערים ועיירות יהודיות באלפיהם בהונגריה, סלובקיה, פולין, רומניה ועוד ועוד, כך שהיום לא שייך בכלל לאדם מהשורה לדמיין מה זה מרחבים ענקיים שחוצים עם רכבות ימים ושבועות על פני ערים ועיירות וכפרים עם קהילות קטנות יהודיות.
בכל עיר היה רב ולפעמים אדמו"ר, והיה בד"ץ, שירותי הקהילות היו בדרך כלל נתונות בידיהם, סידור גיטין וקידושין היה נתון רק בידי הרב המקומי, (היו יוצאים מהכלל שבאותו עיר היו כמה בד"צים אבל זה היה רק בערים גדולות מאוד כמו וארשה וכיוצא, או אם הייתה מחלוקת של ממש בין החסידים למתנגדים, בין רפורמים לחרדים או בין חצרות חסידים עצמם).
מה שקרה אחרי השואה, שהיהודים התרכזו רק בכמה מקומות צפופים בלבד, 7 מיליון יהודים ומיליון חרדים מתוכם גרים בארץ שהגודל שלה כמו ניו־ג'רזי, וכן בברוקלין בניו יורק או בפריז בצרפת ובלונדון.
זה הביא לתופעות מרתקות, עיר אחת שכולם מרוכזים איש ליד רעהו אבל עם הגדרה עצמאית של קהילה ומוסדות נפרדים, כתבתי על זה כבר במקום אחר, בכל בוקר יוצאים אוטובוסים של הנוער למוסדות לימוד מקצה לקצה, מצפון העיר לדרומה לקהילה פלונית ומדרום יסעו לצפון העיר לקהילה אלמונית כך שבעיר אחת יש לך עשרות קהילות שונות הכפופות כל אחת למסגרת רבנית אחרת עם מנהגים ומסורות משלה ועוד לא הזכרנו את הספרדים והמזרחיים למיניהם למשפחותם לבית אבותם.
נגמר העידן של אלף שנה שכולם כפופים לרב העיר ונבחרי הציבור בעיר, גם אם הוא מתנגד או חסיד, ושכולם כפופים למערכת כשרות אחת ומחויבים להביא את רב העיר לסידור קידושין או גיטין, היום יש הכול בכול מכל, בעשרות צורות, חסידיות, קהילות ומסגרות.
שינוי גדול נוסף בין אז להיום הוא בנגישות של מידע, מוצרים, תקשורת ועוד לכל יחיד באשר הוא.
זה לא קשור דווקא לעם ישראל, זה הטכנולוגיה והתפתחות התעשייה והנגישות למוצרים או ידיעות או משרות שהיו רחוקים תמיד מההמון, בדור שלנו ממש זה מורגש בעניין התקשורת ושאיבת האינפורמציה וגם הפרשנות עליהם, אם עד לפני דור הכול היה בשליטת מערכות תקשורת נשלטות בידי בעלי הון ושלטון, כיום המידע והחדשות זורמות מכל נייד של כל אזרח באשר הוא, וממילא גם משפיע על היכולות המצטמצמות של המיעוט הכוחני ששלט תמיד.
ואיפה זה פוגש אותנו החרדים כיום? אותי בחיי ובסביבה שלי?
הנה:
בילדותי היינו קונים דגים חיים אצל רוזנר בשוק מאה שערים, מביאים הבייתה ואמא תחי' חותכת ופורסת וטוחנת במטחנה ידנית את הגעפילטע פיש, כמו כן היינו מביאים תרנגולים שגידלנו מערב ראש השנה לשוחט בערבי כיפור, שואלים רב אם מתעורר שאלה על העוף, ואמא מולחת אותם באמבטיה, ככה גם לפני פסח אם איני טועה, כשרציתי לרכוש 4 מינים לסוכות, בתקופת השמשות שלי אצל ר' יעקב מאיר שכטר שליט"א, הוא המליץ לי על ספר "ארבע מינים" שיצא אז לאור, זה היה חידוש שמבשר תקופה חדשה של הוצאת ספר מיוחד על מצווה מסוימת בכל צדדיה — הלכות, מנהגים, סיפורים ושאלות הלכתיות, כמו שעשה אז ר' דן שווארץ עם שילוח הקן. למדתי את הספר מתחילתו עד סופו ויצאתי לשוק ארבע מינים שהשתרע ממלכי ישראל ועד לשוק מאה שערים, הייתי חייב לבדוק את האתרוג בעצמי, הלולב עם תיומות או נקטם וכו' וההדסים אם הם משולשים מספיק, וכן בחנוכה לא אשכח את אבי ז"ל מתעסק מהצהריים בהכנת פתילות מצמר גפן עבור נרות השמן לנר החנוכה, נעבור גם לחליפה לבר מצוה ובהמשך שהלכנו לחייט יוסף ובכמה ביקורים משך כמה שבועות היה ההליך של התאמת תפירת חליפה.
וכיום? אתה מקבל הכול ארוז עד לפה שלך.
אתה מקבל סט ארבע מינים בהכשר, רב כבר בדק עבורך, אתה עורך כפרות ומשאיר את העופות שם לארגון שמטפל בזה ומאכיל עניים, אתה קונה פתיל צף מוכן ואפילו מוכנס למצוף למען למעט את המאמץ שלך, את החליפות אתה מקבל מוכן בחנויות הדורות ורק עורך תיקון פה ושם להתאמה, ואין לך כל מצוה או מנהג שלא יגישו לך על טס של כסף, אפילו שניים מקרא ואחד תרגום אתה לא צריך לחזור על אותו פסוק מראשו כי הדפיסו לך אותו כבר כפול, וכך בכל שטח החיים.
ואיך זה מתקשר לענין חזרת המגידים?
טוב ששאלת וזה סימן שאתה מחזיק ראש...
הדור שאחרי דור ניצולי השואה כבר הפך קצת למין רוטינה וירושות, האדמו"ריות והמנהיגות ואפילו הרבנים מטעם ברבנות הראשית הפך לירושות, דא עקא שלא תמיד הצאצאים של אותו אדמו"ר או ראש ישיבה אכן הולמים את התפקידים הלא קלים של מנהיגות של קהילות שלמות ואחראים על שאלות הרות גורל של חיים או מוות וייעוץ בנושאים ברומו של עולמם של בעלי משפחות, שידוכים או בעיות בין בני נוער. בהרבה מקרים הצאצאים הם בבחינת תינוקות שנשבו, וכופים עליהם הר כגיגית מילדותם להתנהג כמו אדמו"ר לעתיד, עושקים מהם -בכוונה טובה כמובן- את חדוות הנעורים, את השחרור של שיחה קלילה עם חברים בפוליש של בית המדרש, את היכולת להשתובב קצת כפי שעושים אחרים בני גילם ובעלי הרמה שלהם ברוחניות.
וכאן נכנס ענין המגידים שהציבור מחזיר אותם לקדמת הבמה. הציבור, במקרים שהאדמו"ר שלהם הוצנח עליהם רק בגלל סיבה ביולוגית עקב ירושה שנכפתה עליו, הציבור מכבד אותם ומשתתף בטישים וגם בצערם על המינוי הכפוי עליהם מילדות, אבל עדיין האיש צורך תוכן והובלה של הרגשות שלהם.
עוד ענין הקשור למהפכה הנ"ל זה שהציבור התרגל שחושבים עבורו, מחליטים עבורו ומגישים לו הכול. גם בציבור הכללי, כבר אין יותר ספריות בו שואלים ספרים לפי הזמנה, ואנציקלופדיות או מפות בדרכים שמעיינים בהם לפני יציאה מחוץ לעיר או אפילו בתוך העיר, הכול נמצא ברשת — רק הקלד ויביאו לך תשובה ופתרון והדרכה, וזה עוד לפני המציאות של AI הבינה היתירה שעוד תשנה המון דברים ומנהגים ונהלים בעולם.
אז גם בענין הרוחני, אם פעם יהודי היה מרגיש מצוקה, הוא היה יורד לכותל או לציון של צדיק או אפילו בבית המדרש בשכונה, ופותח ספר תהילים ומגיע לפסוקים מעוררי רגש היה פותח סגור לבו לבורא, בתנותו את צערו או גם בפרקי תהילים משמחים היה מביע את החדווה שלו על דברים טובים שקרו לו, או נפעם מההיסטוריה שדוד המלך מספר על עם ישראל. אותו יהודי היה פותח את הנביאים ומתרתק משפעת השפה העשירה והחודרת של הנביאים שלנו, מתעורר ודומע או מקבל ניחומים לחלופין מישעיה וירמיהו ועוד.
כיום, בגלל ההרגל שכל הצרכים שלך אתה מקבל עד לפה, זה קרה גם לענין הרגשות, מצפים שהמגיד או המשפיע כפי שמכנים אותם כיום יעשו את העבודה עבורך, ולכן התחילו להביא את המשפיעים לדרגת מגידים, כשהמומחה הגדול כיום הוא ר' מיילאך בידרמן שיודע להשתמש ברטוריקה אדירה ושליפת סיפורים מעניינים ומעודדים ולעבור במהירות אבל תוך החזקת המתח של הקהל בין חצאי שירים של עצב וזעקה לבין הצהרות מחזקות של כל הציבור כולו נשאב אליו באקסטזה חיובית, נשאר רק להגיע ולהיסחף ברגשות שהוא מציף לכל כיוון ולשבוע מטובו ולהרגיע את צימאון הנפש לחוויות רוחניות.
היה לפני וגם מוכשרים בענין כמו ר' שלמה קרליבך שידע לספר סיפורים ולרגש את קהל שומעיו בעיקר אחרי מותו דרך הקלטות וכמובן השירים שלו.
כיום הציבור רוצה והתרגל שיגישו לו את המתח, הדרמה, הכיסופין וכל ההליכים בנפש הרוחני דרך מגיד מוצלח על במה מעוצבת עם מקהלה והגברה ותפאורה הולמת.
דור דור ודורשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.