בלעם מול תלמידי אברהם אבינו: מה אנחנו לומדים מפרשת בלק?

 מתוך שיעורו השבועי של רב תלמוד תורה חניכי הישיבות הרב שלומיאל הכהן שליט"א

השבת נקרא את פרשת בלק, פרשה מרתקת ומלאה במסרים חשובים עבורנו. במרכז הפרשה עומד דמותו של נביא ואדם בעל כוחות רוחניים גדולים, שנשכר על ידי בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל. בלעם בן בעור אולם, למרבה הפלא, במקום לקלל – בלעם מברך

הסיפור של בלעם הוא הזדמנות מצוינת עבורנו לחשוב על מה הופך אדם לגדול באמת, וכיצד כוחות רוחניים יכולים לשמש לטובה או לרעה. כדי להבין זאת טוב יותר, נתבונן בהבדלים בין בלעם לבין דמות מופת אחרת, שכולנו מכירים ואוהבים:, אברהם אבינו ותלמידיו" – כלומר, אלו שהולכים בדרכי"

כוח נבואי וכוונות הלב

בלעם היה בעל כוח נבואי עצום. הוא ידע לראות את העתיד, להבין את רצון ה' במידה מסוימת, ואפילו לדבר עם הקדוש ברוך הוא. נשמע מרשים, נכון? אבל בואו נסתכל על הכוונות שלו. בלעם רצה כסף וכבוד. הוא רצה לקלל את עם ישראל, וגם כשפי ה' אסרו עליו, הוא המשיך לנסות למצוא דרך לעשות זאת. כוונתו הבסיסית הייתה רעה, והוא השתמש בכוחותיו לטובת עצמו ולרעת אחרים.

לעומת זאת, אברהם אבינו ותלמידיו – עליהם נאמר בפרקי אבות (פרק ה', משנה י"ט): "כל מי שיש בו שלשה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, רוח גבוהה, ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע."

בואו נפרש את הדברים:

• "עין טובה" מול "עין רעה": בלעם ראה את עם ישראל בעין רעה. הוא חיפש את הרע, את מה שאפשר לקלל. הוא התמקד בחסרונות, במה שאפשר לנצל. תלמידיו של אברהם אבינו, לעומת זאת, רואים את הטוב באחרים. הם מסתכלים בעין חיובית, מחפשים את הזכויות, את מה שאפשר לברך.
• "רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה": בלעם היה גאוותן. הוא חשב שהוא יודע הכל, שהוא יכול לכופף את רצון ה'. הוא היה מלא ב"רוח גבוהה" – יהירות ורברבנות. אברהם אבינו, למרות כל גדולתו, היה בעל "רוח נמוכה" – ענווה וצניעות. הוא ידע את מקומו, היה מוכן ללמוד ולציית לרצון ה'.
• "נפש שפלה" מול "נפש רחבה": בלעם היה תאב כסף ושלטון. ה"נפש הרחבה" שלו מייצגת את החמדנות, את הרצון בללא גבולות. הוא רצה לקחת לעצמו כמה שיותר. תלמידיו של אברהם אבינו, בעלי "נפש שפלה", אינם רודפים אחר מותרות. הם מסתפקים במועט, ודואגים יותר לרוחניות ולנתינה מאשר לצבירה חומרית.

מה אנחנו לומדים מכך?

ממשיך הרב שלומיאל כהן ואומר: הסיפור של בלעם מלמד אותנו לקח חשוב: הכישרון והכוח כשלעצמם אינם מספיקים. מה שקובע את גדולתו של אדם זה הכיוון שבו הוא משתמש בכוחותיו, ובעיקר – כוונות ליבו.

אפשר להיות אדם מוכשר מאוד, חכם מאוד, או בעל יכולות מיוחדות, אבל אם הכוונות שלנו אינן טובות, אם אנחנו מונעים על ידי קנאה, גאווה או חמדנות – הכישרונות שלנו עלולים להזיק לנו ולאחרים. בלעם הוא דוגמה לכך. הוא לא הצליח לקלל את עם ישראל, אבל הוא כן הצליח לגרום להם נזק באמצעות עצה רעה – מה שמוכיח שכוחו לא נעלם, אלא כוונתו הייתה רעה.

לעומת זאת, אברהם אבינו ותלמידיו מלמדים אותנו שכשאדם בעל עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה, כלומר – כשאדם עניו, מסתפק במועט, ובעל נתינה ואהבה לאחרים – אז גם אם אינו בעל כוחות מיוחדים, מעשיו יהיו טהורים, והוא יצליח להפיץ סביבו רק טוב וברכה.

לסיכום: להיות תלמידי אברהם אבינו

מסכם הרב כהן מתוך משנתו של נשיא התלמוד תורה המקובל מרן ראש הישיבה הרב יצחק ברדא שליט"א: הפרשה הזו קוראת לנו לבחון את עצמנו: האם אנחנו פועלים מתוך "עין טובה" כלפי חברינו, משפחתנו וכל אדם שפוגשים? האם אנחנו משתדלים להיות בעלי "רוח נמוכה" – ענווים ולא גאוותנים? והאם ה"נפש השפלה" שלנו גורמת לנו להסתפק במה שיש לנו, ולחשוב גם על הצרכים של אחרים?

תלמידים יקרים, אתם נמצאים בשנים חשובות של בנייה ועיצוב האישיות. יש לכם הזדמנות עצומה לבחור להיות "תלמידיו של אברהם אבינו". הורים יקרים, תפקידנו הוא להוביל את ילדינו בדרך זו, לחנך אותם למידות טובות, לנתינה, לענווה ולאהבת האדם.

יהי רצון שנזכה כולנו ללכת בדרכי אברהם אבינו, ולהיות אנשים שמפיצים סביבם רק אור, טובה וברכה.

בתמונה הרב עם נשיא התלמוד תורה וצוות המחנכים