"היום בתניא" ז' אייר
תניא "ליקוטי אמרים"
פרק מ"ה
שנה פשוטה
⛳
עוד דרך שיש לעסוק בה:
הרעיון המרכזי בפרק מ"ה: הצגת דרך נוספת המביאה לעסוק בתורה ומצוות "לשמה".
נקדים, שאם עד כה למדנו, על גילויי אהבה שונים, הבאים על ידי התבוננות (המולידה או שמעוררת את האהבה). הרי שכאן מבוארת האפשרות, להשגת אהבה על ידי שמעורר רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ האלוקות שבנפשו ועל השכינה.
...
על מה לעורר רחמים:
א. על ניצוץ האלוקות המחיה את נפשו (האלוקית). שירד למטה ממקורו הגבוה "חיי החיים אין סוף ברוך הוא". והתלבש בגוף המתואר כ"משכא דחויא" (= עור הנחש, שהוא מקליפת נוגה), "הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק".
ב. תוספת רחמים: בפרט, "כשיזכור על כל מעשיו ודבריו ומחשבותיו מיום היותו, אשר לא טובים המה". אשר כדוגמת חבל שראשו אחד למעלה והשני למטה, שבהמשכת החבל מלמטה יימשך גם קצהו העליון. הנה, כך גם האדם בהתנהגותו השלילית, ממשיך את השפעת שם הוי' שבשרש נשמתו, להיכלות הסטרא אחרא - ענין שלילי, שיש לראותו כ"סוד גלות השכינה".
ג. לפנינו מצב שעליו נאמר "וישוב את ה' וירחמהו" - שבשוב האדם לה', עליו לעורר רחמים "על שם הוי' השוכן איתנו", על השכינה, שהיא ניצוץ האלוקות שבקרבו שהורידה להיכלות הטומאה.
...
המושג "משכא דחויא":
בארמית "חויא" הוא נחש, ו"משכא" הוא עור. כך שהתרגום של "משכא דחויא" הוא עור הנחש.
כמבואר בקבלה: הנחש עצמו מסמל את "שלושת הקליפות הטמאות", שהם רע גמור. ואילו העור שהוא המעטה החיצוני של הנחש (אבל גם בערך אליו), הוא שייך ל"קליפת נוגה" - וכמובן, שככל עור שניתן להפרידו מהחיה, כך גם ניתן להפריד את ה"משכא" מ"החויא" ולהעלות את העור לקדושה.
בהתאם לזה מובא ב"עץ חיים", שגופו של היהודי נקרא בשם "משכא דחויא" - שבזה מודגשת מעלתו, שאין הוא משלושת הקליפות הטמאות לגמרי, אלא מקליפת נוגה בלבד.
וכאן כאמור, מציע רבנו לעורר רחמים על ניצוץ נפשו האלוקית המלובש ב"משכא דחויא", כצעד שיש בו כדי להביאו לאהבתו יתברך.
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
פרק מ"ה
שנה פשוטה
⛳
עוד דרך שיש לעסוק בה:
הרעיון המרכזי בפרק מ"ה: הצגת דרך נוספת המביאה לעסוק בתורה ומצוות "לשמה".
נקדים, שאם עד כה למדנו, על גילויי אהבה שונים, הבאים על ידי התבוננות (המולידה או שמעוררת את האהבה). הרי שכאן מבוארת האפשרות, להשגת אהבה על ידי שמעורר רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ האלוקות שבנפשו ועל השכינה.
...
על מה לעורר רחמים:
א. על ניצוץ האלוקות המחיה את נפשו (האלוקית). שירד למטה ממקורו הגבוה "חיי החיים אין סוף ברוך הוא". והתלבש בגוף המתואר כ"משכא דחויא" (= עור הנחש, שהוא מקליפת נוגה), "הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק".
ב. תוספת רחמים: בפרט, "כשיזכור על כל מעשיו ודבריו ומחשבותיו מיום היותו, אשר לא טובים המה". אשר כדוגמת חבל שראשו אחד למעלה והשני למטה, שבהמשכת החבל מלמטה יימשך גם קצהו העליון. הנה, כך גם האדם בהתנהגותו השלילית, ממשיך את השפעת שם הוי' שבשרש נשמתו, להיכלות הסטרא אחרא - ענין שלילי, שיש לראותו כ"סוד גלות השכינה".
ג. לפנינו מצב שעליו נאמר "וישוב את ה' וירחמהו" - שבשוב האדם לה', עליו לעורר רחמים "על שם הוי' השוכן איתנו", על השכינה, שהיא ניצוץ האלוקות שבקרבו שהורידה להיכלות הטומאה.
...
המושג "משכא דחויא":
בארמית "חויא" הוא נחש, ו"משכא" הוא עור. כך שהתרגום של "משכא דחויא" הוא עור הנחש.
כמבואר בקבלה: הנחש עצמו מסמל את "שלושת הקליפות הטמאות", שהם רע גמור. ואילו העור שהוא המעטה החיצוני של הנחש (אבל גם בערך אליו), הוא שייך ל"קליפת נוגה" - וכמובן, שככל עור שניתן להפרידו מהחיה, כך גם ניתן להפריד את ה"משכא" מ"החויא" ולהעלות את העור לקדושה.
בהתאם לזה מובא ב"עץ חיים", שגופו של היהודי נקרא בשם "משכא דחויא" - שבזה מודגשת מעלתו, שאין הוא משלושת הקליפות הטמאות לגמרי, אלא מקליפת נוגה בלבד.
וכאן כאמור, מציע רבנו לעורר רחמים על ניצוץ נפשו האלוקית המלובש ב"משכא דחויא", כצעד שיש בו כדי להביאו לאהבתו יתברך.
...
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.