הציונות והלאומיות - בין אגודת ישראל לנטורי קרתא

אחד הנושאים העדינים ובמיוחד לצעירים בני הדור החדש אשר לא ידע את מלחמות החרדים בציונות ובהקמת המדינה, ומה קרה לאחר שקמה המדינה, מדוע התפצלו החרדים בין כמה אידיאות למרות שכל החרדים נגד 'הציונות' וה'לאומיות', אנסה לעשות כאן קצת סדר להבהיר את הדברים שיעשו ברור את דעתם של גדולי התורה בשעתו לעומת דעת קנאים שעולמם שונה ורחוקה מאוד מן הדרך הישרה. גם אם היו מי שכוונתם טובה והסבירו את דרכם על פי גישתם, רוב רובם של גדולי התורה התנגדו לדרך הזו, ונשתדל בקיצור לגעת במבדיל בינינו למרות שהמטרה היא אותה מטרה

נפתח במטרה שהיא 'אי הכרה בציונות', יסודה היה כפירה בתורת משה. הוגה ה'ציונות' ביקש לבנות 'יהדות ללא תורה ומצוות' הוא נתן לה שם 'חדש' קרא לה 'ציונות' שתאפשר ליהודי לחיות בלי קיום מצוות. גישתו הייתה פסולה לא רק אצל החרדים, אפילו המזרחי של אז לא יכלה להסכים עם דרכו, אבל לא רצו לוותר על עניינו, מפני שמטרת אותו אחד היה להבטיח את קיומה של מדינה והחזרת היהודים לארץ ישראל שזו הייתה שאיפת המזרחי בשנים ההם. גם החרדים היו בעד ישוב ארץ ישראל, ועוד לפני מאות שנים עלו לארץ, מי שילמד את העליות לישראל ימצא כי הם היו מאתיים שנה לפחות לפני שה'ציונות' קמה, הישיבה בארץ הייתה שאיפת רוב היהודים ברוב השנים וכשזה התאפשר עלו לארץ. הויכוח שהיה, האם לחיות תחת שלטון של גויים או שלטון יהודי, התפצלו החרדים מן המזרחי ש'גיירו' את הציונות על ידי הכרזה על 'ציונות דתית' שבכך הם מודים כי ה'ציונות' לבדה אינה דתית, המזרחי הם בנוסף ל'ציונים' גם 'דתיים', אבל החרדים כולם מקצה לקצה לא הסכימו עימם מפני שלא שייך פשרות בתורה ומצוות, יהדות הולכת יחד עם תרי"ג מצוות, הנוסח החילוני שכאילו מדובר במשהו מיושן פסול ולא מקובל על כל החרדים, היא סתירה לקיום היהודי ואין מקום לפשרות

מי שיילך אחורנית כמה דורות ימצא את החרדים כולם כולל מי שבסופו של דבר הכירו במציאותה של המדינה ולא ב'לאומיותה' הסכימו כי אסור לתת יד ל'ציונות' כלשהי, מפני שיסודה ובסיסה היא כפירה בה' ובתורתו. ואם רוצים אתם להבין מה הייתה הציונות אז, השופט אהרן ברק אמר זאת בצורה הכי ברורה, כי הוא העדיף ללמוד חוקה נכרית ולא יהודית למרות שהוא מצטער על כך, והדגיש כי אינו מאמין באלוקים, זה מספיק בשביל להבין מדוע חרדי אינו יכול להיות ציוני

כאשר 'פרצה' המדינה, זו הפכה לעובדה קיימת, ישבו גדולי ישראל ושברו את ראשם מה עושים, האם ללכת בדרכם של הקנאים שהכריזו על אי הכרה במדינה אבל המשיכו לחיות בה, או לחיות בה בשקט לצד החילונים אבל לא עימם. האידיאה החרדית מצווה 'להתבדל' מהם, אבל לא אסרו לשבת עימם באותו 'ועד הבית', ואין הפירוש שמאחר ואנו באותו 'ועד הבית' אנו מכירים במעשיכם והכרעותיכם הנוגדות את רוחנו ותפיסתנו. יהודי חרדי יכול לחיות באותה מדינה רק אם הוא יכול לחיות על פי אמונתו ובעיקר יוכל לחנך את בניו ובנותיו בדרך החרדים, בלי האפשרות הזו אסור לחיות באותה מדינה

הקנאים שיטתם הייתה שלא להכיר במדינה ולהפגין נגדה אבל לחיות בה. סאטמאר למשל אסרה לקחת כסף מן המדינה, לא מפני שאסור לקחת בחזרה את כספי המיסים שלנו, אלא בשל 'כח הפועל בנפעל', לטענתם כאשר לוקחים כסף מן המדינה ההשפעה של הכסף הציוני היא אשר גורמת הרס וחורבן על החרדים, ולכן הקימו קרנות משלהם ככה להחזיק את מוסדות החינוך שלהם

באגודת ישראל הרבנים חששו אף הם מן הכספים של המדינה, אבל לא בשל 'כח הפועל בנפעל' אלא בשל החשש - שעימה אנו מתמודדים היום - שהחילונים ישתמשו בכסף לכופף ולאלץ אותנו להפסיק להיות יהודים שומרי תורה ומצוות, לאחר דיונים רבים הסכימו בקושי לקחת 45 אחוז והזהירו שלא לקחת יותר כאשר הם מנמקים כי חייבים להיות ערוכים שהחילונים ינצלו את הכספים לכופף אותנו וחייבים להקים קרנות בחו"ל או בכל מקום שמשם יגיע כסף במצבים קשים בכדי שנוכל להילחם באיומי החילונים על החרדים, ואכן שמרו על הכלל הזה עד שנכנסו לקואליציה בתשל"ז ואז לאחר לחץ על הרבנים הסכימו לעלות את ההיתר לקחת 65 אחוזים. בענין זה פרצה מלחמה קשה בין הרבנים היו שזעקו שאסור לקחת יותר מסכנים את עתידנו, הלחץ של כמה ליטאים היא אשר גרמה שהסכימו, אבל הזהירו שחלילה לא לקחת יותר

עוד צריך לזכור, בשביל להבטיח כי אנו לא חלק מהם, לא רצו שנציגי החרדים יישבו בממשלה ובקואליציה, ולאחר ויכוח, איפשרו לשר חרדי להיכנס לממשלה הראשונה ותפקידו היה 'שר הסעד' מתוך חשבון ששם לכאורה אין בעיות הלכתיות, אבל לאחר כמה שנים הבינו כי אי אפשר לשבת בממשלה ולא לשאת באחריות על מעשים אסורים, וציוו לפרוש מן הממשלה ואפילו את הקואליציה אסרו, בשביל שיהיה ברור כי החרדים אינם חלק מהם, כל זה נפל בתשל"ז כאשר התירו 'קואליציה' בטענה כי זו לא נושאת באחריות למעשי הממשלה, התפקידים בכנסת הם פרלמנטריים ולא ממשלתיים, וכאן החל החורבן הגדול, אם כי עדיין היינו רחוקים מחורבן של ממש

זה קרה אחרי שקמה 'ש''ס' בתשמ"ד הם עשו דין לעצמם בטענה כי אינם אשכנזים ואינם מחוייבים להחלטות של רבני האשכנזים, והתירו לעצמם את כל מה שהמזרחי התיר לעצמו, נכנסו לממשלה למרות שהרבנים זעקו כי זה אסור, ואכן תוך תקופה קצרה למרות שהרב שך סייע להקמת ש"ס פרצה מלחמת עולם בין הרב שך להרב עובדיה יוסף, רבני הליטאים ביקשו להוציאו מכל ישראל בגלל שהתיר דברים שהיו בעבר נחלת המזרחי ולא של החרדים - המלחמות של אז הכל כתובים על ספר, וכל פרט ב'פנים חדשות' שהופיע בימים ההם

המפץ הגדול היה בשנת תשמ"ט כאשר הרב שך הקים את 'דגל התורה' היה זה אברהם רביץ שתבע להתיר לקחת 100 אחוז כמה שרק אפשר להוציא מן הממשלה. והתירו לו את האסור וכאן המיטו חורבן על עתיד החרדים, החילונים ניצחו, הם ידעו כבר אז שהם מחזיקים את החרדים בגרון, כאשר יפרו וירבו לא יוכלו יותר בדרך כלשהי להתקיים בלעדיהם, וכאן הדברים התגלגלו עד כדי שהיום יושבים החרדים בקואליציה ובממשלה, והפכנו להיות ככל הציונים והמזרחיסטים, אם כי בציבור האידיאי מבינים כי מטרת ישיבת החרדים בממשלה ובתפקידים האחרים היא על מנת להבטיח תקציבים, וזו הסיבה מדוע ישנם מי שמשתוללים כאשר הם רואים כי התקציבים אינם זורמים וכי גזרו גזירות, שפוקח את עיניהם. הם שואלים לשם מה אנו בקואליציה ובממשלה אם כסף לא זורם

וזה בדיוק מה שגדולי ישראל חזו בעיניהם לפני שישים ושבעים שנה והזהירו מפניו

וכאן אנו מגיעים לאידיאה, מה מבדיל בין החרדים האגודאים לנטורי קרתא והקנאים. גדולי ישראל שהם היו רוב הגדולים בשעתו וגם היום סברו כי אם ישמרו על הכללים שלא לוקחים יותר מ-45 אחוז, היו מקיימים בכל הקהילות מערכת איסוף כספים בעולם עד היום הזה, היו מצליחים להתגבר על גזירות מן הסוג שגזרו לאחרונה. הבעיה הייתה העסקנים שראו כי אפשר לעשות כסף והתעלמו מאזהרת הגדולים. לצערנו קם דור חדש של גדולים אשר התקציבים עיקרם ביניהם כמה שכל קיומם הוא 'תקציבים' שזה נושא בפני עצמו. סאטמאר והקנאים למרות שבארץ הם משחקים צדיקים לא לוקחים מן המדינה, באמריקה הם עוברים גזירות קשות בענייני חינוך ונכנעים לגזירת הגויים לוקחים סכומי עתק מן הממשלה למרות שרבנים רבים זועקים מרה. הם נקלעו לאותו מצב שהחרדים האגודאים נקלעו בארץ, וכמו בכל השנים, עד שלא מתמודדים עם מצבים קשים לא מודים על האמת ולא חוזרים למקורות. אם האגודאים שזה כולל את החסידים והמתנגדים שהיו אז יחד היו שומעים לגדולי ישראל דאז, לא היה קורה עתה מה שקורה. החילונים היו יודעים כי נסתדר בלעדיהם, וגם קל היה לומר להם מוותרים על התקציב שלכם נסתדר לבד, וזה היה שובר אותם ולא יכלו לנו

הכח שלהם כיום הוא רק 'תקציב' הם מאיימים על החרדים בהפסקת תקציבים, ובטוחים שנכנע. כאן המקום להוכיח האם חרדים אנו באמת וניאבק בכל מצב כולל הגזירות הכי קשות ולא נכנע להם, או שחלילה ניתן יד לחוקים שכל עניינם הוא מחיקת הקיום היהודי

עוד דבר שצריך להסביר מדוע לא יכלו להידבר עם שיטות סאטמאר והקנאים. נשוב על מה שכר כתבנו כי המטרה הייתה שווה, לא לאפשר למדינה ולציונות להשתלט על החרדים, אבל לא יכלו להסתדר עם ה'שיטה' או 'השקפה'. רוב הרבנים לא קיבלו את דרכה של סאטמאר מפני שהם חינכו לקללות ולשון לא נקיה. מי שילמד את 'שיטתה' של סאטמאר היא בנויה על שפת ה'ימח שמם' 'שייגעץ' רשעים ואפיקורסים ועוד דברים כאלו. גדולי ישראל דחו שפה זו גם ולמרות שהמטרה הייתה שווה. גדולי ישראל האמיתיים שהם היו הרוב אז קבעו כי עדיף להילחם מבפנים בדרך כפי שהציבו. להסביר בשפה נקיה, ולעמוד חזק על האידיאה החרדית שהיא התבדלות מן החילוני ולהתרחק מן הפשרן המזרחיסט, ולא לקחת מהם יותר מדי כסף, מוסדות החינוך וכל קיומנו חייב להיות בנוי שבכל מצב נוכל להתארגן לבד

יאמרו בודאי כי הנה שיטת סאטמאר יותר טובה, מפני שאינם לוקחים מן המדינה ומסתדרים לבד. אין זה אמת. רשמית זה אמנם כך, מעשית למי שאינו יודע נספר, כי חלק לפחות מן המוסדות שלהם מקבלים את הכסף בדרך עקיפה, ובשביל שלא לפתוח פה לשטן הציוני, לא אפרט, אם כי בעבר סיפרתי הרבה פעמים איך הכסף מתגלגל ומגיע לכיסם

דבר נוסף ועיקרי מדוע לא יכלו לשתף פעולה עם סאטמאר ושיטתה, הם לא הסכימו לקבל את ה'נהרא נהרא ופשטי'' שפירושו המטרה היא אחידה עובדים ביחד למענה, אבל לכל אחד הזכות לעבוד בדרכו ועל פי הבנתו. סאטמאר תבעה כניעה מוחלטת לשיטת סאטמאר בכל, והרבנים האמיתיים תבעו החלטות יחד, הרוב יכריע, ולכך לא הסכימה סאטמאר

אחד הנושאים שהיו שנויים במחלוקת קשה היה ההשתתפות בבחירות האם זו מותרת או אסורה. לדעת רבני האגודאים מותר ולדעת סאטמאר אסורה. ובאשר לעיריות הרבי ר' יואל מסאטמאר התיר את ההשתתפות בבחירות המוניציפליות, אבל הקנאים יצאו במודעות 'רבנו סטה מן הדרך', הרבי ר' יואל מסאטמאר נבהל מן הקנאים ו'העדה החרדית' וחזר בו

הדרך הכי טובה וישרה, היא לשוב למקור החרדי לפיו מוסדות החינוך מתקיימים על הכסף שלנו ולא של המדינה. למנוע כל יכולת לחנוק אותנו כפי שהם עושים עתה

חיים שאולזון