החסיד שמימן כרטיסי טיסה ממוסקבה וויתר על האתרוג שלו / שיחה רצופת הפתעות בבנייני זופניק בירושלים / המדבקה המפתיעה שחיכתה לחשיפתה ברגע הנכון / מכתב שנכתב לפני יובל שנים משפיע היום במוסקבה
א. הדר
בהתוועדות שנערכה לאחר התפילה בשבת הקודמת שבין יום הכיפורים לחג הסוכות, תחת השראה מלימוד השיחה שהודפסה והתפרסמה בדיוק השבוע, מדברי הרבי על החיוב בזיכוי יהודים במצוות סוכה וד' מינים - סיפר הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א עובדה שהייתה עם החסיד הרב הרש'ל חיטריק ע"ה.
וכיוון שהעלה את שמו, הקדים הרב לספר על הקשר שהיה להם - להבחל"ח. ומעשה שהיה כך היה: הרב הרש'ל, היה מגיע באותן שנים למוסקבה בענייני עסקי יהלומים עם אנשי הממשל, וקיבל את עזרת הר' זאב קורבסקי, ומאז ועד היום עומדות שתי משפחות אלו בקשר מתמיד.
לקראת הגעתו של הבן הבכור של משפחת קורבסקי לגיל שלוש עשרה, פנה הרב לאזאר אל חיטריק, והצליח לשכנעו לממן כרטיסי טיסה לכל המשפחה, בכדי שיסעו לראות את הרבי ולקבל את ברכתו. ואכן הצליח לבצע את התוכנית, בליווי שרשרת נסים מוחשיים שהיו צריכים באותן שנים קשות, כדי שמבצע כזה ייצא לפועל. ואף את חגיגת הבר מצוה בארה"ב מימן הרב חיטריק, לבקשתו של הרב לאזאר.
הרב חיטריק היה חסיד נאמן בנו של החסיד המפורסם ובעל שמועה נפלאה, הרב יהודה ע"ה, שזכה להסתופף בצילם של שלושה אדמו"רים: אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ והרבי נשיא דורנו. הוא נפטר לפני כעשרים שנה בגיל מאה וחמש. ניתן לתאר לעצמנו כמה זכה הבן ר' הרש'ל לראות ולספוג במשך חייו. על אחד מאותם רגעים שקרה בחג הסוכות - סיפר הרב, מעשה שהיה:
בצעירותו היו לרב חיטריק יד ורגל בעסקי ספרים ישנים, והיה מספק לרבי ספרים נדירים ללימוד. כך זכה להתקרב לרבי בעודו מוכר בתואר "הרמ"ש", עוד בחיי חמיו הרבי הקודם.
מעסק זה הרוויח היטב ולקראת חג הסוכות, רכש הרב חיטריק לעצמו אתרוג מהודר ונאה ביותר. הגיע יום ראשון של חג, השכם בבוקר קם לטבול במקווה ובדחילו ורחימו ובארשת שמחה של מצווה הנסוכה על פניו, עשה את הדרך מביתו ל-770. בדרך פגש את הרמ"ש חתנו של הרבי, ששאלו לאן פניו מועדות.
"זכיתי להשיג השנה אתרוג משופרא דשופרא, וכעת הנני בדרך לסוכת בית הכנסת לקיים את המצווה" - אמר תוך שהוא מראה לרבי את האתרוג, שאכן היה בעל יופי מיוחד. התפלא הרמ"ש על דבריו, כי חסיד הרי מברך ומקיים את המצווה ראשית כל על ד' מינים של הרבי, ורק אחר כך משתמש עם שלו לתפילות!
הגיב הרב חיטריק: הרי במצווה זו יש הידור מיוחד 'לכם', ובמיוחד ביום הראשון, כנאמר בתורה: 'ולקחתם לכם ביום הראשון'. ענה לו הרבי: לגבי 'לכם' אפשר למצוא פתרונות, אך לא על עניין פרי עץ 'הדר'!
והסביר הרב שליט"א: עניין 'לכם' אפשר לסדר על ידי 'מתנה על מנת להחזיר', אך לגבי אין "הדר", אין לך הדר יותר מאתרוג של הרבי, מה גם שכמה וכמה מבני ישראל קיימו בו מצווה נעלית זו, גם אם המראה כבר השתנה מעט מנגיעות הידיים...
ומכאן יצא הרב שליט"א בקריאה של חיבה וחובה על כל אחד ואחד, לזכות את הרבים במצווה, עד שהאתרוג האישי יהיה 'הדר' בזכות שימושם של יהודים רבים שזכו לברך על סט ד' מינים האישי. ואכן בעקבות כך, גם הועמדו השנה אחראים מיוחדים, המזכים במשך כל שעות היום את הבאים הרבים לסוכה הגדולה ברחבת בית הכנסת המרכזי, לקיים את מצוות נטילת לולב.
ב. איש על העדה
עד שלא אחזתי בעיתון עצמו - התקשיתי להאמין שזה אכן אמיתי. סיבות רבות היו לכך, והפתעות שונות יכלו לחבל בדרך, אבל ברכת ה' ליוותה את המהלך, ובעיתון הרשמי של חוג "העדה החרדית" שמרכזה בירושלים, מתפרסמת השבוע לראשונה בהיסטוריה של הביטאון - שיחה תורנית גדולה עם הרב הראשי של רוסיה, המתפרסת על פני עשרה עמודים מרתקים, תחת הכותרת בשער המוסף "הושענא כבושה בגולה".
וכך פותח הכותב את דבריו: "אנו במערכת "העדה" מקדישים בשמחה מקום בגיליון המפואר והמהודר היוצא לקראת חג הסוכות זמן שמחתנו, כדי לשמוע על המהפכה המשמחת והגדולה. אליבא דאמת לא התכוננו כלל מלכתחילה לשמוע הרבה מהדברים הנפלאים המופיעים לפניכם, אך השיחה היתה רצופת הפתעות, והוציאה מפינו קריאות התפעלות ואפילו אותות תדהמה לאורך כל השיחה. והרי היא מוגשת לפניכם הקוראים לקיים בה שמחת יום טוב, כדי שנראה עין בעין את תוצאות ה"מסירות נפש" שנזרעה לפני מאה שנים, ונקבל טעם תוקף ועוז להגביר את ה'מסירות נפש' בימינו אנו, ללכת להפגנות ולהלחם ולהיות מוכים ונמרטים לכבוד השי"ת ותורתו"...
מתוקף תפקידו הגדול והרחב, מקיים הרב שליט"א מפעם לפעם שיחות וראיונות לכלי תקשורת מגוונים ובשפות שונות - כיד ה' הטובה עליו, ובהם הוא מציג בגאון את פעילות שלוחי הרבי והמהפכה היהודית ברוסיה, עם תשובות ברורות ואקטואליות לשאלות העולות תוך כדי.
הרעיון קרם עור וגידים במשך מספר חודשים, וכאשר תיאמתי לפני כחודש וחצי את הפגישה בין משלחת של בכירים מהעדה החרדית ועורכי העיתון הרשמי שלהם הנקרא "העדה", כדי לקיים שיחת חג עם הרב הראשי - הרגשתי עד כמה האישיות הזו כובשת ברמה עולמית. לא נתקלתי בדמות כזו, שיכולה לדלג בין מחנות וחוגים כל כך קיצוניים, ולהתקבל באהדה יוצאת דופן בכל מקום.
השיחה מופיעה במוסף המיוחד לחג, ובמהלכה הועלו נושאים מגוונים וציבוריים העומדים על סדר היום, בשילוב היסטוריה של מסירות הנפש של יהודי רוסיה בהנהגת כ"ק הרבי הריי"צ נ"ע וסקירה על הפעילות הענפה של השלוחים במדינת רוסיה.
השיחה מתפרסמת על גבי עשרה עמודים, שיחה ראשונה ומודגשת במוסף, מתוך מספר שיחות חג וראיונות עם רבנים שונים. והיא מלווה בתמונות של מפגשי אדמו"רים ורבנים מחוג העדה החרדית, עם הרב הראשי. פרסום זה, הוא אירוע היסטורי, המלמד על הערכה הגדולה הקיימת מקיר אל קיר, מכל גווני הקשת, מכל החוגים והעדות - לדמותו של הרב הראשי הרב לאזאר ואל כלל פעילות שלוחי הרבי הפועלים ללא עת, בכל הקהילות היהודיות ברחבי רוסיה.
ג. מכיר את מקומו
האווירה בסוכה - החל מרגע כניסת החג - היא תמיד מיוחדת כאן, והשנה במיוחד. אין ספק שלמזג האוויר יש חלק משמעותי על מצב הרוח - תרתי משמע. ובכדי להבין מדוע זכינו השנה למזג אוויר כה נוח ונדיר - עלינו לשוב בדיוק חמישים שנה לאחור, אל מכתב מרתק שכתב בחור נמרץ. על כך ועוד, בהמשך, בפסקה הבאה.
כמדי לילה, לאחר הסעודה הרשמית, יוזם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א ומארגן בעצמו את הריקודים ברחובה של עיר, ומוביל אחריו את כל הסועדים לצאת אל הרחוב הסמוך, לרקוד ולשמוח מתוך כוונה מכוונת, להמשיך את השפעת מצוות הסוכה ושמחת החג, לרחוב עם כל המשמעויות שבו. מה נהדר המראה לראות המוני אנשים במעגל ענק, משורר יחד "עך טי זיעמליאק" (= אחד מי יודע) מליל הפסח, ועוד שירים, שאין מקום וזמן יותר מתאים, מכאן, עכשיו, כחצות הליל בחוצות העיר...
ואז מתחילים 'פארבריינגען' חסידי. זה לצד זה, מקשיבים קשב רב לדבריו המרתקים והמעוררים של הרב הראשי. בליל שני של חג הסוכות, הגיע להשתתף האורח מירושלים הרה"ח ר' בנימין זילברשטרום, לאחר סיום הסעודות בבית בתו וחתנו המשפיע הרב מרדכי-אלעזר גרוסמן, אליהם הגיע לעשות את חלקו הראשון של החג, לפני המשכו לשמחת תורה אצל הרבי.
לאחר שהתבקש מהרב, פתח האורח וסיפר על שבת שעשה לפני כשבועיים אצל בנו הרב שמחה, מנהל מוסדות החינוך בעיר הקודש צפת ורב בית כנסת בשכונתו. במהלך ההתוועדות לאחר התפילה, כיבדו את אחד המתפללים לומר 'לחיים', שי סגל שמו, והוא שיתף את המסובים בסיפור מדהים שקרה עמו.
האורח הרב זילברשטרום, מתוך ניסיונו במסירת שיעורים, התוועדויות רבות שערך וכישרונו הנפלא בהסברת דברים, הקדים סיפור אחר, שילב פרטים רבים, והגיש את הדברים, עד שהורגש שבעל הדברים עומד בפנינו. בכדי להבין מי היהודי היקר שמשמו הביא את הסיפור, תיאר את הרקע של אותו יהודי, אשר לא היה כלל חסיד. באחד הימים רמזה לו רעייתו שעליו ללכת לספר, לגלח את זקנו, כפי שתמיד עשה ונהג, אך הוא החליט לגשת לבית הכנסת המרכזי של חב"ד בצפת, כתב מכתב לרבי, הכניס אותו לאחד מכרכי אגרות קודש, ונדהם מול מענה הרבי על חשיבות גידול זקן. כך היה שלוש פעמים, בשלושה שבועות נפרדים, ובכרכים שונים, בהם הובאו תשובות ששלח הרבי לאנשים שונים, ובכל שלושתן - הדגיש הרבי את הצורך בגידול זקן מלא, וציין את הברכות להן זוכה זה המגדל אותו. מובן ופשוט שמול מציאות כזו, גם רעייתו הסכימה לזקנו המגודל והמכובד, על אף תפקידו הבכיר שנושא עד היום.
ולסיפור של שי: "לאחר תקופה, החלו החסידים פה לשכנע אותי שעליי לטוס לרבי. קמתי ועשיתי זאת והגעתי ליום הקדוש יו"ד שבט. דבר ראשון נסעתי לשכונת 'קראון הייטס', להתפלל שחרית ב-770. אני נכנס לראשונה בחיי לאולם הענק ההומה אנשים, מחכה שמישהו ישים לב אליי. וכלום. אני מחפש היכן להניח את תיק הטלית ותפילין, וגם לזה אין לי מקום. הכל מלא וכל פינה תפוסה.
לאחר שנדחקתי בין האנשים הרבים, מילאה האכזבה את לבי, וחשבתי לעצמי: 'מי צריך אותי פה? בשביל מה באתי? את מי אני כאן מעניין?' ואני כבר מתכנן לשוב על עקבותיי. בעוברי סמוך לספסלים מצד שמאל של הבימה במרכז האולם, קם לפתע חסיד מבוגר ומסמן לי לתפוס את מקומו. אמרתי לו שבסך הכל אני רק מחפש מקום להנחת תפילין, אך הוא כבר יצא וטיפסתי לתפוס את מקומו, באמצע הספסל בשורה אמצעית.
אני נכנס, ומקבל הלם: על גב הכסא מדבקה ועליה שמי: 'שי סגל'! אני אומר לאותו חסיד: 'אני הרי שי סגל'! וההוא עונה לי: 'הרבי קרא לך. הרבי רוצה אותך' ומאז אני פה. חסיד של הרבי".
מתברר, כי בעבר למד ב-770 תלמיד בשם שי סגל, הרב זילברשטרום מכירו ואף שוחח עמו. התלמיד שרצה לשמור על מקומו הקבוע, הדביק מדבקה עם ציון שמו וב-770, מדבקות כאלו ודומות, יכולות להישאר על עומדן גם שנים רבות... במקרה הזה היא המתינה שבהשגחה פרטית יגיע יהודי בשם דומה, ויחלוף ליד הספסל באותן שניות שהיושב קם ממקומו, באותה סיטואציה בו שי סגל היה צריך את הסימן השמימי והנפלא שהרבי רוצה אותו עמו!
ולתמונת השבוע שלי: וקדשתם את שנת החמישים
"היום הוא יום גדול ומיוחד בעבורי" - החל הרב בנימין זילברשטרום את דבריו, לאחר ניגון חסידי מרומם, ואמירת לחיים. וכאן החל לספר הסיפור של חייו - סיפור שקרה לו עם הרבי, היום בדיוק לפני חמישים שנה!
"בימי חג הסוכות, ביקש הרבי שהחסידים ייצאו לשמח יהודים בשמחת בית השואבה, ובמשך כמה שנים זכיתי לארגן את המבצע המיוחד הזה - בשעות הצהריים המוקדמות של ימות חול המועד, התייצבו בחזית 770 כמה אוטובוסים לפזר את החסידים בכל השכונות ברחבי העיר ניו יורק, בהן היו ריכוזים גדולים של יהודים לבקר בבתי הכנסת, רוקדים ומשמחים ועוד.
בחג הסוכות תשל"ו התעוררה בעיה: החל מערב החג, ולאורך כל ימי חג הסוכות ירדו גשמים עזים כמעט ללא הפוגה. ברור שמצב זה הקשה מאוד על קיום הפעילות שלנו. נזכרתי בדברי המשנה במסכת סוכה, שממשילה מצב זה ל"עבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו [רבו] קיתון [כד] על פניו". המשל הנ"ל מבהיר שכאשר כך קורה, זהו סימן שאין הקב"ה מעוניין בשימוש העבד - כלומר בקיום המצווה שלנו - דבר שבוודאי גורם מפח נפש גדול לעבד.
לא יודע מנין אזרתי את האומץ, אך נוכח הגשמים הבלתי פוסקים, התיישבתי לכתוב לרבי: "אנחנו עכשיו מארגנים קבוצות שייצאו לרחבי ניו יורק כדי לשמח יהודים בשמחת החג, אך מאחר שהגשם אינו פוסק, ולאור דברי חז"ל במשנה ובגמרא שזה מסמל מצב שהוא לכאורה היפך עניין השמחה לבני ישראל - איך אפשר במצב כזה לשמח יהודים?"
למען האמת, בשעת מעשה לא חשבתי שתהיה התייחסות מצד הרבי למכתבי. ייתכן שבסתר ליבי קיוויתי שאולי הרבי ייתן ברכה שהגשמים ייפסקו, כמו כמה סיפורים שהתפרסמו על מקרים דומים שאירעו בתהלוכות ל"ג בעומר. בצהרי אותו יום, בסביבות השעה אחת בצהריים, עליתי על אחד האוטובוסים כדי לפקח על ההכנות האחרונות לקראת היציאה, והנה לפתע מישהו טופח לי על השכם ומודיע, "בנימין, קוראים לך מהמזכירות של הרבי".
"עוד כמה דקות", עניתי, "אני חייב לסיים לארגן כאן כמה דברים"... עברו כמה דקות, ושוב באים ומודיעים לי, והפעם במשנה תוקף, "בוא מיד!" הבנתי שמדובר בדבר שאינו סובל דיחוי, ומיהרתי להיכנס לחדר המזכירות.
"כתבת מכתב", אמר המזכיר הרב בנימין קליין. "יש לך תשובה. שב להעתיק". את תשובתו רשם הרבי בכתב ידו על הפתק שהכנסתי, אך מאחר שבמזכירות לא נהגו למסור את כתבי היד המקוריים של הרבי, התבקשתי להעתיק את תשובת הרבי על פתק אחר. שיערתי שכנראה מדובר בתשובה של כמה מילים או משפט אחד, אך נדהמתי לגלות שהתשובה התפרסה על פני יותר מעשר שורות.
המסר של הרבי במענה זה היה: אתם באים כעת לשכונות השונות, ובמקום לשבת בסוכה, האנשים יישבו בתוך בתים או בתי הכנסת. עליכם להסביר להם שאין זה חיסרון! מאחר שכל מטרת ההתוועדות היא לדבר דברי תורה, לספר על גדולת ה', מעשיו ומצוותיו - הרי אדרבה, זה שעל פי תורה מותר לשבת מחוץ לסוכה, זהו סימן שמלמעלה רוצים שההתוועדות תתנהל בצורה נוחה יותר, כדי שהתכנים המדוברים בה יועברו וייקלטו בצורה טובה יותר ומתוך יישוב הדעת.
התשובה התפרסמה והודבקה על דלת בית הכנסת. כששבתי עמד מישהו שבשלב מסוים העיר בהתלהבות, "דע לך, 'הפוך בה והפוך בה', אבל איך שלא תסביר את הדברים הרי זהו הבעל שם טוב! זהו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב! בתשובה הזו הרבי נוהג בדרכם של אותם גדולי ישראל, שניצבו ונלחמו כדי לפעול למעלה בשמים סנגוריה על עם ישראל - 'ועמך כולם צדיקים'. הם טובים ורצויים, ועבודתם טובה ורצויה! והדברים מתקבלים למעלה".
וכמו הרבה מסביבי הרמתי את עיניי אל הסכך המכסה את הסוכה הגבוהה והגדולה, עם המחשבה - מי יודע, ואולי השפעת המכתב שזכה לקבל אורח נעלה זה, היום לפני יובל שנים - הביא איתו את הזכויות לכאן, למזג אוויר נפלא ואנו זוכים לשבת כשבת אחים גם יחד, להתענג על ה' ברוחניות וגשמיות.
גוט שבת ומוע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.