מוסד בחטא: מדוע התנגד הרבי מליובאוויטש לעצם קיומה של הרבנות הראשית?
"עצם היחס שלי לכל
המוסד... הריהו מבוסס על יסוד יחס כל גדולי ישראל שקדמונו – דענין כהנ"ל
שלילי הוא". במילים חריפות אלו, משרטט הרבי מליובאוויטש קו גבול ברור בין
"רבנות אמיתית" לבין מוסד דתי המוכפף למערכת שלטונית. ניתוח איגרתו של
הרבי לרב ניסן טלושקין חושף את החשש העמוק מהפיכת התורה לכלי שרת פוליטי.
בשיח הציבורי הישראלי, חב"ד נתפסת לעיתים
כגשר בין עולמות, תנועה שמשתלבת בממסד הדתי ומשפיעה עליו מבפנים. אך עיון מעמיק
באיגרותיו של הרבי מגלה תמונה מורכבת ושונה לחלוטין: שלילה עקרונית של מוסד הרבנות
הראשית, לא רק מצד זהות הרבנים המכהנים בו, אלא מצד עצם מבנהו ויצירתו
כ"רבנות מטעם" השלטון.
1. השורשים ההיסטוריים: המלחמה ברוסיה הצארית
במכתבו המטלטל המופיע באגרות קודש (כרך כ',
איגרת ז'תעד) שנשלח אל הרב ניסן טלושקין, מחזיר הרבי את הקורא אל המאבק
העיקש של גדולי ישראל ברוסיה הצארית. הממשל הצארי ניסה בזמנו להקים מוסד של
"רבנות מטעם" – רבנים שתפקידם היה לשמש כזרוע ביצועית של המדינה בתוך
הקהילה היהודית.
הרבי מציין כי גדולי ישראל "התנגדו בכל עוז
ועד כדי מלחמה" בתוכנית זו. הסיבה הייתה עקרונית: רבנות ששואבת את סמכותה
מהחוק האזרחי ולא מההלכה הצרופה, מהממשלה ולא מהמסורת, סופה שתהיה מחויבת
לאינטרסים של השלטון לפני מחויבותה לאמת התורנית. הרבי ראה ברבנות הראשית לישראל
המשך ישיר של אותו מודל בעייתי ומסוכן.
2. "החששות צדקו במילואם": הכשל
המובנה של המוסד
הרבי כותב בדם ליבו: "המציאות דשנות הרבנות
הראשית דאה"ק ת"ו הוכיחה, אשר החששות צדקו במילואם ועוד יותר".
החשש העיקרי היה התלות הפוליטית. ברגע שרב נבחר על ידי גוף פוליטי ותקציבו מגיע
מקופת המדינה, חופש הפעולה ההלכתי שלו הופך מוגבל ונתון ללחצים של קואליציות
ואינטרסים משתנים.
הרבי רומז כי המוסד הביא "היזק לדת
ולענייניה". כאשר הרבנות נתפסת כחלק מהמנגנון הממשלתי, היא נאלצת לעיתים
להתפשר על פסיקות הלכתיות או על עמדות ציבוריות כדי להתאים לאג'נדה הלאומית של
הרוב החילוני, ובכך היא מאבדת את מעמדה כמצפן רוחני עצמאי.
3. בין הכוונה למעשה: "לא תמיד עמדו
בניסיון"
נקודה מרתקת במכתב היא ההבחנה של הרבי בין
האנשים לבין המוסד. הרבי מציין כי אלו שכיהנו במשרה "כוונתם הייתה
רצויה", ואולי מעשיהם היו טובים לו יכלו לפעול כרצונם. אך המציאות הממסדית
כבלה אותם והעמידה אותם בניסיונות קשים.
במשפט נוקב וישיר, הרבי קובע: "ובינינו
לבין עצמינו, לא תמיד עמדו בניסיון". זוהי ביקורת נדירה על האישים המכהנים,
שלדברי הרבי, לעיתים נכנעו לתכתיבים חיצוניים וקיבלו החלטות שלא על פי רוח התורה,
מתוך הצורך לרצות את הגוף הממנה אותם.
4. הריאליזם של הרבי: מדוע לא לבטל את המוסד?
למרות השלילה המוחלטת, הרבי מפגין ריאליזם
פוליטי. הוא מודה כי "ביטול כל העניין... בגדר הטוב הוא", אך
"לע"ע (לעת עתה) לא בגדר האפשרי". הוא הבין כי במבנה הפוליטי
בישראל, ביטול המוסד לא ייענה על ידי המערכת הפוליטית ("השמאליים ואפילו אלו
שמימין להם").
נספח: הציטוט המלא מאיגרת הקודש (כרך כ', איגרת
ז'תתע"ד)
האיגרת המלאה, שנכתבה לרב ניסן טלושקין, מובאת
להלן (על פי המקור באגרות קודש, כרך כ', עמ' כז):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.