ביום בו נפטר מנחם בגין, נדהמו כולם לגלות כי בשונה מהמצופה, ציווה בגין כי יקברוהו בהר הזיתים, בצמידות לקבריהם של עולי הגרדום, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.
בשביל להבין את צוואתו של בגין ז"ל, צריך לחזור בדיוק 79 שנים אחורה מהיום, לליל ב' באייר תש"ז.
הייתה זו שעת לילה בתא הנידונים למוות שבמגרש הרוסים בירושלים.
שני בחורים בני עשרים ישבו שם.
האחד, מאיר פיינשטיין, ירושלמי, אשכנזי.
והשני, משה ברזני, יהודי מבגדד.
שניהם נידונו למוות על ידי הבריטים,
והיו אמורים למחרת בבוקר להיות מובלים אל הגרדום.
אבל התוכנית שלהם הייתה אחרת.
הם הסתירו רימון יד בתוך תפוז.
והתכנון שלהם היה שכשיבואו הזקיפים להוציא אותם בבוקר לתלייה,
הם יתפוצצו יחד עם התליינים.
הם החליטו שאם הם ילכו,
לא יובילו אותם כצאן לטבח.
אלא הם ילכו כלוחמים,
בבחינת ״תמות נפשי עם פלשתים״,
כשמשון הגיבור בשעתו.
אך ביום שלפני ביצוע גזר הדין, נודע להם כי בכוונת הרב יעקב גולדמן, להגיע בבוקר ולהתפלל איתם לפני התליה,
ללוות אותם בדרכם האחרונה.
הם הבינו שתוכניתם עלולה לסכן את הרב, אז הם קראו לו לבוא מוקדם, בלילה.
הם נתנו לו תנ"ך עם מסרים אחרונים למשפחותיהם וביקשו ממנו לצאת מהתא ולהתפלל במסדרון.
הוא יצא.
והם התחילו לשיר ״אדון עולם אשר מלך״.
ברזני אחז ברימון ביד שמאל.
פיינשטיין נצמד אליו,
חזה אל חזה כשהרימון בין לבבותיהם.
וכשהם חבוקים, הפעילו את הרימונים,
בטרם ישיגם התליין.
והפיצוץ הרעיד את הבניין כולו.
כשהבריטים פרצו פנימה,
הם מצאו שתי גופות מחוברות זו לזו.
לא הצליחו להפריד ביניהם.
הם התחבקו חזק מדי.
בגין זכר את הסיפור הזה כל חייו.
ובשנת 1981, כשהשדרן דודו טופז,
בז למחנה הלאומי,
וכינה את בני עדות המזרח,
צ׳חצ׳חים ושין גימלים,
בגין הגיב בנאום שנחרט בזיכרון הלאומי:
"בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים!
פיינשטיין היה ממוצא אירופי, אשכנזי.
משה ברזני היה ספרדי מעיראק.
בלילה לאחר שנידונו למוות,
והרב התעקש לבוא להוביל אותם אל התלייה,
והם לא רצו לפגוע ברב -
הם לקחו בליבותיהם רימון יד. ולחצו!
אשכנזי? עיראקי?
יהודים! אחים! לוחמים!״
זה לא היה נאום פוליטי.
זו הייתה זעקה אמיתית מהנשמה.
וכשבגין נפטר,
אחת עשרה שנים אחרי אותו נאום,
הוא כתב בצוואתו:
״יחיאל יקירי, בבוא היום - אני מבקש לקבור אותי בהר הזיתים, ליד מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.״
לא בחלקת גדולי האומה.
אלא ליד שני בחורים בני עשרים.
למה?
כי בעיני בגין, הם היוו סמל לאחדות ישראל.
אשכנזי ועיראקי שלחמו יחדיו למען חירות ישראל,
וכשהגיעה שעתם, התחבקו כל כך חזק,
עד שאי אפשר היה להפריד ביניהם גם במוות.
היום, ב׳ באייר תשפ״ו, 79 שנים מאז אותו בוקר,
כמה ישראלים יודעים מי זה מאיר פיינשטיין?
כמה שמעו על משה ברזני?
כמה מבקרים בקבר שלהם בהר הזיתים?
תפקידנו וחובתנו, לוודא שהדור הבא יידע מי היו פיינשטיין וברזני.
לוודא שנבין למה בגין התעקש להיקבר דווקא שם.
כי כששוכחים את פיינשטיין וברזני - שוכחים גם מה אנחנו אמורים להיות.
יהודים. אחים. לוחמים.
האשכנזי והעיראקי,
הפיינשטיין והברזני, יחדיו.
יהי זכרם ברוך ונצור בלבנו לעד.🕯️
(הקבינט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.