רגעי השבוע - פרשת צו, שבת הגדול וערב חג הפסח
הנוצרי והמוסלמי שחיפשו בדקדקנות ממה מורכבות המצות / הדרך המופלאה בין מוסקבה לדרבנט להקמת בית כנסת מהמפוארים בעולם / ע"ז והדר לבושו וישחק ליום אחרון / נטפי דמע וצער על לכתו של השמש האגדי
א. לחמא עניא
הגמרא אומרת: "תניא נמי הכי, 'לחם עוני' לחם שעונין עליו דברים הרבה". ואכן דברים רבים נאמרו ועוד ייאמרו על המצה הנקראת 'לחם עוני', החל מאז יצאו בני ישראל ממצרים, דרך כל הדורות, אצל אנוסי ספרד, שבויי מחנות הכפייה של הנאצים, ושומרי הגחלת במסירות כאן ברוסיה בדור הקודם. אך כמדומני, שאמירות כאלו כפי שנאמרו לפני מספר ימים פה בבית הכנסת בעת מכירת המצות - כנראה שעדיין לא נאמרו. אמירות המשקפות את מצב יהדות רוסיה לאחר שבעים שנות קומוניזם.
וכך סיפרה לי אחת מאלו שעובדת במשרדי ביהכ"נ במשמרת ערב: "בשונה מרוב הבאים שמתעניינים במחיר או מקום ותאריך ייצור המצות, הגיע מאן דהו שלקח את קופסת המצות בידו והחל לקרוא את כל הטקסטים המופיעים על גבי האריזה. מכל הצדדים. הוא בודק. קורא גם את האותיות הקטנות ומתעמק בו יותר מדי. הדבר היה נראה לי מוזר.
'מה אתה מחפש לדעת?' שאלתי אותו, ולאחר כמה דקות של אי-נעימות מסוימת, הוא ענה לי, שהיות ובקרוב מגיע חג הפסחא, ועל פי חוקי הנוצרים, ארבעים יום לפני חגא זה, ישנם מאכלים שונים אותם אסור לאכול, לכן הוא רוצה לבדוק מאילו חומרים עשויות המצות...
'הרי הגעת לבית הכנסת של יהודים לקנות מצות' אמרתי לו בעדינות, תוך תהייה מה רצונו ומה מעשיו כאן, ואז השיב לתדהמתי, שאומנם מצד אמו הגיע לקנות מצות, כי היא יהודייה, אבל הוא משתדל ללכת בדרכי אביו, ולבקר בקביעות בכנסייה, ולכן הוא מקפיד על המאכלים בימים אלו שלפני חג הפסחא...
הוא לא הסתפק בתשובותיי כי המצה היא מקמח ומים בלבד, ואדרבה, כל ערבוב של דברים נוספים פוסלים את כשרותו לחג הפסח היהודי, אבל הוא מפתיע אותי שוב, ואולי אף יותר מהפעם הראשונה: 'סיכמתי עם החבר שלי, שאמור גם להגיע לכאן לרכוש מצות, ויחד נברר את האמת על המצות פה'. כששאלתיו על טיב חברו, ענה לי כמשיח לפי תומו: 'אמא שלו גם יהודייה, אבל אבא שלו מוסלמי'.. למשמע עובדה זו, כבר לא ידעתי מה להגיב ואיך לחשוב"...
ואם הזכרתי את ה"לחם עוני", ראיתי פנינה יפה, שכתב השנה הרב הראשי הרב לאזאר באגרת לכלל הקהילות במרחבי רוסיה, בה הוא מסביר בטוב טעם את עניין זכר יציאת מצרים והאמונה בקב"ה בכל רגע ובכל מצב. בין הדברים כותב הרב: "כל הרעיונות של אמונה זו, מגולמים בסמל הפסח - במצה. זהו "לחם העוני" - הוא נאכל במצרים כי לא היה כסף לקנות לחם אמיתי. זהו "לחם האמונה" - אנשים הלכו אחר ה' מבלי אפילו לחכות לאפיית לחם חדש. זהו "לחם הענווה" - המסמל את ההיפך מגאווה - לחם חמץ, אשר ככל שהוא נאפה, נראה כתופח. בליל הסדר, אנו "שוברים מצה" - תזכורת ברורה לכך שעלינו לחלוק עם אחרים. ולבסוף, מצה היא "לחם החירות" - זה מה שאכלו אבותינו כשיצאו ממצרים, משעבוד לגאולה.
ב. בית תפילה לכל העמים
בעיר דרבנט אין שדה תעופה, ואת הדרך המהירה אליה מ'מחצ'קלה' בירת 'דגיסטן' עשינו במסוק קטן, ממנה נשקפה העיר ההיסטורית, שבשנים האחרונות שינתה פניה; כבישים רבים תוקנו, בניינים מרהיבים הוקמו, ומחירי הדירות זינקו בהתאם. פערים רבים ניכר גם בין האחוזות המפוארות על שפת הים, לבין המבנים הקטנים בכפרים שבסמוך לעיר. ואז נגלתה העיר הגדולה, המתחילה בעמק בסמוך לים, ומטפסת לגובה העיר, עד לחומה עתיקת יומין שתושביה אומדים את גילה לכמה אלפי שנים.
זה קרה השבוע, כאשר סולימאן קרימוב - מוסלמי יליד המקום, הזמין את הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, להגיע להשתתף בטקס הנחת אבן פינה לבית כנסת - מהמפוארים בעולם - שלמען הרבות שלום בעולם הוא מוזיל הון מכספו לבנות בניין זה במקביל לבית תיפלה. ולאור הקשר האישי עם הרב שליט"א, איתו התייעץ לאורך כל הדרך הלכתית ורעיונית על יוזמתו, ביקש ממנו להגיע אישית למתחם בו יוקמו המבנים ויסמלו את השלום לכל העולם, שיראו את אפשרות קיום חיים משותפים מתוך הערכה וכבוד לכל אדם באשר הוא.
המסע החל עם הגעת הרב הראשי לשדה התעופה במחצ'קלה בירת דאגסטן, בטיסה של כשעתיים ממוסקבה - שנה וחצי לאחר שמאות מוסלמים פורעים ניסו לפגוע במקום בנוסעי טיסה מישראל. האורח רב המעלה התקבל בכבוד רב על ידי הנהלת השדה, שערכו לו סקירה מלאה על פעולות הביטחון ששופרו מאז המקרה שזעזע את רוסיה. כזכור, המתפרעים נענשו בעונשים כבדים מאוד על ידי ממשלת רוסיה. לבקשת הרב הראשי מנשיא רוסיה, יוענק אות גבורה לאיש הממשל שעצר בגופו את זממם של המפגעים.
העיר דרבנט אומנם אינה בירת דגיסטן, אך ההיסטוריה המרתקת בת אלפי שנים של העיר, הפכו אותה לאחת הערים המפורסמות ברוסיה ומוקד משיכה למאות אלפי תיירים. בעיר זו קיימת אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, והיא נמשכת עד היום, על ידי ידידי רב העיר השליח הרב עובדיה איסאקוב ובני קהילה פעילה, שחוותה לפני פחות משנה אירוע קשה עת קבוצת מחבלים קיצונים שחדרו לרוסיה, העלו באש את בית הכנסת ושרפו רח"ל תשעה ספרי תורה, וביום שבעה עשר בתמוז בקיץ שחלף, טסתי במיוחד לעיר זו, לערוך עם הרב איסאקוב את לווית וקבורת ספרי התורה.
ביקור זה של הרב הראשי היווה חיזוק רב לראשי ובני הקהילה, שלאחר האירוע הגדול אירחו אותנו בבניין בית הכנסת, ולאחר תפילת מנחה וערבית, ערכו ראשי הקהילה סיור כדי לעקוב אחר שיפוץ ושיקום המבנה הגדול, המשמש יום-יום את יהודי העיר, ותקוותם לסיים לשחזר ולשפר את המקום במהרה.
"ירושלים של דרבנט" - מכונה המתחם אליו הגענו עם המסוק ממחצ'קלה לדרבנט. שטח ענק, עליו יוקם בע"ה בית הכנסת. מעל בימת מפוארת, מול עשרות 'מוּפתים', ואנשי דת, נציגי הממשל וקהל של מאות רבות, קרא הרב הראשי שליט"א לקחת ממקום זה דוגמה של כבוד זה לזה, בחיים של בטחון ושלווה, מתוך אמונה בקל אחד ויחיד.
רגע מיוחד היה, כאשר נקראו אישי הציבור להכניס מכתב לקפסולת ברזל שתיפתח בעוד מאה שנה בדיוק - גרסה שונה ל'מגילת יסוד' שיש נוהגים להכניס בזמן הנחת אבן הפינה. בין הדברים, כתב הגר"ב לאזאר במכתבו, כי על פי הטבע ישתנו דברים רבים במאה הבאה, אך אפיית ואכילת מצות, כפי שכל היהודים עושים בימים אלו - לא ישתנו כלל, כפי לא השתנה מאז צאתנו מארץ מצרים. 'ואני בטוח, שכל זה ייעשה כבר בירושלים בארץ הקודש, ליד בית המקדש השלישי'!
תורם בית הכנסת הוא גם יוזם ומקים מזרקת המולטימדיה הגדולה ביותר ברוסיה. לאחר האירוע הוא הזמין את הרב שליט"א לסיור מיוחד במתחם פארק הענק שבמרכז העיר, שבמרכזו המזרקה הייחודית. שטח המזרקה הוא 4.7 אלף מ"ר, הוא מורכב מתשע קערות דו קומתיות, המשחררות בבת אחת 2,214 סילוני מים עד לגובה 30 מטר, בשילוב מראות צבעוניות של היסטוריית העיר, שהיא מהעתיקות והיפות בעולם. המקום נהפך למוקד משיכה לאלפים רבים.
ביקור מרומם זה, חתם סדרת ביקורים רבי רושם - שחלקם הגדול תיעדתי מעל במה זו - שערך בחודשי החורף הרב שליט"א, לאורכה ולרוחבה של המדינה הגדולה בעולם, על מנת לעמוד מקרוב על צרכי הקהילות, לעודד את בני הקהילות ולהשיב דבר ה' זו הלכה לרבנים שלוחי הרבי המסורים ופזורים ברחבי רוסיה.
ג. דומה דודי לצבי
"...הרבי לימד אותנו להפיק לקח מכל דבר, ועלינו לקחת את גרישא כדוגמה. הוא השקיע את כל מאמציו בעבודתו, ועשה הכל באהבה גדולה. הוא חיפש דרכים לעשות, ולא תירוצים לא לעשות. באופיו הוא היה קפדן, אך יחד עם זאת אדם טוב לב ביותר, הוא אהב את כולם. גרישא היה הרוח החיה של הקהילה שלנו, וכל אחד מאיתנו צריך לקחת לתוכו חלק מרוח זו. עלינו לקבל את כל מי שבא לבית הכנסת באהבה ובלב טוב, כמו שהוא עשה זאת".
קולו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א שוב נשנק בבכי עמוק, ורק לאחר מספר דקות בהן התקשה לדבר, המשיך את דבריו בעיניים רטובות: "שמו המלא של גרישה היה צבי-הירש, ודווקא צבי מוזכר בפסקה הראשונה של ה'שולחן ערוך': 'הוי רץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמים'. וכפי שבעולם הזה גרישא לא ידע מנוחה והיה פעיל תמיד, כך גם בעולם הבא הוא בוודאי, ללא מנוחה, מבקש מהקדוש ברוך הוא לרחם על עמו. ויהי רצון שלזוגתו, לקרוביו ולכולנו תהיה רק שמחה"!.
עם שובי ביום שלישי שעבר למוסקבה מנסיעה בת כמה ימים, מיהרתי להתארגן ולנסוע לר' גרישא. עמי עוגת יום הולדת עם המספר 77, מודעה מסוגננת ומעוצבת עם ברכה בשם כלל הציבור, ואף את המתנה שלא קיבל באירוע ה'מלווה מלכה השנתית' לטובת הגמ"ח שנערך לפני כשלושה שבועות - כאשר לראשונה הוא לא השתתף באירוע זה, בה היה מקבל מתנה כהוקרה על עזרתו במשך כל השנה, ובקביעות היה מתכבד לערוך את ההגרלה על דולר הרבי בין כלל המשתתפים.
הדיבור היה קשה עליו, אבל שנינותו ופיקחותו ניבטו מבין עיניו, ועם כל הקושי והצער של מצב בריאותו הוא לא ויתר על ההומור היהודי המפורסם שלו. במקביל סימן לי ממי לקחת תרומה שהוא השיג בעבור הדפסת החוברת של חודש ניסן, והסביר היכן החביא את מפתחות הארון שלו בבית הכנסת. כשעתיים ביליתי בביתו.
ביום שישי שוחחנו שוב, אך הפעם כבר כמעט לא הגיב, ולבי לא בישר לי טוב. במצבים רבים ראיתיו במשך השנים הרבות שאנו - להבדיל בין חיים לחיים - מכירים, מאותו פעם שנקלע לבית הכנסת ללא גואל ומשען, לאורך השנים שאנו עובדים יחד שכם לשכם. שבת מתקרבת. גרישא שוב בבית הרפואה. בשבת זו חל יום הולדת ה-77 שלו, לתאריך זה, אליו ציפה ודיבר במשך כל השנה: "שייע, אני נהיה בן 77, בחודש ה-7, ביום ה-7 לחודש וביום ה-7 לשבוע"! - אמר לי כמה פעמים במשך השנה.
וביום השבת קודש, ביום הולדתו, נפטר ר' צבי הירש גרשוי האהוב, המוכר בשמו "גרישא", אשר שימש כשמש ותיק בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" שבמרכז מוסקבה, למעלה משני עשורים. היה מסור לעבודת הקודש בלב ונפש, ועמד לימין המרא דאתרא שליט"א, התחבב והתמסר על כלל אלפי המתפללים והלומדים במשך כל השנים, בהן עמד על משמרתו במסירות ועקביות.
עם פטירתו נעקרה אבן מיהדות מוסקבה הגדולה, בהיות ר' גרישא ז"ל מוכר לכל אדם, ועמד הכן לסייע ולענות לכל פנייה בכל שעות היממה. בייחוד היה מסור לכבוד בית ה', בסידור הספרים וניקיון המקום. גולת פעילותו הייתה הפעלת "חדר הכנסת אורחים", בו מוצאים המתפללים והלומדים שתייה קרה וחמה וכיבוד רב בכל שעה, ולשם כך גייס תרומות, והיה עומד בעצמו ומשקה את העדרים להשקות צמאי חסדך בכל זמן ובמיוחד בסיומי הצומות, בהם דאג לסעודות גדולות ובשפע רב, כשהוא עומד על גבי הסועדים ודואג למען לא יחסר המזג.
ולתמונת השבוע שלי: רץ כצבי
ברגשי תוגה ויגון, נפרדנו מ'גרישא', אשר עמד על משרתו מדי יום ביומו בבית ה', ושירת נאמנה את המוני מתפללי ולומדי בית הכנסת, עד שהיה מוכר לכל, מטף ועד זקן, במסירות ובאהבה ובמאור פנים. את הדקות הפנויות היה מנצל ללימוד, ואף מסר שיעורים בעצמו לחדשים ששמעו ובאו מרחוק ומקרוב, ומצאו אצלו אוזן קשר בגשמיות ורוחניות.
מסע הלוויה החל מרחבת בית הכנסת המרכזי, כאשר המרא דאתרא ורבה הראשי שליט"א, העלה על נס את התמדתו בתורה ומסירותו לעבודת הקודש. בבכי קורע לב עמד הרב ליד מיטתו של גרישא, והגעגועים נשמעו מבין המילים, לאיש אשר היה לפרק בספר דברי הימים של 'מארינה רושצ'ה', ויחד עמו בכו כל המשתתפים שהתקשו להיפרד מאיש אשר היה אבן מיסוד הבית הגדול, ועד לפני כחודש וחצי עוד הגיע למשרתו החשובה, והספיק לסדר דברים רבים גם לחג הפסח הבא.
כבוד גדול עשו לו במותו של ר' גרישא ז"ל, ורבים המשיכו וליוו אותו עד לבית החיים היהודי 'ווסטריאקובסקי', שם שוב נפרד ממנו הרב שליט"א, וכן מנהל הקהילה היהודית במוסקבה הרב מרדכי ויסברג. ובשם כלל הקהילה והגבאים, ביקשתי ממנו מחילה אם חלילה לא נהגו בו במשך השנים כראוי וכנכון.
הרב הראשי שליט"א הכריז, כי "חדר הכנסת אורחים", אותו ניהל השמש ז"ל מיום היווסדו ייקרא מעתה על שמו, והבטיח כי שמו וזכרו לא ימושו מבית הכנסת, ועוד פעולות רבות ייעשו בהמשך לטובת ולטובת נשמתו הגדולה והמיוחדת.
לאחר סתימת הגולל, התקשיתי כמו רבים לעזוב את המקום ולהיפרד מהאיש שהתחבב כל כך על כל אחד ואחד, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ולעולם לא השיב ריקם את הפונים אליו, גם בשעות עמוסות או בנושאים שאינם שייכים אליו. בלבו הגדול מצא מסילות לכל אדם עם מאפייניו השונים, ובחוש ההומור שלו ידע לעודד את הזקוקים לכך ולקרב את האורחים החדשים. בשפות הרבות שידע, תקשר עם כל אחד, ותמיד היה עסוק בעשייה למען הכלל. היה איש נקי כפיים, אשר כספים רבים עברו תחתיו ולא דבק בו רבב, נאמן היה עד לפרוטה קטנה, נקי ומסודר להפליא.
שולחן הסדר פסח בביתנו כבר ב"ה מוכן ומזומן, ובעת סידור הקערות למצות, דמעות מציפות את עייני בעוברי כעת על מקומו הקבוע של ר' גרישא ע"ה שהיה במשך שנים רבות משתתף בשני הסדרים בביתנו. מי ייתן לי תמורתו?!
רבות יש בלבי לכתוב עליו, אבל קשה עד מאוד לבטא את המחשבות והצער בשעה זו.
בהיות ור' גרישא לא השאיר אחריו זש"ק, אני מנצל האפשרות ופונה לכלל הציבור ללמוד ולהתפלל לעילוי נשמת ר' צבי הירש בן ישראל ז"ל. ובימים הקרובים אפרסם בע"ה חלוקת משניות לטובת נשמתו בין המתפללים הרבים.
גוט שבת וחג פסח כשר ושמח!
שייע
