פרק א': זיהום אוויר בבני ברק – תמורת שש מיליון למקורבי ראש העיר
חברת סולל בונה, על שלל שמותיה המתחדשים, ושלל חברות הבת שיש לה, מחזיקה בבני ברק במפעל ליצור מלט וביטון. מפעל המזהם את האוויר בבני ברק. מי שסובל, הם כמובן תושבי העיר. בימים אלו, פג תוקפו של הרישיון שיש בידה
התרחבותה של בני ברק ידועה. שכונות כמו פרדס כץ וקרית הרצוג הפכו לחלק בלתי נפרד מהעיר. בניינים חדשים קמים בזה אחר זה, חלקם מאוכלסים, אחרים עוד בבניה, ולא מעט בתוכניות לקראת אישור
מפעל המלט משתרע על שטח ענק. אין עיר המאפשרת לעצמה בעידן הנוכחי להותיר מפעל מזהם בלב אוכלוסייה. שבעתיים נכונים הדברים בגור, שכן הרגישות של גור לזיהום אוויר מהידיעות הן. ראו ערך חיפה, בה מאות משפחות, אלפי נפשות עקרו ממקום מגורם באמצע חייהם בשל החשש לזיהום אוויר מבתי הזיקוק
ראש העיר בני ברק, הרב חנוך זייברט וצוותו הם חסידי גור. איש אינו מעלה בדעתו שהם יותירו מפעל מזהם לעשר השנים הבאות. בראש ובראשונה מהסיבה העניינית, ק"ו היותם נמנים על חסידות גור. ברם, כשריח הכסף מהשטרות המגוהצים נישא בחלל החדר, ניתן לגלות גמישות כלשהיא. נציג סולל בונה, פנה בדרך לא דרך, לאברך באשדוד חיים צבי טאוב. צביקי טאוב כפי שקרוי בפי כל. היתה לו הצעה קוסמת: הקצבנו לאירוע, כלומר להארכת הרישיון בעשר שנים, סך שש מיליון שקלים לא כולל מע"מ. קדימה, לך הבא את הרישיון ותסתדר עם העירייה
צביקי טאוב עבד במערכת הבחירות המוניציפליות האחרונות בעיר בני ברק. הוא היה פעיל בכיר במטה של זייברט. צביקי ידע שההסכם הכתוב שיש בידו הוא מסוג ההזדמנויות שלא פוגשים כל בוקר, אבל הוא גם הבין שכדי לקבל הארכת רישיון, בניגוד להיגיון, בניגוד לצורכי העיר, בניגוד לבריאות תושבי העיר, ובניגוד מוחלט לדעתו של כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, אין זה דבר פעוט
הדרך המועילה ביותר היא לשתף את הכוורת של ראש העיר זייברט. הלך צביקי אל שלמה קופולוביץ, שר החוץ של הלשכה, ויחד איתו הלכו לראש המטה של ראש העיר ישראל דרנגר – שר הפנים והשר לביטחון פנים, וחשבו יחד. לא חשבו האם זה ראוי או לא, אלא איך מחתימים את ראש העיר בלי שיחשוב שזה אירוע דרמטי, ובעיקר עשו ביניהם משא ומתן כמה כל אחד מקבל
לאחר שהשלל חולק ביניהם, הוחלט על הצעד הבא: נציגי סולל בונה יוזמנו לפגישה עם ראש העיר, יציגו בפניו את הבקשה, על הדרך גם יודיעו על השתתפות של שש מאות אלף שקלים בסדרת חגיגות המאה לעיר בני ברק
הסיפור הזה חשוב מכמה נקודות מבט: העובדה שהאזרחים הם האחרונים שמעניינים את קופולוביץ ודרנגר, ברורה. העובדה שדעתו של מורם ורבם אפילו לא נושא לדיון - גם ברור לצערנו, אבל הגישה שבה העירייה מקבלת עשרה אחוז והם תשעים אחוז – מצביעה על המידתיות הראויה בעיניהם
כדמי רצינות קבעו לנציגי החברה פגישה בלשכת ראש העיר. ביומנו של ראש העיר לא היה זכר לשם של חברה סולל בונה, אלא פגישה עם עסקן בשם חיים שפירא. כך, השם אינו תופס תשומת לב עד קרוב לפגישה. מספר הטלפון של מי שביומן של ראש העיר קוראים לו חיים שפירא הוא – 052-366-630 (מספר אחד הושמט על ידי הכותב). הטלפון אינו של חיים שפירא, גם לא של מישהו שדומה לו. מאחורי שמו של חיים שפירא מסתתר לו ל.ב. – מנהל תפעול ולוגיסטיקה של מפעל סולל בונה בבני ברק
שמחים וטובי לב, שהצליחו לעבוד על ראש העיר, ללכת נגד דעת האדמו"ר מגור, להזיק לבריאות תושבי העיר, ולשקר את נציגי החברה שקבעו להם פגישה וראש העיר בענין, (כלומר לכל היותר ראש העיר בענין של חיים שפירא האלמוני) השלשה יצאו לחגוג במסעדה. בסרטון המצורף תוכלו לזהות את ראש המטה ישראל דרנגר, שמשמש במקביל כשואל ומשיב בישיבת גור בבני ברק, מסריט חלק מרוקדים במסעדה בטלפון שחותמת כשרות אינה חלק ממנו
די מעניין לדעת כמה שמות קוד יש ביומונו של חנוך זייברט, ודי מפחיד לחשוב כמה הקבוצה הזו אינה מסוגלת לגלות אחריות מינימלית. ברור לכל ילד, שששה מיליון, שתשעים אחוז מהם מתחלקים בין ידיים פרטיות, שווה הרבה יותר משש שנות כלא לכל אחד מהמעורבים. אבל, הם ילדים גדולים. לפחות ככה הם מצהירים
בפרק הבא, המתפרסם בפוסט נפרד היום, על העלילה ששלמה קופולוביץ טפל על הרה"צ שלמה צבי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.