מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת קודש פר' תזו"מ תשפ"ו.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
היה זה בשבתון של קירוב רחוקים שהוזמנתי לשמח שם את האוירה, נכנסתי לאולם באמצע סימפוזיון ושמעתי את המשפט הבא: 'זה בלתי הגיוני בעליל וזה דוגמא לכך שהגמ' לא בהכרח תואמת את הכתוב בתורה' טען בעל העגילים והפירסינג, 'איפה זה כתוב בתורה? דבר כזה תמוה, אי אפשר לקבוע על פי איזו שהיא דרשה (מהלנת הדין), זה היה אמור להיות כתוב מפורש בתורה.
המרצה ניסה והתחיל לצטט לו הסבר מהמהרי"ץ חיות במס' סנהדרין דף יז, אך האיש לא נרגע: הכל טוב ונחמד, 'איפה זה כתוב בתורה?, זה קיצוני מדי שיהיה אפשר לקבוע דבר כזה על פי דיוק כזה'?
התכופפתי לאחד המרצים שראה שזה עתה נכנסתי ושאלתיו על מה הויכוח?
המרצה לחש לי שהאיש הצועק, שמתברר שהוא 'שנה ופירש' עם דיפלומה, ציטט את דברי חז"ל במס' סנהדרין: 'סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו' והוא אף ידע לצטט את דברי הרמב"ם להלכה: 'סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחילה ואמרו כולן חייב, הרי זה פטור, עד שיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו וירבו המחייבין, ואחר כך ייהרג' והוא מזדעק על כך, שבכל בית משפט ידוע שהפסיקה הכי חזקה היא 'הוחלט פה אחד' וכאן ההלכה היא ההיפך הגמור מכל הגיון נורמטיבי ואין לכך כל מקור בתורה.
באולם התחיל ויכוח על הנושא והעניינים השתלהבו, השתקתי את הקהל וביקשתי שיתנו לי את רשות הדיבור לרגע, ונקטתי בטקטיקה שאקנה אותו ואגרום לו להאזין ולהתרכך:
'אתה צודק' אמרתי לו, 'שדין זה לא מוזכר בתורה בעניין הנהרגין בדין, וגם נכונים דבריך שזה מנוגד לכל כללי המשפט בעולם, אך זה עתה הבינו כולם מדבריך שאתה תלמיד חכם לא קטן', הבחור הנהן בראשו בהנאה והזכיר את שם הישיבה המפורסמת שלמד בה ואני המשכתי: כיון שכך, ודאי זכורים לך דברי חז"ל 'דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר', הבחור שוב הנהן.
הלכות נגעים כתובים בהרחבה בתורה בשני פרשיות 'תזריע מצורע' ונראה אותך גבר ומוצא משם מקור למה שזה עתה הקשית? בכך ניסיתי לזרוק את הכדור לעברו ולגרום לו להמשיך להיות מרותק ולהאזין.
הבחור שקע לרגע בהרהור ואמר: אתה בטח יודע את האמרה 'בקי בש"ס ובפוסקים ועם הארץ דאורייתא', כלומר, יודע את הש"ס והשו"ע אך פסוקים בתורה נעלמים מידיעותיו.
חילצתי אותו מהמבוכה ואמרתי לו: 'אינני חושב שאני יודע יותר ממך, אלא שאני בעל קורא עשרות שנים ולכן פסוקי התורה שגורים על לשוני', בהלכות נגעים נאמר במפורש שנגע לבן שהופיע בחלקים בגופו של אדם הרי הוא טמא וחייב לצאת מג' מחנות, אך אם הנגע הלבן הוא לכל מראה עיני הכהן הוא טהור, שמת לב שהתורה לא מסתפקת בכך שכותבת שהנגע התפשט לכל גופו, אלא שהתורה מדגישה פעמיים 'לכל מראה עיני הכהן' ומיד אח"כ 'וראהו הכהן', היינו, שהבעיה היא 'בעיני הכהן', התורה מסבירה כאן, כי אם הכהן, שתפקידו ללכת בדרכי אהרן ולמצא נקודה טוב על כל אחד מישראל, אינו יכול למצא בו שום חלק טוב ונקי, אזי הבעיה היא בעיני הכהן והאיש טהור.
זה בדיוק ההסבר של המהרי"ץ חיות שהמרצה ביקש להסביר לך, שלא יתכן שאף דיין לא יוכל למצא שום צד זכות ביהודי שנכשל וחטא אלא שמכיון שביקשת בחכמתך שאתה רוצה מקור בתורה לכך, הרי שלך לפניך.
בעקבות כך נזכרתי בסיפור שאירע עמי לפני קרוב ל-20 שנה, כאשר התגוררתי בארה"ק והמערכה נגדי היתה בעיצומה.
אחי ר' אברהם (ז"ל) חזר מביקור בארה"ב וסיפר לי, כאשר נכנסתי להיפרד מהרוּב – (הרבי מבאבוב), הופתעתי שהרבי שאל אותי אם ר' ישראל אהרן קלצקין קשור אלי? כן, זה אחי, עניתי. שאל אותי הרבי אם אחי יוצא מבקר בארה"ב לפעמים? ענה אחי: יש לו עסקים כאן ומפעם לפעם הוא מבקר כאן. ואז ביקש ממני הרוּב: תבקש ממנו שכשיהיה כאן שיכנס אלי, יש לי שיחה איתו.
אין לי כלום עם באבוב, אבל סיקרן אותי מה הרבי רוצה לשוחח איתי ונצרתי בזכרוני שבהזדמנות הקרובה כאשר אתגלגל לארה"ב אשתדל להיכנס אליו ואגב גם לקיים 'את אביך, לרבות אחיך הגדול'.
כעבור תקופה ביקרתי בבורו פארק והלכתי להתפלל שחרית בבית המדרש באבוב ברח' 48 ואחר התפילה ניגשתי את הרבי לשלום עליכם ואמרתי לו שאחי ר' אברהם קלצקין ביצע את שליחותו.
הרבי הורה לגבאי שיכניס אותי תיכף לחדרו (למרות שאין זה שעות של קבלת קהל) וכעבור מס' דקות נכנס הרבי ואמר לי: רבי של קהילה גדולה, צריך לדעת את מה שקורה בציבור החרדי כדי שיהיה מעורה בעניינים וידע את העומד לפניו כאשר באים אליו עם כל מיני נושאים ולא לסמוך רק על מה שהעסקנים מספרים לו, לכן דואגים לי כל שבוע להביא לי את העיתונים באידיש ואני מרפרף בהם ועיני צדה את העניינים שנראה שיש לי צורך לדעת את ההלך רוח.
כבר תקופה ארוכה שאני רואה מדי שבוע כתבות של השמצה נגדך ובשלושת העיתונים הגדולים נושא הכתבה זהה, ולרוב גם הנוסח זהה אלא שהבחנתי בדקויות קטנות של הבדלים ביניהם, למשל: בעיתון 'דער איד' מוזכר שמך במלואו, בעיתון 'דער בלאט' הנך מוזכר כבעל 'דפוס ישר' ואילו בעיתון 'דער צייטונג' בחרו לכנותך 'דער פַּארְשׁוֹיְיִן' (אין לי מושג איך לתרגם את זה לעברית, אך תמיד זה סוג של כינוי לאיש שלילי).
מכיון שאני מכיר את 2 אחיך חסידי באבוב, אנשים טובים ועדינים, רציתי לשמוע מה האמת העומדת מאחורי הבדותות והעלילות המתפרסמות שם נגדך חדשים לבקרים?
ואני מנסה להיתמם ובציניות שואל את הרבי: ולמה הרבי כל כך בטוח שזה עלילות ובדותות?
פשוט מאוד ענה הרבי: כאשר הכוס מתמלאת ונשפכת החוצה, וממשיכים לשפוך ולשפוך, יש לכך סיבה, ולענייננו, כאשר נושא עולה שוב ושוב ואינו מרפה מהכותרות, חייב להיות שמישהו עם אימביציה עומד מאחורי זה ודוחף את זה ללא הרף, ואם זה היה אמת, אין צורך להזכיר ולדחוף את זה שוב ושוב.
כמובן שסיפרתי לרבי את האמת מנקודת מבטי, וממילא הובן גם מדוע העיתון של הזלונים, שתמכו בסיקריקים לא היססו להזכיר את שמי בפירוש, העיתון של האהרונים שכבר אז נתפכחו (כיום כבר הספיקו גם לסבול מנחת זרועם) הסתפקו בשם העסק שלי, ואילו העיתון הניוטרלי, שגם הוא קנאי, אך אינו צד בענין, הסתפק בכינוי פַּארְשׁוֹיְיִן.
כעת תבינו למה הסיפור דלעיל הזכיר לי את דברי הרבי שכאשר רואים רק את השלילי בלי למצא שום נקודת זכות, זה מוכיח על ההיפך וכמו ששמעתי מחמותי שתחי': מדוע משליכין את הנוצה בשריפת חמץ? כי היא נגעה בחמץ. ומה חטא הנר שגם אותו משליכין לשריפה? כי מי שמחפש את השלילי, דינו לשריפה.
אז תיכנסו לתוככי הגליון בעצמו ותמצאו את המאמר על 'מראה עיני הכהן', גם תמצאו שם ווארט נפלא שידידי ר' יחזקאל הורוביץ מדזיקוב ז"ל היה מוכיח מפסוק בפרשתנו איך מזהים בימינו מי נחשב מצורע מזוהם, גם אם הוא לבוש בשיראין וזקנו מגודל.
נ.ב. מה ההבדל בין 'קרחת' ל'גבחת' ומה הסימן בתוך שמותם לזכור מה מקדימה ומה מאחורה?
איך מרומז בשם הפרשה 'תזריע' ענייני גלות וגאולת מצרים ומה הקשר?
שכני הרבי מדרהוביץ אמר לי רעיון נפלא: הכלים הטכנולוגיים קיבלו כינוי 'הכלים הטמאים', מדוע נבחר כינוי זה דוקא ולא 'פסולים' 'טרף'ים' 'פרוצים' וכדומה?
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.