רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 20 במרץ 2026

רגעי השבוע - פרשת ויקרא


 רגעי השבוע - פרשת ויקרא

 

צילום היסטורי שחשף את הסיבה לדרשתו הקבועה של אחד מראשי הקהילה במארינה רושצ'ה / פינוי הדיירים דקות ספורות לאחר נפילת פצצת מצרר / להפוך את כוח היריב ליתרון שלנו / מודל החסד שהועתק מקראון הייטס למוסקבה

 

 

א. מנוחה ושמחה

 

כיוון שהגיעני בשורה טובה בשמחת בואו בקשרי השידוכין של ידיד טוב, איחלתי לו את מיטב הברכות כנהוג וכמקובל. תוך כדי שיחה, עלתה בזכרוני אמרה טובה ששמעתי, כשאני עצמי הייתי חתן. היה זה ידיד בית אבא, המגיד הירושלמי רבי אברהם הכהן הולנדר ע"ה, שאמר על משקל שם הזמר "מנוחה ושמחה" שמשוררים בהרבה קהילות בליל שבת קודש: "בחור רווק עד החתונה יש לו 'מנוחה', רוב עיתותיו בידיו, הוא אינו מחויב לתשלומים שונים, מטלות או משימות מיוחדות שיש לאדם נשוי. אך לעומת זאת, אין לו 'שמחה', כי הרי 'אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה', כי שמחה אמיתית יש רק לאדם נשוי", וכאן סיים הרב הולנדר את מסקנתו: "כעת כשאתה חתן, הרי לך גם מנוחה וגם שמחה"...

 

התוכן של רעיון זה נמצא למעשה בשלוש מילים שבהן כינה הרבי את התקופה הזו: "יקר מכל יקר", כיון שההכנה אז משפיעה על כל משך ימי החיים, ופעמים רבות מציין הרבי, שיש לשמור על הזמן המיוחד בתקופה שבין סגירת השידוך לחתונה, לנצלו היטב ולמלאותו בתוכן של עניינים רוחניים, ולא להתעסק רק ובעיקר בהכנות גשמיות.

 

בראשית השבוע השתתפתי בשמחת ה'ווארט' של ידידי זלמן רטנר, ובמהלכו דובר על הנאמר במסכת נדה: "איש ואשה שזכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם". דהיינו: האות יו"ד באיש והאות ה"א שבאשה מרכיבות יחד את המילה "י-ה" שהיא משמותיו של הקב"ה. אם זכו לנהוג כראוי ולהשתית את ביתם על אדני תורת הבורא, הרי שכינה ביניהם: יו"ד באיש וה"א באשה. ואם חלילה לא זכו, הרי הסתלקה שכינה מביניהם ונשארו אש ואש. אש אוכלתם.

 

אמר לי הרב ברוך גורין שלצדו ישבתי, שהוא זוכר את אחד מוותיקי הקהילה ובית הכנסת "מארינה רושצ'ה", שהיה מצטט קטע גמרא זה בכל עת שהוזמן לדבר באירוע של ווארט, חתונה או שבע ברכות שנערכו באותן שנים כאן במוסקבה, והיה מביא את ההסבר הנ"ל של האותיות. "האיש כלל לא היה מרבה לדבר, ורק כשכיבדו אותו לשאת דברים יצא ידי חובה באמרה זו", אמר ר' ברוך, והוסיף, כי שנים רבות התפלא בלבו מדוע אותו דובר חוזר רק על אותם דברים בכל פעם? עד לפני כעשרים שנה.

 

למוסקבה הגיע אז לבקר הרב דן יואל ליווי ע"ה, שהיה יו"ר מערכת הכשרות הבינלאומית OK. הוא הביא עמו כהפתעה צילומי וידיאו אותם היה אביו הרב דובער ע"ה מצלם מאחורי מסך הברזל בשליחות הרבי, בשנים הקשות ביותר.

 

הרב הראשי הרב לאזאר ביקש מר' ברוך לעבור על החומרים לפני שמציגים אותם, היות ורוב ההקלטות הן בשפה הרוסית, וישנם דברים אישיים שאנשים אמרו לרבי, ולכן צריכים לסנן היטב ולאפשר לציבור לראות רק מה שראוי. במשך שעות רבות צפה ר' ברוך בקטעים, ועמד נפעם מהפן ההיסטורי והמרגש שנחשף, על הקשר הפועם בין הרבי ליהדות שמאחורי מסך הברזל באותן השנים. ואכן הרבה מהדברים לא הראו עד היום. 

 

ולפתע הוא רואה את אותו דובר, מדבר אל הרבי. מבקש ברכה ומזכיר את משפחתו. וכשהוא מפרט את שם בתו ובעלה, הוא בוכה בדמעות שליש ומתחנן מהרבי בעבורם לברכה מיוחדת לשלום בית...

 

מסיים ר' ברוך ואומר לי: "כשראיתי עם מה הוא מתמודד במשפחתו, הבנתי היטב מדוע בכל הזדמנות דרש האיש לחתן ולכלה שיש לשמור שהשכינה תהיה ביניהם"...

 

"האמת היא, שאני נזכר בעוד ווארט שהיה אומר אותו אחד״ - אמר לי ר' ברוך בהמשך: "את הפסוק בתהלים 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', היה דורש כך: "כשהבעל חוזר לבית, אין לאשה ללמוד או להתפלל, אלא להכין אוכל לבעלה. והבעל מצדו, בבית הוא יכול ללמוד, רק לאחר שעזר וסייע מה שצריכים ומצופה ממנו"...

 

 

ב. נסים ונפלאות

 

ביום ראשון שלח לי ידיד מהעיר בני-ברק תמונה, מתוך מה שקרה מספר דקות לפני זה באמצע העיר. מטח טילים נורה מאיראן לעבר מרכז ארץ ישראל, ואחד הטילים פגע פגיעה ישירה בבניין מגורים בבני-ברק. כתוצאה מכך נגרם נזק רב לדירות מגורים בבניין ובסביבתו, וחלונות רבים התנפצו מעוצמת ההדף.

 

"אתה צריך להבין שמדובר בפצצת מצרר" אמר לי גיסי. מושג חדש שנחשפתי אליו והלכתי לקרוא עליו. מתברר שיותר מ-400 מהטילים ששוגרו מאיראן לשטח ישראל מאז פרוץ מבצע "שאגת הארי" העכשווי, הם טילים מתפזרים. כלומר, כמחצית מתוך כ-850 שיגורים שבוצעו לעבר ישראל מאז תחילת המערכה.

 

מה הם הטילים המתפצלים? מדובר בפטנט ותיק שקיים כבר כ-80 שנה. מי שהשתמש בו היו הגרמנים, קראו לזה אז 'פצצת הפרפר' או SD-2, והוא הדגם הראשון של פצצות מצרר. ביממות האחרונות נרשמו עשרות, אם לא מאות, זירות פגיעה ברחבי הארץ - כתוצאה משיגורים של טילי מצרר מאיראן. אומנם הנזק של הפצצות האלו נמוך מזה של טיל גדול - אך הסכנה שלו גלומה ביכולתו להתפשט בבת אחת.

 

רחוב מרכזי בבני-ברק, בנייה צפופה של מבנים בני עשרות שנים והנזק הנראה בתמונה, הוא רב מאוד. לפתע אני מזהה בתמונה שקיבלתי, את גיסי ר' דוד כץ העומד ליד איש משטרה המחזיק בידו מגפון גדול, ומקבל הנחיות מגיסי מה ואלו הודעות דחופות להכריז לדיירי הבניין שספג זה עתה פצצת מצרר. 

 

המתנתי מספר ימים, וטלפנתי אליו לשמוע מה היה שם. קיבלתי בשיחה בת דקות ספורות, מסכת אמונה בלתי נתפסת למה שהוא ראה וחווה, מה שלמעשה כבר למעלה משבועיים - מאז תחילת המלחמה - מרגישים כל תושבי ארץ הקודש. 

 

"ישבנו בישיבת עבודה בבניין העירייה, ולפתע שמענו אזעקה. עברנו במהירות למקום מוגן, חלפו מספר דקות וחשנו פיצוץ חזק, הבנו כי בקרבת מקום נפלה פצצה. יצאתי מיד לשטח במסגרת תפקידי בעירייה, וראיתי את ההרס הגדול בחזית הבניין שברחוב הסמוך. לא היה זמן להתעכב, ובמקביל לכוחות ההצלה שהגיעו במהירות לטפל בפצועים, התעסקתי בפינוי הדיירים במבנים שניזוקו. 

 

אי אפשר לתאר לך את הנסים! בחסדי שמים אף דייר לא נפגע בגוף או בנפש, הם נכנסו מיד בהישמע האזעקות לחדר ממ"ד ('מרחב מוגן דירתי'), ורק נהג ברכב חולף, נפצע קלות מרסיס שפגע ברכבו, סנטימטרים בודדים מראשו. את המשפחות פינינו למלון, עד שהדירות ישופצו והדיירים יחזרו בע"ה במהירות לביתם".

 

אני לא רוצה לעכב אותו, אם כל השנה ידיו עמוסות עבודה בצורכי ציבור התושבים, כעת על אחת כמה וכמה, והוא מסיים בהודיה להקב"ה על הנסים הבלתי נתפסים שהוא רואה. "הלילה נפל כאן טיל, שהוריד רק צינור חיצוני של הבניין, לו חלילה הוא היה נוחת כמה סנטימטר ימינה, הוא היה הורס בניין שלם על יושביו"!

 

אנו יושבים כאן במוסקבה במרחק פיזי גדול, אבל לבי כל היום עם כלל תושבי ארץ ישראל ובהם הוריי היקרים, משפחתי וחלק מהילדים שיחיו. אך אני חדור באמונה וביטחון בה' וללא דאגה, זוכר אני היטב את מלחמת המפרץ, כמה חששנו מהרודן העיראקי סדאם חוסיין ימ"ש ששיגר אז 49 טילים לארצנו הקדושה, וההרס אכן היה גדול, אך גרמו רק לנזק רכוש. היינו אז רגועים לאור דברי הרבי שחיזק כל הזמן את האמונה שארץ ישראל יש לה שמירה מיוחדת מהקב"ה. הרגשנו זאת אז, רואים זאת כל השנים, ובמיוחד בתקופה מופלאה זו, שחסדי ה' מתגלים לאין כול. 

 

הלב כמובן כואב על ההרוגים שנפלו, כל יחיד הוא עולם מלא, אך לעומת מה שצפוי היה להיות ממטר טילים כזה, ועוד ממדינה ששנים רבות הילכה אימים על היהודים בארץ ישראל, אלו נסים גלויים של ממש.  

 

ההתרגשות מלווה בתחושה של פעמי גאולה קרובה המצלצלים בעוז, עם ההבטחה הנצחית "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין - השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל", עם כל אחינו בכל העולם, נשמח בע"ה בקרוב ממש בבניין עירך וששים בעבודתך, ויהי רצון שנזכה לכך עוד השנה הזאת, לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבית המקדש השלישי ומלכנו בראשנו. 

 

 

ג. כוח היריב ליתרון 

 

"מפגן של גאווה יהודית בלב מוסקבה • נבחרת הג'ודו 'שמשון' קטפה את המקומות הראשונים" - זו כותרת איתה פתחתי ידיעה שהכנתי לפני מספר ימים. נושא שאין לי כמובן שום היכרות איתו ולא הבנתי מה שאני כותב. אבל התבקשתי וראיתי את השמחה שאני גורם למושא הנושא - התיישבתי לכתוב. 

 

לפני ששיגרתי את הידיעה, רק שאלתי אותו: "ג'ודו זה לא מכות שנותנים אחד לשני?" והוא ענה לי בחיוך: "המהות והעיקרון של הג'ודו אינם להכות את היריב, אלא להשתמש באנרגיה, בכעס ובכוח שלו נגדו עצמו. הג'ודו מלמד איך להפוך את כוח היריב ליתרון שלנו, ולא להסתמך על כוח פיזי בלבד".

 

והיות וכאמור אין לי הבנה במושג זה, השתדלתי לכתוב מה שכן התאפשר לי, אבל במחשבה, איפה ומי יפרסם לי את הדברים. 

 

וכך כתבתי בגוף הידיעה: "נבחרת מועדון הספורט היהודי 'שמשון' במוסקבה, רשמה השבוע הישג מרשים במסגרת טורניר הג'ודו הפתוח שנערך בבירה הרוסית. מתוך 120 הילדים המתאמנים במועדון נבחרה קבוצה מצטיינת של עשרה ספורטאים אשר ייצגו את הקהילה בתחרות היוקרתית, שבה השתתפו כמאתיים מתחרים מעשרות מועדונים ברחבי הפדרציה הרוסית.

 

הטורניר נועד לחזק את היחסים הבין-דתיים במדינה, ועמד בסימן של כבוד הדדי. המשתתפים והקהל הגיבו בהערכה רבה למראה הספורטאים היהודים שהופיעו לאורך כל שלבי התחרות ועל דוכן המנצחים כשהם עוטים כיפות וציציות. בכך גילוי הזהות היהודית בגאווה רבה זכה לעידוד מצד יתר הקבוצות המגוונות, שראו בכך ביטוי למסורת ולערכי הספורט.

 

בסיומו של הטורניר זכתה הנבחרת בשני מקומות ראשונים, והערכה עמוקה הובעה לנשיא הקבוצה דניאל טארסביץ על פועלו לקידום הספורט בקהילה.

 

רובם של חברי הנבחרת מתאמנים בקורס הג'ודו הפועל זה שנים רבות במרכז היהודי קהילתי 'מארינה רושצ'ה' במוסקבה, הפועל תחת הנהגתו של רבה הראשי של רוסיה הרב בערל לאזאר והוא מהווה מוקד לשילוב בין מצוינות מקצועית לשמירה על ערכי המסורת בקרב הדור הצעיר הרוסי".

 

לכתבים החרדים איתם אני בקשר קבוע לא היה טעם כמובן לשלוח ידיעה מסוג זה, שכן כל נושא הספורט על ענפיו השונים, אין לו מקום בעיתונות החרדית. ובצדק. גם אם אדם פרטי מרגיש צורך לעשות זאת למען בריאותו הנפשית או הגופנית - אין עניין להקדיש לזה תשומת לב, כמו שכל העמים עושים זאת. 

 

שיגרתי זאת למתי מעט שאני מקושר איתם מתוך העיתונות הכללית, ואלו השיבו לי כי יעבירו זאת לכתבי הספורט שלהם. חשבתי שבזה הסתיים הסיפור. 

 

למחרת ניגש אליי דניאל, ומראה לי מאות תגובות שקיבל מכל העולם. מתברר כי הידיעה עם התמונות הגיעו לרשתות החברתיות בנושא ספורט, ואלו עשו רעש גדול. לראות ילדים יהודים עם כיפות על ראש וציציות על בגדיהם, משחקים בלי להסתיר את זהותם היהודי ברוסיה הגדולה - זה כבר סנסציה כמעט נדירה. 

 

דניאל ידידי, שזקן הדור מעטר את פניו המחייכות בקביעות, מספר לי על עצמו: "נולדתי במאחצ'קלה. שם המשפחה שלי מצד אבא הוא טאראסביץ', ממוצא בלארוסי. בגיל שנתיים עברתי למוסקבה. בהמשך, בגיל 8, עליתי לישראל. לאחר מכן חזרתי שוב למוסקבה.

 

הייתי חבר בנבחרת ישראל בג'ודו, ולאחר שחזרתי התחלתי להתחרות גם במסגרת רוסיה. התחזקתי כאן ביהדותי והרב יהודה דוידוב הציע לי לעבוד כמאמן ג'ודו בארגון מאוץ, ומשם התחלתי לפתח את התחום. כיום אני משמש באופן רשמי כנשיא ארגון בין-אזורי לפיתוח ספורט בקרב יהודים, וכן כבעלים של מועדון הספורט "Samson", שבו מתאמנים למעלה מ-400 ילדים ממוצא יהודי. זהו בית הספר הספורטיבי היחיד ברוסיה הפועל במיוחד עבור ילדים יהודים".

 

לבסוף מראה לי דניאל מספר תגובות שקיבל מאנשים בישראל, מדוע כאן ברוסיה התחרויות נדחות ליום ראשון מתוך כבוד והתחשבות בנו היהודים ודווקא בארץ ישראל, הן נערכות בשבת קודש, תוך חילול השבת?! כואב כל-כך. והלוואי והפרסום יגרום למקבלי ההחלטות להבין שמה שאפשר ברוסיה, חייבים לעשות בארץ הקודש.

 

 

ולתמונת השבוע שלי: ותשועה ברוב יועץ

 

אולי בשונה מקהילות אחרות, אפשר לומר שאין כאן סקטור אחד משותף ואחיד. המשפחות היהודיות במוסקבה מורכבות מכל הסוגים והרמות, כל אחת בדרך שלה ובהתקדמות המתאימה לה. 

 

אך המשותף לכולם, הן ההוצאות הרבות לקראת חג הפסח הקרב ובא, וחובה גדולה מוטלת על כל מי שיכול לעמוד לימינם של הנצרכים ולסייע בכל מה שאפשר לנזקקים. 

 

עם פרוץ הקורונה בתקופה זו לפני שש שנים, ביקש הרב הראשי הרב לאזאר מאיתנו להכין סלי מזון לחלוקה לכל מי שזקוק לעזרה במזון. הפרויקט יצא לדרך, ומאז לא הפסיק. בכל יום רביעי בשבוע, נארזים עשרות רבות של סלי מזון מכובדים ב'מרכז החסד היהודי שערי צדק', והם מחולקים באופן מכובד, הרבה בזכות העזרה של מר גרמן זכרייב, אלכסנדר באייר ועוד ידידים רבים ויקרים. 

 

עם הזמן ניתן השם לפרויקט זה בשם "שמחת שבת ויום טוב במוסקבה", בדומה ל"חברת שמחת שבת ויום טוב" שהקים העסקן ובעל הצדקה ר' שמשון סטאק ע"ה בשכונת קראון הייטס, וקיבל על כך תמיכה ועידוד קבוע מהרבי. זכיתי להכיר היטב את ר' שמשון היקר, ופעולותיו החשובות מהוות לי דוגמה לחיקוי. 

 

לקראת כל חג גדלות כמויות החלוקה, יותר משפחות והרבה יותר מוצרים. אך לפסח אין זה מגיע. 

 

לצערנו הרב, ישנן משפחות שבקושי רב מסתדרות עם הוצאות הרגילות ביום-יום במשך השנה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחג הפסח, הכרוך בהוצאות כספיות גדולות. ואם כך הם פני הדברים בכל השנים, הרי בתקופה זו היוקר האמיר, ומדובר על משפחות ברוכות ילדים ב"ה, ולכן כל העזרה הניתנת להם היא חסד של ממש.

 

ישבתי עם שותפי לעבודה חשובה זו, הרב אברהם זקס, והבנו שצריכים להגדיל את החברים ולהיעזר בעוד אנשים, כי תשועה ברוב יועץ, כדברי דוד המלך בתהלים. מצאנו נכונות מצד שני אברכים צעירים, ר' דוד שפירא ור' חיים משה ובר - שניהם עסוקים כל אחד בשליחותו, שהסכימו יחד, וצורפו כחברים נוספים לניהול.

 

במהלך הישיבות שישבנו, הועלו רעיונות לשיפור דרכי התמיכה למשפחות, ואכן הרב זקס, איש אשר רוח בו וניחן בכישורים נפלאים, הקים תוך מספר ימים פלטפורמה מונגשת באופן קל ונוח ביותר. הבשורה פורסמה לציבור שהגיב בצורה חיובית ושמחה, לרענון הפרויקט החשוב. 

 

הוזמנו למורה דרכנו הרב הראשי הרב לאזאר, שמלבד המעקב בכל שבוע ממש, על המוצרים שהמשפחות מקבלות באותו שבוע, סקר את כלל הפעילות בפרויקט זה, השיב על שאלות והתלבטויות רבות שהעלינו בפגישה. כיוון, ענה וניווט את המשך הדרך, ומעל הכל, האציל מברכתו להצלחה מיוחדת בשנה זו, לאחר שהעניק לכל אחד מאיתנו בקבוק יין. 

 

הרב הוסיף ואמר, כי זו זכות וחובה לכל אחד להיות שותף בתמיכה הגונה של כסף, ולקיים את הנפסק בשו"ע שעל כל אחד לתרום ל'מעות חיטין'. ויש להזדרז עם נתינת הצדקה לדבר זה, וכפי שהרבי אמר פעמים רבות, שצריך לתרום ולהעביר לאלו הנזקקים לכך מבעוד מועד, כדי להביא להם מנוחת הנפש בכך שהם יידעו מראש שיהיה להם במה לקיים את החג, מבלי להיות מוטרדים האם יהיה להם, גם אם יהיה - מתי זה יגיע, וכמה זה יהיה.

 

 

גוט שבת!

שייע

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.