מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א
מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש.
יש זוגות שנכנסים לטיפול זוגי בתקווה להצלה. אחרים מגיעים כבר עם כתב אישום מוכן.
אבל יש דבר אחד שאסור שיקרה – ובשקט, בלי ששמנו לב, הוא קורה יותר מדי:
הקליניקה הופכת מבית רפואה לבית דין שדה.
זה מתחיל תמים. “רק נסביר למטפל מה קורה באמת”.
תוך עשר דקות, אחד מבני הזוג מדבר, השני מתכווץ, והמטפל – בלי כוונה רעה – מתחיל להנהן.
והנה זה קרה: מישהו קיבל תפקיד של “הבעייתי”, והשני של “הנפגע”.
מרגע זה – הטיפול נגמר. גם אם הוא יימשך עוד שנה.
טיפול זוגי אינו מקום להכרעה מי צודק.
הוא גם לא זירה להוצאת תסכולים עם חותמת מקצועית.
וכשהוא הופך לזה – הוא לא רק לא מרפא, הוא מעמיק את הקרע.
הבעיה הגדולה: טיפול שמחפש אשמים
יש טיפולים זוגיים שמונעים מרצון “לעשות סדר”:
מי הפוגע, מי הנפגע, מי צריך להשתנות.
זה נשמע מקצועי. זה מרגיש צודק. וזה הרסני.
זוגיות לא מתפרקת בגלל אדם אחד.
היא מתפרקת בגלל דינמיקה.
וכשמטפל בוחר צד – אפילו בעדינות – הוא מחזק את המנגנון הכי מסוכן בזוגיות:
ההרגשה ש“אני בסדר, הבעיה היא בך”.
ברגע שזה קורה, בן הזוג השני לא נפתח – הוא מתגונן.
לא מקשיב – אלא שורד.
והטיפול, במקום להיות מרחב בטוח, נהיה זירת חקירה.
ומה עם הצד “הצודק”?
גם הוא נפגע.
כי במקום לפגוש כאב, פחד, תלות או בדידות –
הוא פוגש אישור.
ואישור הוא הדבר האחרון שזוגיות במשבר צריכה.
טיפול טוב לא אומר: “את צודקת”.
הוא אומר: “בואי נבין מה קורה ביניכם, ומה כל אחד מביא לשם – גם בלי כוונה”.
טיפול זוגי אמיתי שואל שאלות קשות
לא:
מי התחיל
מי אשם
מי צריך להשתנות
אלא:
מה כל אחד עושה כדי לא להיפגע
איזה כאב לא מדובר מנהל את הקשר
ואיפה שניכם כבר ויתרתם בלי לשים לב
זה פחות דרמטי.
זה פחות מחמיא.
אבל זה היחיד שמרפא.
האחריות המקצועית – לא לבחור צד
מטפל זוגי שאינו מחזיק מורכבות,
שלא יודע לשאת שתיקה,
שזקוק לסיפור פשוט של טוב ורע –
מסוכן לזוג.
לא כי הוא אדם רע.
אלא כי זוגיות היא לא סיפור פשוט.
וכשמטפל לא שומר בקנאות על ניטרליות עמוקה,
לא מוסרית אלא מבנית –
הוא הופך לכלי נשק ביד אחד הצדדים.
אז מה כן?
טיפול זוגי צריך להיות:
מרחב שבו אף אחד לא “מנצח”
מקום שבו האמת לא חדה, אלא כואבת
תהליך שמפרק דפוסים, לא אנשים
ואם יצאתם מטיפול זוגי עם תחושה ש“סוף סוף מישהו אמר לו שהוא הבעיה” –
סימן אזהרה אדום צריך להידלק.
כי זוגיות לא נבנית על הכרעות.
היא נבנית על הבנה, אחריות משותפת,
ואומץ להסתכל גם על מה שלא נוח.
לא בית דין.
לא שדה קרב.
קליניקה – או כלום.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.