קול דמי אחינו זועק!
הלב רועד לנוכח הרצח הנורא של יהודי יקר, בן עליה, שנרצח לעיני בנו הנער בתוך בית מדרש בבני ברק, מקום שבו קול תורה אמור להגן ולהאיר. קשה לשתוק, וקשה עוד יותר למצוא מילים.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות אלימות קשות ההולכות ומתרבות. החל ממעשי בריונות, הפחדות והכאות, דרך שריפת חנויות ופגיעה בזולת בשם "טהרה", ועד לשפיכות דמים במצעדיהם רח"ל, והשיא זה שפיכות הדם הנוראה שאירעה כעת ליד היכל הקודש עצמו. "דמו של זכריה הנביא עדיין רותח בקרבנו".
נער הייתי וגם זקנתי בין שבטי ישראל. הכרתי מקרוב עולמות רבים מאוד: מבתי מאה שערים וקנאי ירושלים, ועד קהילות של בעלי תשובה בפריפריה ובערים הרחוקות. זכיתי לפגוש בעלי תשובה מופלאים, אנשי אמת, בעלי מסירות נפש, אהבת תורה ויראת שמים נדירה, פעמים רבות ראיתי אצלם התלהבות קדושה ורעננות שהחזירה חיות גם למחננו הוותיק.
אך דווקא משום כך, חובה לדבר בכאב ובאחריות גם על תופעה מסוכנת המתפתחת בשוליים:
כאשר אדם, מכל רקע שהוא, מגיע אל עולם התורה אך עדיין נושא בקרבו מטען כבד של כעס, אלימות, צורך בשליטה או מלחמה פנימית, והדברים אינם עוברים עידון אמיתי של מידות, עלולה להיווצר סכנה גדולה. בפרט כאשר אנשים כאלה נמשכים לעמדות של "תיקון הציבור", הטפה בכיכרות, עם שלטים, הפחדות, או פעילות כוחנית בשם הצניעות והקדושה.
זהו סימן אזהרה שצריך להדליק נורה אדומה.
יהדות אמיתית איננה צעקנות, או אלימות, רוב הציבור החרדי חי בפשטות, בעמל תורה, בצניעות ובהתרחקות ממחלוקת.
מי שבוער בו רצון תמידי "לתקן אחרים", להפעיל כוח, לאיים או להשפיל, חייב לעורר חשד וזהירות, יהיה אשר יהיה ייחוסו או עברו.
אסור לנו להעניק לגיטימציה לאלימות בשם שמים ולהסתנוור מסיסמאות של "קנאות" כאשר בפועל מדובר בהתפרצות יצרים, חוסר גבולות ולעיתים אף מסוכנות ממש.
חובתנו להתרחק מכל אדם גם אם הוא עבר תהליך של חזרה בתשובה או גדל בבית כזה, המגלה סימני תוכחה לזולת בפרט אם זה באלימות, איומים או אובססיה לשליטה בזולת, ובמקרים של סכנה אמיתית, גם לערב רשויות ולא לשתוק
.
יהי רצון שנזכה למחנה קדוש באמת, מלא חסד, תורה, אחריות ואהבת ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.