.jpg)
היסטוריה ששוה להזכיר.
בשבת חוה"מ י"ט תשרי הילולת רבינו היהודי הק' מפרשיסחא זיע"א.
ט"ו שנים לפטירת הגה"ח רבי חיים מאנדל זצ"ל, נכדו חביבו של רבינו הגרש"מ 'הרב מויערשוב' זיע"א, משמשו בקודש של רבינו האמרי אמת זיע"א, שליחו ואיש סודו של רבינו הבית ישראל זיע"א, איש אמונו של רבינו הלב שמחה זיע"א, מקורבו ובן דודו של רבינו הפני מנחם זיע"א, ודודו מעריצו של להבחל"ח רבינו ראש הישיבה שליט"א. נלב"ע זקן ושבע ימים בשם טוב י"ט תשרי ד' דחוהמ"ס תשע"א
כפי ששמעתי בעצמי כמה פעמים מהגה"ח ר' חיים מאנדל זצ"ל, ועוד מס' פעמים באותה הלשון.
בחנוכה תשמ"ג היה ר' חיים זצ"ל נסיעה בארה"ק אצל הרבי ה"לב שמחה" זי"ע.
בזאת חנוכה כשעבר לברכת הדרך לקראת חזרתו למקום מגוריו באנטווערפן, אמר לו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע לבא אליו לביתו ברח' אלפנדרי מיד לאחר קבלת הקהל, כי יש לו משהו חשוב להגיד לו.
ר' חיים נבהל, אך הגיע כמסוכם.
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע נעל את הדלת, ואמר לר' חיים: "כותב אני כעת צוואה, וחשבתי לכתוב שאחי ר' פינחס מנחם ינהיג בירושלים, ובני ר' יענקל ינהיג בבני ברק. העדה גדלה וקשה המשא על איש אחד, ומוטב שתתחלק לשניים. מה אתה אומר חיים? האם זה טוב?".
ר' חיים נבהל מאוד והתחיל לרעוד מפחד. מה יענה???
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע הרגיש במצוקתו, ואמר לו: "חיים, אתה לא חייב לענות עכשיו. אני כותב ככה ואם יהיה לך הערה תגיד לי
בהזדמנות אחרת". כמובן שר' חיים לא הביע את דעתו בעניין נשגב זה...
ויהי היום ז' תמוז תשנ"ב:
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע נפטר.
אחיו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע ובנו אד"ש מתיישבים 'שבעה'. והמתח מכיוון הבן עולה וגובר. אד"ש מתחיל לפזר רמזים שברצונו לקבל את ההנהגה, אך בינתיים דודו השבור מפטירת אחיו אהובו אינו משחק את המשחק, ומפזר עננים מלאים בסימני שאלה לאוויר.
ר' חיים מאנדל מגיע מאנטווערפן לארה"ק, הן להשתתף באבל הכבד, והן- ובעיקר למסור את מה שיודע על המשך ההנהגה.
חרד כולו הוא מתקרב לבית האבלים, ופוגש שם ידיד, החסיד ר' לייבל קוטנר זצ"ל.
ר' חיים מספר לר' לייבל את הסיפור כולו, ור' לייבל שאינו מופתע כלל אומר לו: "אכן זה היה רצון הרבי זי"ע, לך מסור זאת לר' יענקל, שנראה כי מושך אליו את ההנהגה".
ר' חיים מחכה מאחורי הדלת, וממתין להזדמנות הראויה, והנה היא מגיעה. הרבי ה"פני מנחם" זי"ע יוצא לרגע מהחדר, ולא נשאר שם אף אחד. ר' חיים נכנס לחדר ואומר לאד"ש: "ר' יענקל, יש לי שליחות מהרבי זי"ע".
באותו הרגע, עוד לפני שהמשיך לומר מילה, קם אד"ש מכס האבלות, הניח ידו על כתפו של ר' חיים ואמר לו: "חיים, אני יודע. אבל כאן לא יהיה סלונים שני"...
ר' חיים סיפר: "אד"ש ידע טוב מה אביו רצה, וכנראה שגם ידע שאני יודע. עוד לפני שאמרתי מילה הוא כבר חתך...".
אכן כן, אד"ש ידע היטב כי אביו הועידו להנהיג את פוחזי שטיבל רש"י הריקניים, והשאיר לדודו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע את מיטב העדה. את זה לא הצליח לסבול. הוא הבין שהנהגה בצל דודו, זה יהיה חוכא ואיטלולא. ועוד ידע: אני רוצה את כל הנכסים והקרקעות אצלי! לא השאיר לדודי ומשפחתו כלום!
אך ב'שבעה' כשראה שהרבי ה"פני מנחם" זי"ע לא מתכוון לקחת את ההנהגה, כפי שאכן רמז הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כל ימי ה'שבעה' בתואנות בריאות וכו', התחיל אד"ש לשדר עסקי הנהגה ברורים.
העיתונות כולה ידעה לספר על רגעים מלאי הוד בחדר האבלים, כשכל אחד מנסה להפיל על רעהו את ההנהגה, ולבסוף ויתר אד"ש לדודו ופתח לפניו את הדלת והכריז "הרבי יוצא"...
את זה שידרו משרבטי האמת והיסטוריה, החברים משטיבל רש"י והידידים לבית ליצמן.
אך האמת הייתה שהרבי ה"פני מנחם" זי"ע התעקש לקיים את רצון צדיק הרבי ה"לב שמחה" זי"ע ולחלק את ההנהגה לשני ראשים.
אד"ש נכנע ואמר לו: קח אתה הכול, ותסדר התחייבות כי אני הממשיך.
הרבי ה"פני מנחם" זי"ע שרצה להנהיג ללא הפרעות וללא מחתרות, נכנע לאחינו, ובכך גזר גלות לבניו וחסידיו ליותר מעשרים
שנה...
מי יודע איזה טובה גדולה הייתה נצמחת אילולי צוואתו ורצון קודשו של הרבי ה"לב שמחה" זי"ע היו מתקיימים אחד לאחד, כמה דם היה נחסך, כמה אש היה נחסך, כמה מלחמות אחים היו נחסכות, כמה ביזיון ת"ח היו נחסכים, וגם ובעיקר: התורה הייתה נשארת לעמוד על תילה, ללא כל השינויים שנעשו על מנת להצר את רגלי צאצאי הרבי ה"פני מנחם" זי"ע וחסידיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.