אדון ברק, יש לנו אי אלו השגות על דבריך...

 יום א', ט"ו טבת התשפ"ו

אדון ברק, יש לנו אי אלו השגות על דבריך...

נאומו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר ואבי המהפכה החוקתית בישראל אהרן ברק, אשר שודר אמש בהפגנת השמאל, יכול לספק עבורנו חומר לכמה וכמה מאמרים, ובעברי על חלק קטן מדבריו, התקשיתי באמת לבחור על איזו נקודה לשים את האצבע. מכל משפט כמעט זועקת היהירות, הבוז שהוא רוחש כלפי העם הריבון, חוסר מודעות קיצונית לגיחוך שבדבריו, על-אף צורת הצגת הדברים הרהוטה, ומעל הכל – השימוש המניפולטיבי במושגים לכאורה משפטיים, לכאורה מוסריים, אשר תחתיהם מסתתרת הרודנות הבולשביקים הידועה ממחוזות השמאל בעולם כולו. רק אתמול נפל עוד משטר מהסוג הזה בונצואלה, אבל בישראל ידע השמאל לעטות על עצמו אדרת ליברלית ולעטוף את הבולשביזם בתחשוה מתקתקה של חופש, חרות וזכויות אדם, וכך הוא מצליח לשרוד ואף לדכא את מתנגדיו, הגם שמזמן הוא נמצא בעמדת מיעוט.

מכיון שאחר הכל היריעה קצרה, אתמקד כאן במשפט אחד, הנראה לכאורה תמים ונוגע ללב, אך תחתיו מסתתר אותו ארס של דיכוי ורמיסת דעתו של העדר הנבער, אותו עדר שכבר לפני עשרות שנים אמר ברק, כי תפקידו של בית המשפט העליון איננו לבטא את דעתו, כי אם את זו של 'הציבור הנאור'.

וכה אמר אבי הנאורות – "כל אחד מאיתנו יפעל בתחומו לביסוסה מחדש של האמנה החברתית שלנו ושל הממלכתיות שלנו. כל אחד מאיתנו צריך לפסוע לאור 'כוכב הצפון' שלנו – הכרזת העצמאות, המבטאת את חזון העם, ואת האני מאמין שלו.

מלים יפות, ללא ספק. אך מה מסתתר מאחוריהן? הביטוי 'אמנה חברתית' מתיחס לתאוריה הפוליטית אשר נוסחה בספרו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו, במסגרתה האדם – שבמהותו הוא בן-חורין – מוותר על חלק מזכויותיו לטובת המדינה, אשר בתמורה מעניקה לו בטחון אישי והגנה על רכושו. לפי אהרן ברק, האמנה החברתית שלנו נפגעה על-ידי הרפורמה המשפטית? מדוע? כי היא מנסה ליטול מקומץ שמאלני-קיצוני בלתי נבחר את היכולת למנוע מהעם להגן על חייו ורכושו מפני אויב אכזר השואף להשמידו! ברק מעוניין במצב של רודנות, של דיכוי של ההמון הנבער, השואף לחיות על אדמתו ולא למות, להגן על גופו ורכושו ולא להיות חשוף לפוגרומים ולהטלת אימה, הוא רוצה לחנך את ההמון הנבער, שיבין שזכויותיו של האויב חשובות מחייו שלו. לזה הוא קורא אמנה חברתית...

אבל יותר מכך – הוא מגדיר את 'כוכב הצפון' שלנו כהכרזת העצמאות, אשר היא, לדידו, מבטאת את חזון העם ואת ה'אני מאמין' שלו.

יש לי חדשות בשבילך, אדון ברק. הכרזת העצמאות נוסחה לפני כמעט שמונים שנה, כשהרודנות הבולשביקית שלטה ברמה, ואחר ששומרי המצוות בקרב העם היו מיעוט הנמצאת בסכנת הכחדה. מדובר בתקופה, בה את בגין ניסו לרצוח כשירו על האלטלנה ואת המוני בני היהדות השורשית והאמונית של ארצות המזרח העבירו שטיפת מח וחינוך מחדש כמיטב המסורת המזרח-אירופאית. באותם ימים, השיטה עוד עבדה. כך יכלו ליצור 'מגילת עצמאות', המשקפת את ערכיו של 'הציבור הנאור', ולקרוא לזה 'חזון העם'.

התוצאה לא הייתה מוצלחת במיוחד. מגילת העצמאות היא מסמך סכיזופרני, המדבר מאידך על 'מדינה יהודית' – אשר הפרוש המינימליסטי ביותר שלה הוא מדינה בעלת רוב יהודי ושליטה יהודית – ולאחר מכן היא מדברת על הענקת שויון זכויות לכל האזרחים כולם ללא הבדל דת וגזע. 'שוויון' זה הוא התשתית הרעיונית למדינת כל אזרחיה, ותחתיו חוסות מקום המדינה ועד ימינו המפלגות הערביות, הקוראות בגלוי לחיסול המדינה היהודית. השקר של 'מדינה יהודית-דמוקרטית' – מושג המכיל בתוכו סתירה פנימית מובנית – בנוי על אותה הכרזת עצמאות, וברק יודע זאת היטב. 

העובדה, ולפיה באותם ימים יכל השמאל לכפות את ערכיו על הנתינים המדוכאים תחתיו – אינה אמורה לחייב אותנו כיום. מחובתנו לנסח הכרזת עצמאות חדשה-ישנה, מחובתנו לחדש את האמנה המקורית, האמנה של נחמיה שכרתו שבי הגולה. איני יודע כמה אנשים לומדים את הספר הזה (שהוא בעצם חלק מספר אחד – עזרא-נחמיה), והבורות בתנ"ך, ובמיוחד בספרים הללו, הוא אסון בפני עצמו, אבל מומלץ מאד מאד ללמוד את הפרקים הללו. בנחמיה פרק ט מובא – 

"וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם. וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֹנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם. וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת ה' אֱ-לֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַה' אֱ-לֹהֵיהֶֽם".

בהמשך הם מגוללים את ההיסטוריה של האומה, ובתוכה הפסוקים המוכרים לכולנו מתפילת שחרית – "אַתָּה־ה֣וּא ה' לְבַדֶּךָ֒ את אַתָּ֣ה עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַיִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכָל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכָל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים. אַתָּה־הוּא֙ ה' הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם. וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒ וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה. וַתֵּ֥רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף. וַ֠תִּתֵּן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְתִ֜ים בְּפַרְעֹ֤ה וּבְכָל־עֲבָדָיו֙ וּבְכָל־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה. וְהַיָּם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְֽאֶת־רֹ֨דְפֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּמוֹ־אֶ֖בֶן בְּמַ֥יִם עַזִּֽים...".

בהמשך מתואר כיצד עם ישראל מרד בה' ובאו עליו חורבן וגלות, עד שנהיה לעבדים על אדמתם בשובם לארץ בתקופת שיבת ציון, ואז מגיעה כריתת האמנה (תחילת פרק י) –

"וּבְכָל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ". על האמנה הזאת חתומה רשימה ארוכה של אנשים, וסיומה מובא התוכן של האמנה – "וּשְׁאָ֣ר הָעָ֡ם הַכֹּהֲנִ֣ים הַ֠לְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִ֨ים הַמְשֹׁרְרִ֜ים הַנְּתִינִ֗ים וְֽכָל־הַנִּבְדָּ֞ל מֵעַמֵּ֤י הָאֲרָצוֹת֙ אֶל־תּוֹרַ֣ת הָאֱ-לֹהִ֔ים נְשֵׁיהֶ֖ם בְּנֵיהֶ֣ם וּבְנֹתֵיהֶ֑ם כֹּ֖ל יוֹדֵ֥עַ מֵבִֽין. מַחֲזִיקִ֣ים עַל־אֲחֵיהֶם֘ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱ-לֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו. וַאֲשֶׁ֛ר לֹא־נִתֵּ֥ן בְּנֹתֵ֖ינוּ לְעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לֹ֥א נִקַּ֖ח לְבָנֵֽינוּ. וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת־הַמַּקָּח֨וֹת וְכָל־שֶׁ֜בֶר בְּי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ לִמְכּ֔וֹר לֹא־נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְי֣וֹם קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כָל־יָֽד".

בהמשך מתוארת בעיקר ההתחייבות לסיפוק צרכי המקדש ופרנסת הכהנים. זו האמנה, זה החזון, זו הכרזת העצמאות של עם ה'! יש היום ציבור אמוני גדול, העולה בגודלו על המיעוט ההולך ומתכלה שמייצג אהרן ברק. הציבור הזה חייב להתנער ולהעמיד את החזון שלו, את הכרזת העצמאות שלו, את האמנה שלו, שתהיה הבסיס להפיכתה של ישראל ממדינת היהודים – אשר תחת חסותו של ברק הולכת והופכת למדית כל אזרחיה – למדינה יהודית אמיתית, הממשיכה את שרשרת הזהב מהר סיני.

הכותב הוא הרב יהודה אפשטיין - יו"ר אגודת קדושת ציון,