כוחו של סיפור - מתורתו של החפץ חיים לפרשת וישלח

 

ויספר” - מסירת התורה כחוויה חיה

בדרך משה רבנו ובאור תורתו של החפץ חיים

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה’ וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים (שמות כד, ג)… הביטוי “ויספר”, כשהוא מתייחס אל המצוות, הריהו מציין מעשים הנעשים מתוך הגשמת החוקים והמשפטים מעל ומעבר לנוסח הדברים הכתובים בספר החוקים. דבר זה רומז על ביצועם המלא של כללי החוקים בחיי המעשה, הווה אומר: תורה שבכתב ותורה שבעל פה - החוק הכתוב וביאורו שבעל פה.

(ביאור רש”ר הירש שמות שם)

הרחבה: “ויספר” – להפוך את התורה למציאות חיה

רש”ר הירש מלמד כי “ויספר” אינו תיאור יבש של העברת מידע, אלא פעולה של הפיכת דברי ה’ לסיפור חי, מוחשי, מעשי. משה אינו מוסר לעם רשימת מצוות גרידא - הוא מספר אותן, מדגים, מפרט, מחבר את הכתוב למציאות החיים.

כך נוצרת השפה של תורה שבעל פה: התורה שבכתב מעניקה את הנוסח, ותורה שבעל פה נותנת את הנשמה - הדוגמאות, הביאורים, הפרטים והיישום במציאות.

משה “מספר” כדי שהעם לא רק ישמע, אלא יחיה את התורה.

זו מסירת מסורת שהיא לא רק לימוד, אלא חוויה.

תפקידם של הורים ומחנכים - להפוך מצווה לסיפור

מן העיקרון הזה נובעת המשימה של כל דור ודור:

הורה ומחנך אינם רק משננים מצוות, אלא ממשיכים את דרכו של משה - לספר.

ילד אינו גדל מתוך פקודות, אלא מתוך קשר, השראה וסיפור.

כאשר מצווה מועברת כסיפור חי - עם משמעות, חום, דוגמאות מהחיים, חוויות ורגש - היא נטמעת בלבו של הילד.

הורה המספר לילדיו:

• איך נראית שבת בבית.

• מדוע בברכה אנו מודים לה’.

• מה המשמעות של חסד אמיתי.

מחנך המסביר לתלמידיו:

• מה עומד מאחורי כל מצווה.

• איך גדולי ישראל חיו אותה.

• מהי ההרגשה כשמקיימים מצווה מתוך שמחה.

זהו “ויספר” של כל דור.

המצוות הופכות אז להיות לא רק מטלות, אלא זהות.

לא רק חובה - אלא חוויה.

החפץ חיים - כוח הסיפור לבנות עולם רוחני

תורתו של החפץ חיים מעמיקה במיוחד ביסוד זה.

החפץ חיים לימד שהדיבור אינו רק כלי תקשורת, אלא כלי בריאה.

הלשון יכולה להרוס - אך יכולה גם לבנות.

והוא הדגיש פעמים רבות:

אין קירוב לתורה ואין חינוך למצוות בלי דיבור טוב, חיובי, עדין ומקרב.

1. הדיבור יוצר מציאות

החפץ חיים אמר שהתורה אינה נקנית רק בספרים, אלא באווירה שההורים יוצרים בבית — בשיחה היומיומית, בדרך שבה מספרים על המצוות ועל גדולי ישראל.

כאשר הורה מספר על תפילה, שבת, חסד וצניעות בכבוד ובשמחה - הוא יוצר אצל הילד מציאות שבה התורה היא עולם מתוק, מזמין ועמוק.

זה בדיוק “ויספר”:

הדיבור אינו הסבר טכני - הוא יצירת חיים.

2. מצוות “סיפור” - לא רק בשעת הצורך

החפץ חיים היה מרבה להפיץ סיפורים של מעשי חסד, זהירות בלשון, מסירות נפש למצוות.

הוא ידע שסיפור -  אפילו קצר - מעורר אצל ילד ומבוגר יותר מכל דרשה.

לכן הוא חיבר ספרים מלאי סיפורים ומעשיות, כמו שם עולם, חובת השמירה, אהבת חסד ועוד.

הוא ראה בסיפור כלי חינוכי יסודי.

3. עידוד במקום הטפת מוסר

החפץ חיים התעקש:

להעיר לילד על חסרונו זה קל.

לספר לו סיפור שעושה לו חשק להיות טוב?

זו אומנות.

הוא כתב שדיבור נעים יוצר רצון טוב, וכך ילד נמשך לקיום המצוות מתוך שמחה.

זהו ממש העיקרון של רש”ר הירש:

מצווה שמסופרת - נקלטת.

מסר משותף - משה רבנו והחפץ חיים על חינוך

שניהם מלמדים:

התורה איננה עוברת בדורנו באמצעות “צו”, אלא באמצעות סיפור מושך, חי ומרגש.

משה “וַיְסַפֵּר” - מסר את התורה מתוך חוויה.

החפץ חיים - הדגיש שהדיבור הוא כלי החינוך הגדול ביותר.

וביחד הם מעניקים לנו את הדרך:

לספר לילדים את התורה בצורה שמחיה אותה.

להעניק למצוות טעם, עומק וחום.

להפוך את הבית והכיתה למקום שבו סיפור של מצווה - הוא הלב של כל חינוך.

וכך זוכים הילדים לראות בתורה לא רק ספר חוקים, אלא סיפור חיים שמחבר אותם אל ה’. לאחר שבית מדרשו של החפץ חיים נגאל מידי הגויים וכעת הקהילה החרדית בבלארוס בראשות הרב משה פימה שליט״א מנהלת את המקום, הרב יהושע זיידל מנהל הכנסת אורחים חצר הישיבה בראדין מזמין את הציבור לשבת מרוממת פרשת וישלח לשהות בישיבה ובסמוך לציונו. המעוניינים יפנו למנהל הכנסת אורחים הגבאי המסור שוקי זיידל מספר המקומות מוגבל