בס"ד
ב'
שבט תשפ"ה 2025
מושחתים משתלטים על ציבורים גדולים – חלק ב'
כולל
בתוכו סקירה תמציתית מינימלית על מצב
היהודים השבטים והעדות והקבוצות, בארץ
במאה האחרונה, והתפתחותם עד ימינו.
במאמר
הקודם הבאתי השתלשלות של תהליכים היסטוריים בעולם ובארץ ישראל והתוצאות השונות
במצב הכלכלי והחברתי בעקבותם.
כעת
נביט על מצב היהודים החרדים אחרי השואה ועם קום מדינת ישראל.
כל
האוכלוסייה היהודית מנתה סביבות 300.000 איש ואשה מתוך פחות מ2 רבבות חרדים.
חלקם
הגדול היו תושבי הארץ עוד מתקופת העליה של החסידים והמתנגדים מתקופת תלמידי
הבעש"ט והגר"א, במאות ה18 וה19 למניינם, מי ששלט והשתלט יותר על המוסדות
והנציגויות היו המתנגדים תלמידי ר' ישראל משקלוב ור' ישעיה ברדקי וכיוצא, הם היו
יותר מאורגנים, החסידים היו מפוצלים, וגם לא התגוררו בערים המרכזיות, ושמחו כשנתנו
להם פינה שקטה לחיות את חייהם, במאה שערים, משך שנים רבות למשל, היה איסור לעשות
מנין חסידי והמנין הראשון התקיים היכן שהחנות של שרייבר ספרים בפינת בהר"ן
מאה שערים.
חסידויות
קרלין וסלונים שגם היו ותיקים בארץ התגוררו בעיקר בצפת וטבריה, ובירושלים היו להם
בקושי בית מדרש קטן, חב"ד היו בחברון בעיקר, וחסידות גור אחרי השואה החלה
לאסוף את שבריה הודות לכריזמה של הבית ישראל, שהביא חסידים מהגורן ומהיקב, מיוצאי
הונגריה ורומניה מה שאבותיהם לא חלמו שצאצאיהם יחבשו ספודיק בשבתות, אבל כך הוא
הציל המון בחורים שבנו משפחות במסגרת גור, ברסלב שאני נולדתי בה הייתה קטנה, סבי
ר' משה בורשטיין היה בשבי עם שאר ראשי
משפחות החסידות שהתגוררו בעיר העתיקה אחרי נפילת הרובע היהודי, וכשחזר התחיל לאסוף
את השברים ולבנות קהילה קטנה בקטמון, היו עוד חסידויות קטנות, שהתגוררו בתל אביב
של אז, כמו מודזיץ, סדיגורה, ויזניץ ובעלז, שהייתה אז במשבר קיומי אחרי השואה ועם
פטירת הרב מבעלז הצדיק זי"ע, ולכן רק בני הישוב הישן שלטו במוסדות החרדיים
ובהצגתם כלפי השלטונות המתחלפים.
הספרדים
יוצאי אסיה או צפון אפריקה, חיו בהגדרה אחרת לחלוטין, לא חילונים ולא חרדים, לא
לאומיים ולא פוליטיים, הם זרמו עם כל שלטון ששלט, טורקים אנגלים וגם מדינת ישראל,
הם חיו בחמולות, חלקם כבר כמה דורות חלקם עולים די חדשים, הם לא התערבו וגם לא
הבינו הרבה בפוליטיקה האשכנזית לא את הצד
הכפרני ולא הצד התורני אמוני ולא את המחלוקות האחרות האידיאולוגיות והפוליטיות בין הקבוצות של יוצאי
אירופה שהרכיבו את ההנהגה של הישוב מצד הציונים או מצד החרדים הוותיקים.
ההלם
הגדול של השואה, שתפס את יוצאי אירופה, כמו משפחת סבא וסבתא שלי, שאיבדו את רוב
רובם של כל משפחתם מפולין וחברים ורבנים ומכרים ועולם שלם שנעלם בתקופה קצרה של
כמה שנים, היה על פני כולם, ואז החלו להגיע ניצולים מהשואה, בעיקר אחרי הקמת מדינת
ישראל ועזיבת האנגלים הרשעים שמנעו כל מחסה או מקלט ליהודים לפני השואה וגם אחריה.
המגזר
החרדי אם כן, היה נתון באותה תקופה במצב של מגננה, עם בקשת יבנה וחכמיה, שירותי
רפואה והנהגת נצר של בית דוד כפי שר' יוחנן בן זכאי ביקש והבין מה צריך לפני יציאה
לאלפי שנות גלות.
הצורך
הקריטי לבנות מערכת מינמלית לבניית עם ישראל גם מצד הציונים וההנהגה שלהם וגם מצד
החרדים, הקהה לזמן מה את עומק ההבדל והתהום הפעורה בין היהדות החרדית לבין הציונות
כולל הציונות הדתית המשיחית של אז, שרקדו באתחלתא דגאולה וגם חילקו מכות בנדיבות
לכל חרדי שהעז להגיד מילה הפוכה בנידון, המבט על קומץ החרדים מצד הסרוגים של אז,
שהיו אגב עם מעוזים חזקים בתוך היהדות החרדית, כמו בנין תלמוד תורה מאה שערים,
שהיה שייך לחסידי הרב קוק, שם נאמו המזרחי, וכן המון שהיו לבושים כחרדים אבל
הצביעו למזרחי של הסרוגים הציונים, כשהם היו שותפים מלאים עם ההנהגה של בן גוריון
להנהגת המדינה וליונקים מעטיניה, אז
היחס שלהם לחרדים היה של בוז עמוק ותיעוב של מי יתן לי חרדי ואנשכנו כחמור, כיום
אפשר להרגיש את זה בעיקר אצל הסרוגים הבורגנים של ערי המרכז, ברעננה וגבעת שמואל
וכו', מסוג בנט, שמתמעטים והולכים בגלל הנשירה הגדולה שלהם לחילוניות ובגלל מצב
הרווקות הגדול בנישואין מאוחרים מאוד, אבל בתקופת קום המדינה כולם היו במצב של
הישרדות ובניה ולא יכלו לשים את הדעת על המחלוקות וההבדלים בדיעות, כך שהחרדים היו
במצב של מגננה ומרגיש אסיר תודה על כל יום שנותנים להם לחיות בארץ ללא כלא וללא
מכות ועם אפשרות לכלכלה זעומה.
מי שאז
נתן את הטון האידיאולוגי, היו החזקים ששרדו וישבו בארץ לפני השואה, אחד מהם החזון
איש, דמות אדירה שכללה הכלה וחמלה על אנושית מצד אחד ועקשנות מחמירה מצד שני
בענייני השקפה, וכן הרב מבריסק ז"ל, לצידם היו הנהלת העדה החרדית שפרשה
מאגודת ישראל כמה שנים רק לפני כן, והם החלו להתוות את "ההשקפה".
מצד
אגודת ישראל, האדמורי"ם והרבנים היו פחות דעתניים בענייני השעה, והתרכזו
לבנות שוב את החצרות והקהילות שהם איבדו בשואה, כמו הרב בעל שפע חיים, הבית ישראל,
ושאר אדמו"רים קטנים אודים מוצלים מאש.
יתכן
מאד שאם הם היו מצליחים להקים שוב את הקהילות לפני כן, ההשקפה החרדית הייתה שונה
כיום בכל מיני עניינים, אבל זה לא היה המצב ובחלל ההנהגה נכנסו רבנים עם השקפה
שהלכה ונהייתה יותר שמרנית ומתבדלת במשך השנים עד היום.
כשאני
אספר כיום שבבית מדרש שלנו בברסלב במאה שערים התפללו חיילי מילואים ראשי משפחות
חשובות, או הרבה עמלי כפיים כמו המנעולן זילברמן אם איני טועה, ומילר הנגר האגדי,
או משפחת ירוסלבסקי שניהלו עסקים בתחומי העץ והיו לובשים משך השבוע חולצות חצי
שרוול צבעוניות, ובשבת רוב מתפללי בית הכנסת לא חבשו שטריימיל כמעט, אפילו לא אחיו של ר' שמואל שפירא, וכן יוצאי
רוסיה כמו נחמן רוסישער, ר' מעכל דורפמן, ר' נפתלי גלנט ובניו, לא יאמינו כיום, כי
הכול הפך שחור לבן, שלנו או שלהם, הלנו אתה או לצרינו, הדוגמא הכי בולטת זה היעדר
מפלגת פועלי אגודת ישראל שהייתה פעילה מאוד עם אלפי חברים, גם אליהו כי טוב מחבר ספר
התודעה היה שייך לשם, וכן הרבה יהודים שלא יכולים להיקרא חרדים במובן של היום עם
ההופעה חיצונית אבל גם לא היו שייכים לסרוגים מהמזרחי, פשוטי העם פקידים ועובדים
ומנהלי בנקים וכיוצא, כיום לא תראה את זה, גם בעל החנות רהיטים המפורסם ברחוב מאה
שערים ויזל, היה עם קסקט על הראש וחולצה צבעונית כשצאצאיו כיום כולם עם שטריימלים
וקפוטות חסידיות ויש המון כאלו דוגמאות, כמו רוב החסידים של היום, שהסבא לא חבש
שטריימיל וחלקם חבשו כובעי קש אפילו.
רוב
חסיד ברסלב של אז היו הולכים לבחירות, חלק גדול כולל אלו שחבשו שטריימיל היו
בוחרים בהמזרחי של המפדל והרוב בחרו באגודת ישראל, והיה מיעוט של קנאים, כל זה
התחלף במשך השנים, ובהמשך אסביר איך זה קרה בברסלב ואיך בהרבה מקומות אחרים גם.
הסיפור
של הילד יוסלה שוכמכר שהרעיד את הישוב של אז, וגרם לבן גוריון לפקוד על איסר הראל
ראש המוסד, לעזוב הכול כולל צייד הנאצים והצורר
מנגלה שהיה בהשיג יד, ולמצא את הילד יוסלה, להחזיר אותו להוריו הקומונסטים ולהוציא
אותו מהשפעת הסבא החסיד, וכך ימנע את היווצרות קבוצות חמושות ומיליציות במדינה כפי
שקרה במדינות שכנות, כך עשה גם עם אניית הנשק אלטלנה באותה תקופה, ומצד שני גם
פירק את הפלמ"ח חרף ההתנגדות של חבריו משם שהיו בשר מבשרו, הכול כדי שתהיה
הנהגה אחת במדינה, אינני נכנס לענין אם צדק אם לא, אני שם כאן רק עובדות.
בזמן
ההוא החל לפעול אחד מגדולי האסטרטגים והבונים של עולם התורה הרב יוסף שלמה כהנמן, שמעבר לזה שבנה את ישיבת
פונוביז הגדולה בבני ברק, הוא עודד מאר המון מוכשרים תלמידי חכמים לפתוח ישיבות
לבני קהילותיהם, דבר שכיום לא מובן בכלל בהתחשב בהתנהלות התחרותית בין ממשיכי
ההנהלה שם, המבט הרחב העמוק והרחוק בעיקר של הרב כהנמן הביא אותו לעזור לשתול כל
סוג מקום תורה בכל הארץ, אחד מהם הוא ראש הישיבה בו למדתי תקופה ר' שמעון ברגשטיין
ז"ל מברסלב בני ברק, ויש עוד הרבה.
עוד
ענק מהדור ההוא שפעל מעבר למסגרת הצרה של הקמת החסידות של עצמו ושל אבותיו, היה
בעל שפע חיים הרבי מצאנז, והוא אפילו בנה בית חולים שהיה כמו היום לבנות עיר שלמה
ביחס ובתעוזה, כדי ששומר תורה זקן לא יחשוש להיכנס להתרפא מגזירת ניתוחי המתים,
כפי שהחוק התיר את גופם של המטופלים אחרי מותם לכל רופא שירצה להתאמן על הגופה, זה
לא מפליא כשמכרו גם ילדים תימנים וסחרו בהם באותה תקופה, זאת תקופה שהמוסר
והאידיאולגיות היו כולם לטובת מטרות מפלגה, בברית המועצות לקומוניזם ובישראל
למפלגת מפא"י שבעיניהם הם היו הציונים היחידים שיצליחו לבנות את היהודי
העתידי ואת סגנון שלטונו.
איפה
היה הקש ששבר את מחסום הפחד והתעוזה של החרדים מול המגף הציוני של מפא"י?
כשהחליטו
לחוקק חוק גיוס חובה לכולם כולל לבנות.
כאן
החזון איש וכל מנהיגי היישוב החרדי הקטן, הבינו שאין מנוס ויוצאים למלחמה כולל
התמסרות להריגה, והיות והציונים לא רק חשודים אלא הוכרו ככאלה שיעברו על שלשה
עבירות חמורות עבודה זרה, גילוי עריות ובעיקר שפיכות דמים, הם הרי איימו וקיימו
ורצחו את נציג החרדים ד"ר דהאן הי"ד והם גם רצחו את אנשיהם כשחשדו בהם
בבגידה, הם גם מסרו להריגה את היהודים של ארגוני ההתנגדות כמו אצ"ל ולח"י
ומסרו אותם בחדווה לאנגלים שנלחמו נגד היישוב היהודי, ועם כל זה הרבנים והמנהיגים
החרדים של אז, למרות קטנם, למרות חולשתם הפיזית ומספרית והכלכלית, החליטו שכאן
הולכים על כיוון של מיתה על קידוש השם לפני שהציונים יטמאו את בנות ישראל בצבא.
הסרוגים של אז, שיכורי אתחלתא דגאולה, שעל כל פשעים תכסה אהבת ארץ ישראל ובעיקר מצוות השליטה העצמית על ארץ ישראל ולא מגורים גרידא, הגיעו לפשרות עם הציונים לגבי בנותיהם על שירות לאומי ועוד, כפי שהתפשרו על המון גופי תורה, העיקר כדי לא לחבל ביישוב הארץ ובשליטה היהודית עליה, בשונה מהחרדים שרואים ומקריבים המון על מצוות קיום ישיבת ארץ ישראל אבל לאו דווקא בשליטה יהודית עליה, כלומר מניעים דתיים ולא לאומיים כמו הסרוגים, עד שזה יהיה מוסכם על כל הגויים וללא שפיכות דם.
בן גוריון ראה שהעסק רציני, בכוח הזרוע הוא יצליח להכות ולכלוא ואפילו להרוג חרדים אבל לשכנע אותם להיות חלק מהמפעל הציוני דרך התגייסות לצה"ל, ולכן פטר את בנות החרדים משירות בצה"ל ואת הבנים פטר באמתלא של צורך בלימוד התורה, אבל לא פטור בגל דת או סרבנות מצפון או כמו המיעוט הערבי שפטור מגיוס עקב החשש מהם, הוא אבל לא היה מוכן להתפשר על שותפות הנהגה של הצבא לחרדים, גם אם הסכים וקבע בחוק מטבח כשר לצה"ל, אבל את התנהלות הצבא הוא השאיר רק לחבריו לדיעה וכך נשאר עד היום, למרות שהכוח הגדול והרוב במדינה הוא ימין ומסורתי, בפועל ההנהגה של משרד הביטחון היא בידי אלו שתפיסת העולם שלהם פרוגרסיבי, שמאלי, ועם חסר באמונה בצדקת הדרך שלהם, וכמובן עם חסר באידאולוגיה דתית או אפילו מסורתית, ומכאן גם כל האסונות של הסכמי השלום ועד 7 אוקטובר.
בשל האריכות של הפוסט חילקנו אותו לשניים - ההמשך יופיע אי"ה ביום ראשון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.