פעם להיות 'חסיד' היה ענין גדול, מדובר היה ביהודים שעבדו על מידותיהם, ויתרו, חיו ונתנו לפנים משורת הדין, ביטאו את החסידות בכל תחום בחייהם, ומעולם לא ניצלו את ה'חסידות' למטרות פרטיות ואישיות ובודאי שלא בשביל מידות רעות ומגונות. נכון ששמעו הרבה סיפורים לכאן ולכאן, אבל מטרת החסידות הייתה ברורה, להציל את הדור מנפילה לבאר שחת, זה התחיל לפני תקופת הבעל שם טוב שעשה והשתדל לתקן בתחומים שהאמין שהם מקור הצרה, והמשיך מאוחר יותר בהצלה מן ההשכלה הנוראה ומההתפתחות היהודית לכיוונים כמו הרפורמים וכמותם. אבל משהו השתבש במשך השנים
מי שילמד את תקופת המגיד מליזענסק שהיה מורם ורבם של רוב האדמורי"ם ימצא משהו מעניין, הוא לא בנה 'חסידות' אישית ופרטית, לא הקים קהילה משלו, הוא בנה דור של אדמורי"ם, כל תלמיד פנה לעיר אחרת ובנה שם קהילה, שמטרתה הייתה להציל את הדור. אף אחד לא רצה להיות אדמו"ר מפני שהיו צריכים לחיות בעניות נוראה, היה קשה להיות אדמו"ר, וקחו למשל בקרלין אחרי ר' אהרן הגדול אף אחד לא רצה להיות רבי, הכריחו את ר' שלמה הי"ד, היה זה לקראת מנחה בערב שבת, החסידים תפסו אותו בידיו ודחפו אותו לעמוד והכריחו אותו להתפלל בפני העמוד וכך הפך לרבי. במקומות רבים נאלצו לחפש מי יהיה רבי. אבל במשך השנים זה הפך לנכס משפחתי, והתחילו לבנות קהילות שהניבו 'מלוכה' ו'הרבה כסף' ובנו אימפריות. חלקם התפצלו מפני שהאחים חמדו מלוכה וכסף, אלו נהרסו בשואה ובזמנים קשים, אבל חידשו אותם מיד אחרי השואה, ומאז באה עלינו חורבן ושואה רוחנית. לא עוד 'חסידות' כפי שהייתה, אלא עסק משפחתי וביזנעס ענק וכולם רוצים להיות רבי'ס
הגיעו הדברים למצב כזה, שפרצו מלחמות קשות בתוככי המשפחות, רבו על כל חסיד, חלקם הגיעו לדיני תורה, וחלקם הפכו ליריבים ושונאים, ועד היום הזה המשפחות הכי מכוערות בתחום השלום הפנימי הם משפחות האדמורי"ם, אין כמעט פינה שלא הייתה שם מחלוקת, גם היכן שהסכימו כי יהיו כולם אדמורי"ם ביניהם על פי צוואת קודמיהם, המחלוקות שם הם מן הקשים ביותר. במקומות מסויימים לקח עשרות שנים להשלים ביניהם, וגם היכן שכלפי חוץ לא רבים, השנאה הפנימית קשה
מתוך מה שהתאסף אצלי במחלוקות הפנים חרדיות, במשך עשרות שנים, מחלוקות בין אדמורי''ם הוא מן הקשים ביותר שהיו ביהדות החרדית, שנאת אחים, ומה שעשו זה לזה במשך השנים, הוא מן האכזריים ביותר, ואין זה פלא שזה השפיע על מה שאנו שומעים בשנים האחרונות בצורה בולטת ובכמה חסידויות כי 'חסידות' קודמת ל'משפחה' ומתוך עיוות של סדר דיני הרמב"ם שמי שמבקש ללמוד תורה אינו צריך לשמוע בקול אביו מצוה זו נכתבה בהלכות כיבוד אב ולא הלכות ת"ת, ועל זה הם בונים כי 'חסידות' קודמת למשפחה
מדובר בעיוות נוראי, 'חסידות' ו'תורה' הם עולמות אחרים, כאשר אדם מבקש לשלוט ולמלוך אוטומטית הוא פסול מלהעלות על דל שפתיו את המילה 'חסידות' מפני שזו תאוה מכוערת והיפך החסידות. מי שמכהן כאדמו"ר על חשבון ש'חסידות' קודמת למשפחה לא רק שאינו ראוי להיות רבי, הוא מוכיח לעולם כולו שהוא מן התחתית שבתחתית למרות שהוא משחק רבי. לפגוע באמא בצורה כל כך בולטת ולבזותה בפני כל העולם כולו, זה מן הפשעים הכי חמורים והאיסורים הנוראים. מי שעבר במשך 11 שנה לצד בית אמו ולא עלה אליה רק מפני שרצתה שגם האח יהיה רבי הוא סמל ההשחתה. מי שמורה למשפחות חסידיו להיפרד ולהתנתק ועד כדי שלא לדבר זה עם זה, לא ללכת לשמחות עד כדי שאם מי שלא נמנה על הקהילה שהוא נמנה עליהם נמצא שם, חייבים לצאת מיד או לסלקו, ומי ששולח את חסידיו לרדוף את מי שפרשו מהם, צריך להיות סתום ומטומטם לא להבין כי מדובר במעשה אכזרי שהוא מן הקשים ביותר
אדמורי"ם אמיתיים, היו נפרדים מן החסיד בכבוד גדול. זכותו של כל אדם לבחור לעצמו את ה'רבי' שלו ואין לאף אחד את היכולת למנוע זאת. המציאות של ירידה לחיים כאילו ש'שנה ופירש' היא עיוות המושגים היהודיים, מפני שלא לזה הכוונה. כל יהודי שומר תורה ומצוות אינו בבחינת 'שנה ופירש'. נכון שהוא למד אצל הרבי הזה ולא רוצה עוד, לא מצאנו במקום כלשהו, שאם מישהו היה חסיד של רבי מסויים נניח חמש שנים, ואפילו מיום הולדתו והחליט כי הוא רוצה להסתובב אצל רבי אחר כי הוא 'שנה ופירש'. כן, הוא חייב לכבדו כי למד ממנו, אבל לא חייב להמשיך להסתובב אצלו. ישנן הרבה סיבות מדוע ישנם מי שפורשים, לעיתים זה לא קשור כלל לרבי, ולעיתים מדובר במי שהלך לגור בעיר אחרת ושם הוא לומד עתה אצל רבי אחר, אין דבר כזה להכריח אדם כלשהו להיות חסיד של מי שלא יהיה. ההיפך, כאשר רבי רואה שיש מי שעזבו אותו עליו לעשות חשבון נפש אישי ולא לבא בטענות למי שעשה כך
כאן יש לציין, כי ישנם אדמורי"ם שהחסידים לא לומדים מהם דבר תורה כלשהו, משחקים 'טיש' עם כמה מילים בודדות, ומה שלומדים מהם אלו מידות רעות ומושחתות, האם גם על כך חייבים בכבודם?
בהרבה חסידויות כאשר מתחלפים האדמורי"ם ישנם מי שלא מרוצים מן החדש. ישנם מי שיעזבו מיד, וישנם מי שיתנו צ'אנס אולי במשך הזמן זה יסתדר. וכאשר זה לא עובד, זכותם המלאה לעזוב. וכאשר מדובר בקבוצה סימן שמשהו היה חולה כל הזמן בחסידות הזו. כאשר כל כך הרבה קמו ועזבו, בגור למשל, זה מפני שהם סבלו במקום סבל של שנים ולא יכלו עוד, אלו חייבים היו לעשות זאת, ופלא שלא עשו זאת שנים קודם לכן. בהרבה חסידויות פרשו והקימו חסידויות משלהם. ישנם בנים של אדמורי"ם שפרשו והקימו חצרות משלהם והרשימה לא קטנה, האם בשל כך הם אסורים לבא בקהל, האם בשל כך מותר לרדוף אותם?
בחצר פולנית ידועה חבר במועצת גדולי התורה הבן עזב ולקח עמו קבוצת חסידים, הוא עשה בר מצוה לבנו והזמין את האבא שהסתפק אם לבא לבר מצוה. בסוף הגיע לרבע שעה, האם ככה אנחנו רוצים שתיראה החסידות. במקומות אחרים אחים לא באים זה לזה. ראו מה קורה בסאטמאר מה קורה בבאבוב ועוד מקומות כאלו, האם אפשר להשוות 'חסידות' עם לימוד תורה
לרדוף את מי שעזב קהילה או חסידות היא אכזריות וסדיסטיות, מדובר במידות רעות ומגונות, בהתנהגות שלילית והיא היפך ה'חסידות', אין הוכחה טובה מזו שהרודפים מעולם לא היו 'חסידים' באמת, מפני שאם היו כאלו היו יודעים שלא מתנהגים כך. לשמוע אדמורי"ם האומרים כי חסידות קודמת למשפחה הם זורעים הרס ורעל עתידי בקהילות חסידיות שמתירים מעשים כאלו על סמך דברים שמקורם מתאוה אישית מכוערת ומטונפת, וחייבים לעצור זאת מיד. גדולי תורה צריכים להבהיר בצורה הכי ברורה כי 'חסידות' אינה קודמת למשפחה, וכי חייבים לעשות הכל לשמור על שלימות המשפחות, וגם כאשר אלו בקהילה הזו והאחרים בקהילה האחרת, לא מקלקלים שמחות ולא אבל, ומי שלא עושה זאת נוטל חלק בפשע נורא שחודר ברחוב החרדי
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.