לולב
ונחמנסון סופם להיעלם – תומכי תמימים סופה לנצח
מול
גזירות הממון, הלחצים הפוליטיים והניסיונות המכאיבים לפגוע ביסודות המקודשים ביותר
של לימוד התורה: תלמידי ישיבות חב"ד עומדים במסירות נפש איתנה, נאמנים לדרכו
של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, ומזכירים לעולם כולו כי מי שמנסה להחריב את
מעיינות החסידות מבפנים או מבחוץ – דינו להימוג אל תהום הנשייה ההיסטורית.
ההיסטוריה
המפוארת של חסידות חב"ד נשענת מאז ומעולם על יסוד איתן אחד: מסירות נפש בלתי
מתפשרת על לימוד התורה, קיום המצוות והפצת המעיינות חוצה. חסידים מעולם לא נבהלו
מפני גזירות המשטר או תהפוכות הזמן. יסוד זה, שנטבע בדם ובדמעות על ידי רבותינו
נשיאינו, עומד גם כיום כסמל ומופת עבור תלמידי ישיבות "תומכי תמימים"
בכל דור ודור.
אש
קודש מול קפאון הסיביר: מסירות הנפש במחתרת הסובייטית
כדי
להבין את עוצמת הרוח של התמימים, יש לחזור אל ימי האימה של ראשית השלטון
הקומוניסטי בברית המועצות. המשטר הסובייטי חרט על דגלו את עקירת הדת, והקים לשם כך
מנגנון השמדה רוחני אכזרי במיוחד – הייבסקציה. המאפיין המכאיב ביותר של גוף
זה היה העובדה שראשיו ומפעיליו היו יהודים, חלקם אף בנים למשפחות חסידיות שסטו מן
הדרך, אשר ניצלו את היכרותם העמוקה עם עולם התורה כדי לרדוף אותו מבפנים במלוא
השנאה והקנאות.
מולם
התייצב ביד רמה כ"ק אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון)
נ"ע. הרבי הריי"צ הכריז מלחמה רוחנית על הגזירות והקים רשת ענפה של
ישיבות מחתרתיות. תלמידי "תומכי תמימים" למדו תורה בעליות גג טחובות,
במרתפים אפלים ובתנאי קור ורעב קיצוניים, ביודעם כי בכל רגע עלולים לפרוץ ולשלוח
אותם לגלות ארוכה בסיביר או אל מול כיתת היורים.
רגעי
המאסר המפורסמים של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז (1927) ממחישים את עומק השבר
והניצחון גם יחד. מי שניהלו את החיפוש והמעצר בביתו היו שני פעילי ייבסקציה יהודים – לולב
ונחמנסון. לולב אף ניסה לקחת את תיקו האישי של הרבי, תוך שהוא מפטיר בלעג ציני
כי "סבי היה נושא את החבילות של סבכם". תגובתו של הרבי הריי"צ
הייתה קדושה ונחרצת:
"הסבא שלך היה חסיד, ולכן זכה לשאת את חבילותיו של
סבי למקום שסבי רצה ללכת. אתה רוצה לשאת את תיקי למקום שאתה רוצה להוליכני...
בדרככם לא אלך!"
רוח
זו, שסירבה להשתחוות בפני כוח בשר ודם, היא שהביאה בסופו של דבר לנס ההצלה
ההיסטורי בי"ב-י"ג בתמוז, ימי הגאולה שבהם הוכרע המשטר ונפתחה הדרך
להמשך קיומו של עולם החסידות.
תומכי
תמימים בדורנו: המשכיות המאבק הרוחני
גם
בדורנו, דור השביעי, תלמידי ישיבות "תומכי תמימים" רואים את עצמם
כחיילים בחזיתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. הישיבה איננה רק מקום לרכישת
ידע, אלא כור היתוך של "פנסי האור" – בחורים המחונכים להניח את ענייניהם
האישיים ולהתמסר באופן מוחלט להפצת מעיינות החסידות והחזקת היהדות.
בכל
תקופה קמים אתגרים חדשים, גזירות שונות ומורכבויות פנימיות וחיצוניות המאיימות
לפגוע בלימוד התורה הטהור או לערב שיקולים זרים, חומריים או פוליטיים, בתוך היכלי
הקודש. ההיסטוריה מלמדת כי בכל עת שבה קמו גורמים – גם כאלו המציגים עצמם כמקורבים
או פועלים בשם המערכת – וניסו להצר את צעדיהן של הישיבות או לשנות את דרכן המקורית
עבור בצע כסף או השפעה זרה, עמדו התמימים איתן.
הביטחון
החסידי מבוסס על ההבטחה כי מפעלם של רבותינו נשיאינו אינו יכול להתבטל. כשם
שנחמנסון, לולב ושאר חברי הייבסקציה נמוגו אל תהום הנשייה של ההיסטוריה והותירו
אחריהם שם לדיראון עולם, כך גם כל מי שינסה להילחם בישיבות של הרבי בדורנו סופו
להיכשל לחלוטין.
הניצחון
האמיתי של הרבי ושל התמימים מתבטא בכך שבכל יום, קול התורה והחסידות ממשיך להדהד
בבתי המדרש בעוצמה הולכת וגוברת, ודורות חדשים של חסידים יראי שמיים נכונים לעמוד
מול כל קושי, ללכת בדרכו הישרה של הרבי ולקרב את הגאולה האמיתית והשלמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.