'מהפך חסידי' בסרט ויזניץ מעתה 'גרביים שחורות ו'פאות מסולסלות' - לא עוד חסידות מודרנית

 

שינויים דרמטיים בחסידות סערט-ויז’ניץ חיפה : האדמו”ר הופך את החסידות ל”ויז’ניץ” – תמיכה מול התנגדות חריפה*

בהוראת האדמו”ר מסערט וי'ניץ,  החלו בניו ללבוש גרביים שחורות באמצע השבוע,  אכן זה רק שינוי קטן לכאורה, אבל הינו חלק מסדרה שלמה של מהלכים שמשנים את פני החסידות מקצה לקצה. למהלך, יש כמובן תומכים ומתנגדים – המציגים תמונה מורכבת של חסידות ש”מנסה להתחדש” מול חסידות ש”מאבדת את עצמה”.

בקרב תומכי דרכו הקיצונית של האדמו”ר נשמעת שביעות רצון גדולה. הם מסבירים כי שנים ארוכות סבלה החסידות מסטיגמה של “מודרנית” מדי, מה שהרחיק אותה מהציבור החרדי הרחב. “האדמו”ר סבל שנים רבות מהניכור הזה”, אומר אחד החסידים. “בזכות כמה מהלכים הוא הצליח להפוך את הקערה על פיה, והיום סערט-ויז’ניץ נראית כמו חצר חסידית ‘רגילה’ ומקובלת”.

השינויים שמציינים התומכים הם:

** 1 שינוי הפאות**: 

האדמו”ר ראה שהפאות שהיו הולכות סביב האוזן אינן “חסידיות מספיק”. הוא הוריד אותן, קיצר אותן והורה לסלסל אותן – מהלך שנתפס כהתקרבות למנהגי החצרות הגדולות.

 **2 מחיקת האדמו”ר הקודם מההיסטוריה: **

מבחינת האדמו”ר הנוכחי, אביו זצ"ל בעל החכמת אליעזר,  היה דמות נערצת שמאפילה על הנוכחי בכל תחומי החיים, לפיכך, בהוראותיו הברורות, שמו ודרכו אינם מוזכרים כלל על ידי האדמו"ר הנוכחי במהלך כל השנה, דברי תורתו שאמר במשך 50 שנה, נשארו ספונים וגנוזים ובהוראה ישירה אין להעלות אותם על מכבש הדפוס לנצח נצחים. 

** 3 הרחקת תומכי האב:** 

כל מי שהיה מקורב לאדמו”ר הקודם – הודח, הורחק או הושם בצל. “צריך ניקוי יסודי כדי לתכנן מסלול מחדש”, אומר האדמו"ר..

** 4 גרביים שחורות: **

הבנים עברו ללבוש גרביים שחורות באמצע השבוע – סמל מובהק של “קנאות”.

“האדמו”ר עשה את מה שצריך כדי להציל את החסידות מהשוליים”, מסכמים התומכים. “עכשיו אנחנו חלק מהמיינסטרים החסידי”.

*הצד המתנגד: “זה כבר לא סערט-ויז’ניץ – זה העתק מדויק של ויז’ניץ בני ברק”*

מנגד, קולות ההתנגדות חדים ומרירים. “ זו כבר לא החסידות שלנו”, אומר חסיד ותיק. “האדמו”ר הרגיש נחיתות כל השנים מול ויז’ניץ האמיתית, ולכן הוא מנסה בכל הכוח להידמות להם והמחיר הכבד בא לידי ביטוי דווקא בחלק ה”סמוי”: כדי להיות “ויז’ניץ” – האדמו”ר החדיר גם את התרבות של המריבות, המחלוקות והרדיפות הפנימיות. “בדיוק כמו בויז’ניץ בני ברק – העתק-הדבק”, הם אומרים. “כל בן אדם שני הפך לשונא. עשרות רבות של אנשים הורחקו, משפחות שלמות מדממות, והאווירה הפכה לרעילה”.

לדבריהם, החסידות איבדה את הייחוד שלה – את האווירה המשפחתית, הסובלנית יחסית והפחות פוליטית – והפכה לחצר מלאת תככים ומאבקי כוח. “אם זה מה שהוא רוצה – שיהיה, אבל אל תקרא לזה יותר סערט-ויז’ניץ”, הם מוסיפים בכאב.

*בינתיים, החסידות ממשיכה להתחלק*

בשטח ניכר שהשינויים כבר מיושמים הלכה למעשה: גרביים שחורות, פאות מסולסלות, שמות שנמחקו ודמויות שהורחקו. אבל מאחורי החזות החיצונית “החרדית” יותר, מתנהלת מלחמה שקטה בין מי שרואה במהלכים “הצלה” לבין מי שרואה בהם “אובדן הזהות”.

כולם מסכימים שהחסידות של סערט-ויז’ניץ כבר לא  אותו הדבר.