הרב מאיר מאזוז חד בדרא אמר מה שהוא מאמין וסבור ולא פחד מאיש

העולם החרדי אינו מסוגל לקלוט איך אדם אומר מה שהוא חושב ומאמין, היתכן לומר אחרת מכפי שהרב שלי סבור, מה הפירוש הוא מביע דעתו. הוא יכול להיות הרב הכי חשוב, הוא חייב להאמין ב'אמת' ולחיות על פי דרכו והשקפת החיים של מורי ורבי, כולם - הציבור החרדי כולו -  מחוייבים לקבל דעתו של רבי ואסור להביע דעה אחרת. בחינוך החרדי מן היום הראשון מחנכים כי רק העומד בראש הקהילה שלך הוא הקובע וכולם חייבים לקבל דעתו, וכל מי שסבור אחרת הוא מן העקומים ואחרים ירחיקו יכנו אותם אפיקורסים, וכאלו שמותר לבזותם. השבוע נחרדנו כאשר קם איש בליעל מ'דגל התורה' והסביר כי הרב מאזוז דעותיו היו שונות מדעת גדולי הליטאים לכן לא חייבים בכבודו ומן המעשים בפועל השתמע כי אף מותר לבזותו

מעטים בדורנו הם הרבנים שיש להם את האומץ לומר את מה שהם מאמינים וחושבים ולא עושים חשבון מה יאמר פלוני או אלמוני. בעבר הרבנים היו חזקים הביעו דעתם גם אם הרב האחר לא אהב את דעתו והשקפתו. במשך השנים השתלטו בני בליעל על הציבור ואסרו להביע דעות של רבנים שאינם תואמים עם דעת כמה רבנים פוליטיים, עד כדי שעד לפני כארבעים וחמש שנה לא יכולת בעולם החרדי לומר את דבריך ושהציבור יידע מה אמרת מפני שהעיתונות החרדית הייתה פוליטית וסגורה רק לדעות שתאמו לעמדות המפלגה. הדברים ב"ה השתנו לאחר מאבק קשה שכותב שורות אלו ניהל שבר להם את החומה שבנו, והיום ב"ה כל גדול בתורה יכול להביע את דעתו ואין מי שיוכל למנוע ממנו את פרסום דבריו

למי שלא חי בתקופה ההיא אביא דוגמא. הייתה מחלוקת קשה בין הרב שך לרבי מחב"ד בענין 'חוק השבות' הרבי מחב"ד סבר שצריכים להחזיר לחוק את המילה 'כהלכה' - אותה הוציאו מן החוק על  מנת להתיר גיור שלא כהלכה - ואילו הרב שך רצה שיוסיפו 'על פי שולחן ערוך' דבר שלא היה לו כל סיכוי ובשום דרך שיעבור. 'המודיע' הביא את דבריו של הרב שך אבל לא את דבריו של הרבי מחב"ד בשל וטו שהטילו הליטאים. לשלשה היו שם זכות וטו וכך מנעו את פרסום הדברים, עד שכותב שורות אלו הקים עיתון משלו שם פרסמו את דברי כל הרבנים בלי יוצא מן הכלל ושבר להם את המונופול לקבוע מה יידע הציבור ולא מה שאומרים רבנים אחרים

במשך השנים התמודדו עם המצב הזה הרבה רבנים, שחלקם הגדול פחדנים, למקורבים אמרו את האמת מה דעתם אבל חששו ופחדו מפלוני או אלמוני. עם השנים התחזקה האמונה כי אין עוד מה לפחד מן הטרוריסטים ויותר רבנים הביעו דעתם. אבל היה זה אחד ששמו הרב מאיר מאזוז ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק מי שעמד בראש הטוניסאים שהביע דעתו אחרת מדעת ליטאי בני ברק, ואלו לחמו בו בחירוף נפש עד כדי שהרב מאזוז ותלמידיו שרפו את 'יתד נאמן' שלעג לרבם רק מפני שסבר אחרת מכמה רבנים ליטאים

בניגוד לרבנים אחרים שבמצבים כאלו נכנעו, הרב מאזוז לא נכנע והמשיך להביע את דעותיו גם אם לא אהבו זאת. יצויין כי הוא חלק גם על הרבה דברים שעשו בש"ס, נגד הצבעות של חכ"י ש"ס, בתקופת ההתנתקות אף כתב נגדם, למרות שבהרבה מצבים הוא הלך יד ביד עם הרב עובדיה יוסף, אבל ש"ס פנתה שמאלה הרב מאזוז לא פחד לומר להם כי הוא לא מרוצה ממה שהם עושים, ובמשך שנים היו חיכוכים בין ש"ס לבין הרב מאזוז רק מפני שהוא לא נכנע לאיומיו של אריה דרעי שביקש למחוק אותו ולא הצליח, הקהילה הטוניסאית הלכה וגדלה, והרב מאזוז עד יומו האחרון הוכיח גדלות אדירה כי הוא 'רב' באמת לא נכנע לאיום כלשהו מביע את דעתו דעת תורה, למרות שהיו מי בש"ס ואצל הליטאים שלא אהבו זאת

הוא היה נואם במוצאי שבתות והיה מביע דעות שונות משל העמדות הרשמיות בש"ס ואצל הליטאים, ואף כמעט בכל בחירות בכל מקום הורה להצביע אחרת, והיו פעמים שהורה להצביע ל'יהדות התורה', הוא היה מן היחידים בדור שידעת שאי אפשר לאיים עליו וכי הוא לא מפחד מאף אחד ומביע את דעתו למרות שידע כי יחטוף מכות קשות מבריונים ליטאים בבני ברק שידברו נגדו בצורה הכי מכוערת

אין צורך להסכים עמו בכל דבר, אבל אי אפשר שלא להודות כי הוא היה דמות של רב אמיתי מי שלא מפחד מאף אחד מי שמביע דעתו דעת תורה גם אם היא שונה משל אחרים, וזו הייתה תפארתו. רבים העריצו אותו מפני שהיה איש אמת, שלא נכנע לטרור ליטאי ושס"י ואחרת

הערצתי אותו בשל תכונותיו אלו, הוא היה בעיני מבין הרבנים הספרדים החד בדרא של דורנו מי שלא מיישר קוו עם פוליטיקאים ואינטרסים מפלגתיים, בכל נושא ועניין שמעת אותו כמות שהוא ולא יכולת אלא לקנא ולשאול מדוע לא זכה דורנו לעוד רבנים כאלו שאומרים על פי האמת שלהם ולא על פי מה שיתאים לעורכי עיתונים וראשי מפלגה

הלך לעולמו אחד המיוחדים של דורנו זה, נקוה שימצאו עוד אשר ילמדו ממנו וילכו בדרכו. הגיע הזמן להביע דעת תורה אמיתית ולא פוליטית ואינטרסנטית. לצערנו הגדול חלק מהוראות רבנים רבים נובעת על פי אינטרסים תקציביים הממיטים חורבן על האידיאה החרדית, מעטים הם מי שיאמרו את האמת האמיתית ולא את האמת הסינטטית

חיים שאולזון