מראות יחזקאל
מרנן הגרד"ל והגרד"ק שליט"א
בפלפולא דאורייתא בדיני טומאת כהן
בחוה"מ פסח תשפ"ו הזכרתי קמיה מרן הגר"ד קוק שליט"א את הביקור שלו לפני כמה שנים בבית מרן גאון ישראל הג"ר דב לנדא שליט"א.
הגרד"ל שליט"א אמר לכבוד רבינו שליט"א שיש לו הערה בפס' שקראנו בהפטרת שבת חוה"מ פסח (יחזקאל לז, ב) "וְהֶעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֤וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד", ופלפלו ביניהם בענין זה, ורבינו שליט"א אמר על אתר יישוב לקושיית הגרד"ל, והיישוב מצא חן בעיניו, ובקשתי מרבינו שליט"א להזכיר את תוכן הדברים.
ואמר מרן שליט"א שהגרד"ל הביא מה שפירשו רש"י ומהר"י קארא (יחזקאל שם), שהסיבה שהעביר השי"ת את יחזקאל סביב העצמות ולא מעליהם, כדי שלא יקבל טומאה, [שהרי יחזקאל הנביא כהן הוא], ומבואר באר היטב שהעובר בדילוג ע"ג המת יש בו כדי לקבל טומאה.
ומזה צע"ג על מה שכתב בביאור הר"ש לטהרות (פ"ד מ"ג) שאדם הקופץ מעל המת דקיי"ל שאינו נעשה אהל להביא טומאה או לחצוץ בפני הטומאה, [כמבואר בפ"ח דאהלות מ"ה לגבי "הדולג והקופץ". ע"ש], ה"ה שהוא עצמו לא נטמא, ולדברי הר"ש הא יחזקאל נמי הוי כמצב ד"קופץ" שאינו מק"ט, ולמה הוצרך להעבירו "סביב" העצמות.
רבינו שליט"א השיב בהקדים מאי דאמר רבה בב"ק (יז ע"ב, וע"ש כו ע"ב) "זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל - פטור, דאמרינן ליה מנא תבירא תבר", הרי דכאשר נזרק דבר באויר וסופו לנוח במקום מסויים, הוא נידון מעיקרא ע"ש סופו.
וא"כ ה"נ המקפץ באויר ע"ג המת ס"ל להר"ש שאינו מק"ט, כיון שאין לו נייחא במצב שהוא מעל המת, ונחשב מהשתא ע"ש סופו שעתיד להיות במקום שאינו מק"ט, לא כן באופן של "העברה" כמ"ש ביחזקאל, דבכגון דא לא דייני' ליה ע"ש מצבו דלבסוף.
ונשאל מרן שליט"א מאי שנא עובדא דיחזקאל התוס' בב"מ (קיד ע"ב) לגבי אליהו שנטמא לבן האלמנה משום שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה מותר משום פקו"נ. וא"כ ה"נ נימא הכי. ואמר רבינו שליט"א, דכיון דכתיב (שם פסוק ד) "וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר ה" וכו', וכתיב (שם ז) "וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי ק֤וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙" וכו', נמצא דמיירי הכא ב"נבואה", ולא ב"פעולה" כשל אליהו, [שבזה כתבו התוס' את המהלך הנ"ל], ואי לאו הנבואה הענין לא היה מתקיים. [ולא הבנתי הדברים כדבעי].
ובעיקר דברי הר"ש אמר לן מרן שליט"א שהדברים מרפסן איגרא, שהר"ש שם הביא מקור לזה ממ"ש בתוספתא דטהרות (פ"ג ה"ח), אכן שם לא נתבארה האי קולא אלא במקום "ספק טומאה" [ברה"י דבעלמא אזלי' ביה לחומרא]. ע"ש היטב. וע"ע ב"חסדי דוד" על התוספתא שם מה שהעיר ע"ד הר"ש. ופלפל רבינו שליט"א בכמה מילי בענין זה כמצ"ב בסרטון. וראה מש"כ ידידינו הגר"א רוט שליט"א בס' "מנחת חיים" על אהלות (סי' סח).
ובני החו"ב ר' מרדכי שליט"א העיר דנפק"ל חידוש לדינא לאור דברי רבינו שליט"א, דאם נזרק כלי טמא מראש הגג ונגעו בו טהרות בהיותו באויר, שאינם נטמאים, כיון דהו"ל "מנא תבירא".
ונודע בי מדרשא שיש שנקטו דדוקא לענין נזיקין חשבי' ליה "מנא תבירא", ולא לגבי חשיבות כלי [כגון לנט"י] וקבלת טומאה, [וראה חידושי הגרש"ש והג"ר ברוך בר לב"ק שם], וא"כ נראה דה"ה להעברת טומאה מן הכלי אל הטהרות, אא"כ נימא לחלק בין השוין. וצ"ע.
ובס' "סימן טוב" (עמ' נח) כ' מרן שליט"א, דמוכח ממ"ש במשנה לגבי תרומה שנפלה לתוך חולין טמאים, שעדיין טהורה היא מיהא, דלא אמרי' בה סברת "מנא תבירא". וע"ש מה שכתב רבינו שליט"א לפלפל בזה מדיני נזיקין ושבת.
וראה עוד מש"כ מרן שליט"א בס' "שבח לבני אהרן" (עמ' קצו) דכלי טהור שנפל מן הגג ונגעה בו טומאה, הרי הוא מק"ט, וכדמוכח בזבחים (צה ע"א) שנתפסת טומאה בכלי חרס שחל בו דין שבירה מה"ת, [דחמיר טפי ממנא תבירא, דהרי נגמר דינו ע"פ תורה למות בגדר גברא קטילא, ובכגון דא בנפשות היכא דאין בו דין מות, חשיב כל דהוא נפש כדמוכח בספ"ב דב"ק. וע"ש עוד הרחבת דברים. וראה עוד דברי רבינו שליט"א בס' ארץ הצבי (עמ' טו).
אכתוב למזכרת שבזמנו כאשר ביקש מרן שליט"א להגיע לבית מרן הגרד"ל שליט"א, והודיעו זאת להגרד"ל, התבטא הגרד"ל שליט"א, "בודאי זכות היא עבורי שיבא לביתי הרב דב קוק, אך תנאי יש לי עמו אם בא לכאן, שיברכני"...
וכך הוה, שלאחר שפלפלו בדברי תורה, [ושוחחו באיזה ענין אשר לשמו הגיע רבינו שליט"א], הוריד הגרד"ל את ראשו קמיה רבינו שליט"א וביקש ברכה, ומרן שליט"א אמר שמתבייש, ולבסוף ברכו בברכת כהנים.
וכשרבינו שליט"א בא לצאת את הבית, ביקש הגרד"ל מרבינו שליט"א להכנס למטבח, כדי להאציל את ברכתו גם על הרבנית תליט"א, והיה הדבר לפלא בעיני בני הבית, כי הגרד"ל כידוע אינו חסיד של ברכות וכו', ולא נשמע כדבר הזה מעולם.
עוד זכורני, שכאשר יצאנו מן הבית, המשיך הגרד"ל ללוות את רבינו שליט"א עד הרכב, ולאחר שעלה רבינו שליט"א לרכב, המשיך הגרד"ל לעמוד ברחוב עד שהרכב כבר לא נראה.
וזה לי כמה פעמים שהלכתי למרן הגרד"ל שליט"א בשליחותו של רבינו הגדול שליט"א וראיתי את הכבוד העצום שרוחש רבינו שליט"א גם למי שבא בתורת "ידא אריכתא" של רבינו שליט"א. וע' ב"ב (כא ע"א). ודו"ק.
ופעם אחת כשהייתי אצלו, אמר לי על מרן שליט"א, "מה נעשה אתו, הוא צדיק יסוד עולם, אבל הוא לא אוכל ושותה... הוא צריך לאכול ולשמור על עצמו כי הוא נצרך לכלל ישראל"...
כשספרתי זאת לפני מרן שליט"א הפטיר בענות קדשו, "אוי לו למי שהציבור טועין בו"...
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.