הקשר הפנימי בין ידיעת ה’ לבין מחויבות מעשית - עיון בפרשת ואתחנן

 

השאלה הפילוסופית: האם ידיעת ה’ מחייבת?

הגות פילוסופית רבת שנים עסקה בשאלה המורכבת: האם עצם הידיעה על מציאותו של בורא עולם מחייבת את האדם לנהוג בדרך מסוימת?

שאלה זו, מבהיר הרב בנימין דרשן מאשקלון ברוב המקרים, אינה נשאלת מתוך חיפוש טהור אחר האמת, אלא מתוך מגמה סמויה להסיק כי אין הכרח מוסרי או מעשי הנובע מהכרה במציאות האל - מגמה המאפשרת לאדם להרגיע את מצפונו גם כאשר הוא פועל בניגוד לרצון ה’.

מענה התורה בפרשת ואתחנן

פרשת “ואתחנן” מציבה תשובה חד-משמעית לשאלה זו, באמצעות שני פסוקים הסמוכים זה לזה, אך מוצגים כשתי אמירות נפרדות:

א. “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד” (דברים ד’, לט).

ב. “וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ, כָּל הַיָּמִים” (דברים ד’, מ).

סמיכות זו אינה מקרית: הפסוק הראשון מציב את הידיעה ואת הפנמתה בלב, ואילו הפסוק השני מתרגם אותה למחויבות מעשית - לשמירת חוקי ה’ ומצוותיו.

פירוש הרש”ר הירש - הקשר הבלתי ניתן לניתוק

הרש”ר הירש, בפירושו לפסוקים אלו, מדגיש את ההכרח הפנימי בין הידיעה לבין המעשה:

“ושמרת את חקיו וגו׳ - אך לכל ידיעתך את ה׳ צריכה להיות תוצאה אחת בלבד: שבעולם זה, המלא כבוד ה׳, עולם שבו רצונו שולט בכיפה בכל מקום, וכל היצורים עובדים לרצונו - בעולם זה יהיה לך רק עניין אחד: לשמור בנאמנות את החוקים והמצוות שבהם שׂם ה׳ גבול לרצונותיך וקבע לך תפקידים. שכן רק באופן זה ״ייטב לך״, יהיה טוב לך ולבניך.

ולמען תאריך - זהו התנאי האחד שבו תוכל להישאר בארץ. שכן ה׳ נותן לך את הארץ לכל הימים, והיא תישאר לכל הימים ארץ ייעודך, אך תהיה רשאי להחזיק בה רק כל עוד תוכיח את עצמך נאמן לאותו ייעוד”.

ידיעה מחייבת - ההיבט האישי והלאומי

מכאן עולה תפיסה תיאולוגית-מוסרית מובהקת: ידיעת ה’ איננה בגדר מידע תיאורי בלבד, אלא היא ידיעה מחייבת, נורמטיבית. האדם, בהכירו את ה’, אינו יכול להישאר ניטרלי או פסיבי; ההכרה הופכת ליסוד מניע, המחייב אותו לעצב את חייו בהתאם לחוקי הבורא.

לפי הרש”ר הירש, קיומה של מצוות שמירת החוקים והמצוות איננו רק תנאי לרווחה אישית - “ייטב לך ולבניך” - אלא גם תנאי מהותי לקיום הלאומי בארץ ישראל: החזקה בארץ איננה זכות סטטית, אלא משימה מותנית בנאמנות לייעוד הרוחני שהוענק לעם ישראל.

מערכת סיבתית שלמה

במבט זה, שני הפסוקים הרצופים בפרשת ואתחנן אינם שני רעיונות נפרדים, אלא מהווים מערכת סיבתית שלמה: הידיעה (וידעת היום) מחייבת הפנמה (והשבות אל לבבך), והפנמה זו מחייבת פעולה מעשית (ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו).

ללא פעולה אומר לנו תמיד מורה דרכנו המקובל הרב ברדא ראש ישיבת יצחק ירנן - הידיעה נשארת חלולה, וללא הידיעה - הפעולה מאבדת את משמעותה העמוקה.

סיכום - מהאמונה אל האתיקה המעשית

באופן זה, מסכם הרב בנימין דרשן מחנך בתלמוד תורה חניכי הישיבות באשקלון בראשות הרב יצחק ברדא שליט״א, התורה והרש”ר הירש משרטטים את הקו המחבר בין האמונה לבין האתיקה המעשית, ומפריכים את הניסיון להעמיד את ידיעת ה’ כעובדה ניטרלית חסרת השלכות מוסריות. הידיעה, אם היא אמיתית, מחוללת שינוי - אישי ולאומי - והיא תנאי הכרחי להגשמת הייעוד הרוחני בארץ ישראל.