מאת:
חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
לאחרונה
קראנו
כאן שחרדי מניו יורק נשפט עכשיו ל 37 שנות כלא, זאת
בשל הונאת רבים, להם הבטיח שהכספים שמפקידים אצלו יושקעו בעסקים טובים ובפועל
הכספים שימשו אותו לרכישות פרטיות ולבילויים.
במקרה
הזה מדובר ביהודי 'בעל שם' גדול, ה"ה הגביר/הנדיב אלי ויינשטיין שליט"א.
איני יודע מי מהקוראים זוכר את השם הזה ולכן ראוי לשחזר בקצרה. מדובר ב'אברך' שעשה
חיל בעסקיו והיה מרבה לתרום למוסדות תורה וחסד. כשנתפס שבעצם הכספים שתרם היו
כספים גנובים, נשפט לעשרות שנים. כמו שאנחנו מכירים את עולמנו העסקוני קמו וגם
ניצבו רבים וטובים להושיעו בעת צרתו. לא ארכו הימים והנשיא טראמפ אכן חנן אותו
ושיחררו לחופשי.
הגביר/הנדיב
הנ"ל חזר לעסקיו ושוב עשה חיל בהם. אלא מה? שמסתבר שכמעשהו בראשונה, כן מעשהו
עתה. במקום להרוויח בעסקים, יותר קל להרוויח בנוכלויות. תוך חודשים ספורים משחרורו
שב הבחור לסורו וגייס הנוכל כספים לצורך רכישת מסכות קורונה, השקעה במזון תינוקות
ואפילו הספקת עזרה ראשונה לאוקראינה. הפעם הוא נשפט ל 37 שנות כלא.
שורה
אח"כ אנחנו מדווחים שחרדי נוסף, נשפט ל 7 שנים. הלה היה 'נוכל קטן' יחסית,
פעל במרמה להוצאת אנשים בבתיהם והפך אותם לשלו והשכיר אותם לשוכרים 'שלו'. הנבלה
שבדבר היא שהוא כאילו בא לעזור להם נגד הבנקים ובמהלך 'עזרתו' זו החתים אותם על
מסמך בו הוא נעשה לבעל הכוח והשליטה.
כרגיל,
אין לי עניין לעסוק בסורחים ובפושעים. לעולם יהיו כאלו וזה דרכו של עולם. לא בהם
באתי לעסוק, אלא בנו. אני בהחלט מבין את החמלה על משפחת הפושע. יתר על כן, אני
אפילו מבין את החמלה על הפושע עצמו. הגם שפושע הוא, הגם שמקומו אכן בכלא, עדיין
צריך לעשות כל הניתן כדי להקל על חייו. הגם שחטא – אחיך הוא. אבל ההתגייסות לשחרר
נוכלים אלו מבתי הכלא, צריכה עיון שני.
העובדה
שפושע יכול לפשוע בכל פשע – כולל פגיעה בילדים וילדות חרדים תמימים – ולקבל
אח"כ עזרה מהעסקונה, מדברת בעד עצמה. זכורני מקרה נורא בו פושע כזה נתפס
ובמהלך משפטו התייצבו לעזרתו העסקנים שליט"א. בתוך המשפט עלו הנזקים העצומים
שגרם לילדי המשפחה ולאם והעסקנים הציעו את עזרתם הנדיבה למשפחה: הם יממנו את כל
הטיפולים הנפשיים במשפחה, הכל על חשבונם. רק תנאי קטן אחד התנו, שהאם תחתום על
מסמך בו היא מבקשת מבית המשפט להקל בעונשו ושהמשפחה כולה סולחת לו ומכירה בצורך
לשקמו וכו'. משסרבה האם לחתום, נעלמו העסקנים הנדיבים והמשפחה לא קבלה אגורה אחת.
אשמח להבין מדוע מוצאים העסקנים חמלה בליבם יותר לפוגעים מאשר לנפגעים.
בעיני
הקטנות, עסקנים שסדר עדיפותם הוא קודם כל הקהילה ורק אח"כ הפרט הקטן והסובל,
פושעים בתפקידם ואינם רשאים להיות אחראים גם על חלוקת ממתקים בחברת תהילים. בעיני,
גדול פשעם מפשע החוטא. הללו חוטאים ופושעים כי יצה"ר אנסם. אבל אנחנו חוטאים
ופושעים כי יצה"ט גבר עלינו. תחת אשר נעבוד את השם בשני לבבינו, משתמשים
אנחנו ביצה"ט כדי לחטוא וכפי שלימדונו רבותינו "אין רשעה כרשעת
הצדיקים"
רובינו
איננו עסקנים (ואיננו רבנים הממונים על העסקנים), אבל מן הסתם נוכל למצוא בפיסת
עולמנו מקומות בהם העדפנו טובת 'אנחנו' כלשהו, על טובת בן ישראל כלשהו.
והמתקן
עצמו במשהו, מכריע את העולם כולו מכף חובה לכף זכות. בב"א.
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.