אות אזהרה חריף משמיים: סערת פאץ' המשיח בצה"ל והקריאה הבהירה לחסידי חב"ד

 

אות אזהרה חריף משמיים: סערת פאץ' המשיח בצה"ל והקריאה הבהירה לחסידי חב"ד 

הסערה הציבורית והתקשורתית שהתחוללה בעקבות ענישת לוחם הנח"ל שנשלח ל-30 ימי מחבוש רק בגלל שענד את פאץ' דגל המשיח על מדיו, אינה עוד אירוע משמעתי שגרתי בין כותלי הצבא. עבור חסידי חב"ד, ועבור כל יהודי שעיניו בראשו, מדובר באיתות חריף, מהדהד וברור משמיים. זוהי קריאת השכמה רוחנית שמחייבת עצירה, חשיבה מסלול מחדש והבנה עמוקה של התפקיד ההיסטורי של דורנו.

 המסר משמיים ברור: הניסיון להכניס את חסידות חב"ד בכוח אל תוך כור ההיתוך הממלכתי-חילוני, תוך פגיעה בסמליה המקודשים ביותר, הוא תמרור עצור בוהק. הוא בא להזכיר לכל חסיד ותמים היכן נמצא השירות האמיתי שלו, מיהו המפקד העליון שלו, ומהו הצבא האמיתי שבו הוא מחויב לשרת בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו.

 הצבא האמיתי של הרבי: ישיבות "תומכי תמימים" 

הרבי מליובאוויטש זי"ע לא השאיר את חסידיו ללא מסגרת צבאית. הוא הקים צבא לתפארת, צבא שבו המדים הם הציצית והכובע, הנשק הוא התורה והתפילה, והחזית היא המלחמה ביצר הרע ובחשכת הגלות. צבא זה מבוסס על רשת ישיבות "תומכי תמימים" ברחבי העולם.

במסגרת זו, הבחורים אינם נקראים רק "תלמידים", הם נקראים חיילים. תפקידם של חיילי בית דוד ב"תומכי תמימים" הוא ברור: כיבוש העולם הרוחני: להפיץ את מעיינות החסידות חוצה.עמידה איתנה: להוות חומה בצורה מול רוחות המערב והחילוניות. 

מסירות נפש: 

לפעול מתוך ביטול מוחלט לרצון המשלח, נשיא הדור. כאשר חסיד חב"ד שוכח שצבאו האמיתי הוא "תומכי תמימים", ומחפש הגדרה עצמית או כבוד במערכות צבאיות גשמיות שאינן מתנהלות על פי דעת תורה, השמיים מזעזעים את המערכת כדי להזכיר לו את מקומו. כליאתו של חייל בשל סמל משיח צדקנו היא ההוכחה הניצחת: בצבא הגשמי אין מקום לאמונה הטהורה שלכם. הצבא שלכם הוא צבאו של הרבי. השליחות הקדושה: לקרב מיליונים ולא להתבולל חב"ד מעולם לא הייתה תנועה שמסתגרת בדלת אמותיה, אך כוחה תמיד נבע מכך שהיא משפיעה ולא מושפעת. השליחות הקדושה שהטיל הרבי על חסידיו היא לקרב מיליוני יהודים לאביהם שבשמים, להדליק את הניצוץ היהודי בכל פינה נידחת בגלובוס, ולהכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו.    

משפיעים, לא מושפעים: 

חסיד הולך לצבא כדי לפעול עם החיילים, להניח להם תפילין ולשמח אותם. אך יש גבול דק וקדוש בין פעילות קירוב לבין היטמעות במערכת.סכנת החילון: המערכת הצבאית, מטבעה, דורשת אחידות וצייתנות עיוורת לפקודות שלעיתים עומדות בניגוד מוחלט לרוח החסידות.האיתות מהשמיים: כאשר המערכת מוקיעה את סמל המשיח, היא אומרת לחסיד באופן רשמי: "אנחנו רוצים אותך כחייל צייתן, אבל בלי האמונה שלך, בלי הרבי שלך ובלי המשיח שלך". אסור לחלן את הילדים. אסור להפקיר את נפשותיהם הטהורות של בחורי חב"ד בכור היתוך שמטשטש את הגבולות בין קודש לחול, בין תומכי תמימים לתרבות המערבית. נאמנות מוחלטת לרבי: בלי פשרות הרבי מליובאוויטש דרש מחסידיו נאמנות מוחלטת, ללא פשרות וללא פזילה לימין או לשמאל. פקודת המבצע של נשיא הדור היא אחת ויחידה: "עשו כל אשר שביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש".

ענידת פאץ' המשיח אינה אקט פוליטי או מרדנות לשם מרדנות; היא הצהרת נאמנות פומבית למפקד הרוחני של עם ישראל. כאשר צה"ל אוסר על כך ומעניש בחומרה לוחמים, הוא מעמיד את החסיד בפני מבחן נאמנות קריטי:האם לציית לפקודה אנושית המבקשת להצניע ולמחוק את האמונה בגאולה? 

האם להישאר נאמן לרבי ולדגל המשיח, גם אם המחיר הוא ישיבה בכלא הצבאי? 

התשובה עבור חסיד חב"ד אמיתי חייבת להיות חד-משמעית. הנאמנות לרבי קודמת לכל מערכת חוקים אנושית. הרבי הקים צבא רוחני, צבא של שלוחים וחסידים, והנאמנות לצבא זה היא שתביא את הגאולה האמיתית והשלמה. סיכום: לחזור למסלול השליחות סערת הפאץ' היא קו פרשת המים. היא מבהירה לכל חסיד חב"ד כי הניסיון לרקוד על שתי החתונות – להיות חסיד נלהב של הרבי מחד, וחייל ממושמע במערכת חילונית מאידך – הגיע למבוי סתום. זהו איתות חריף משמיים לחזור הביתה, אל הישיבות, אל השליחות, אל המבצעים ואל ההכנה האמיתית לביאת המשיח. אל תחנכו את הילדים להתפשר על עקרונותיהם בשביל כור היתוך זמני. תהיו נאמנים לרבי, תהיו גאים בצבא "תומכי תמימים", והמשיכו לקרב את מיליוני היהודים מתוך עמדה של עוצמה רוחנית, גאווה חסידית פנימית מוחלטת ואמונה יוקדת בהתגלותו הקרובה של משיח צדקנו.