רגעי השבוע - פרשת עקב
מארש טורקי וזכרונות פדיון הבן / המקובל הפלאי שיודע מי הוא גדול מזכי הרבים בדורנו / הלחנת 'מארש' לראש השנה בפעם השישים / האסיר המסתורי שקנה את עולמו בשעה אחת
ב. ימים מקדם
"אני עוד זוכר את 'פדיון הבן' שלך', היכן הוא נערך (בישיבת 'אנשי מעמד' בואכה שכונת מאה שערים), ומי השתתף בה" - משפט כזה שמעתי השבוע לראשונה בחיי. ולא שעברו כל-כך הרבה שנים מאז, אלא שנעים לשמוע על אירוע שהייתי במרכזו, רך בן שלושים יום בדיוק, שכמובן לא זוכר כלום. אך מתברר שפתיחה זו, הייתה רק ספויילר. בר-שיחי הפליג בזכרונות מעל 80 שנה אחור. לתקופת הכי סוערות של העם היהודי בארץ הקודש, ובמיוחד לציבור החרדי שומרי התורה והמצוות.
זכיתי להגיע לארץ ישראל, לרגל נישואי בן-אחותי הצעירה, למשפחת אהרנוביץ, כשהכלה לבית וינגרטן היא נכדה של הרב שלמה שור, מנכבדי חסידי קארלין סטולין בירושלים, ובן דוד ראשון של אמא שלי. אבא של ר' שלמה, הוא האח הגדול של סבי האהוב ר׳ שמואל חיים שור ע"ה.
בסעודת צפרא דשבתא ניתן האות על ידי ר' שלמה, ומצאצאיו שישבו מסביבו עלתה שירת ה'טערקישער ניגון'. מיד בשומעינו זאת, לא טמנו ידינו בצלחת, ויחד עם אחיי וגיסי, הצטרפנו גם אנו לניגון הלא שיגרתי. ניגון, אותו ניגנה מדי יום שישי התזמורת הטורקית, בתקופה שלטונה בירושלים עד מלחמת העולם הראשונה, וסבא-רבא המשותף שלנו, שחונן בשמיעה מוזיקלית קלט את השיר וגייר אותו לזמירות של שבת בבוקר. מסורת שנמשכה מאז כבר 4-5 דורות.
כשגיליתי את בן-דוד החדש והלא צעיר, ניצלתי כל אפשרות במשך השבת הקודמת - שבת אופרוף, כמו גם יום החתונה, כדי לדלות ממנו סיפורים, לשמוע פרטים ולהתחבר להיסטוריה של אותן שנים סוערות. והוא שפע, כמעיין המתגבר. פה חייך ושם מחה דמעה - ואנו הדור הצעיר שתינו בצמא את דבריו.
בצבעים עזים תיאר את ביקוריו של הרבי שלו מקרלין "רבי יוחנן" במספר נסיעות שערך בארץ ישראל, וממרומי גילו שיתף על התמודדות והפחד בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השנייה באירופה, וחוויות שונות במגוריו בעיר העתיקה של ירושלים בשכנות לערבים צמאי הדם.
"שלוש פעמים ניצלו חיי בנס גדול ומעל דרך הטבע", פתח ואמר, לאחר שביקשתי ממנו למחרת החתונה לשאת דברים בחגיגת ה'שבע ברכות' שערכו הוריי שיחיו. והכניס את כל המשתתפים לדרמות שחווה מהפצצות של הערבים על השכונות בהן גרו לאחר שברחו מהעיר העתיקה. נסים בלתי נתפסים שעשה עמו הקב"ה כדי שישרוד, ויזכה להקים את שבט משפחתו הענפה על מאות צאצאים חסידים ואנשי מעשה.
ב. במרתפו של המקובל
"הרב מחכה לך בעוד חצי שעה בדיוק", הודיע הקול בשיחת טלפון בבוקרו של יום שלישי. מיהרתי לסיים כמה עיסוקים, להתארגן ולצאת רגלית במרחק לא רב ממקום שהותי בירושלים. בשעה היעודה התייצבתי בפתח הכניסה לישיבת המקובלים "ישיבת השלום" הסמוכה לשכונת 'מחנה יהודה', ולראשונה בחיי נכנסתי לבניין זה.
בהדרכת הגבאי המסור שלו, ירדתי אל מרתף הבניין, הגבאי דפק על הדלת 'דייטש פה' הכריז כמה פעמים, עד שנשמעו החריקות של כיסא פלסטיק פשוט, והדלת נפתחה.
כמו רבים, את דמותו ראיתי עד היום בעיקר ליד הכותל המערבי, בו מרבה לבקר בעיקר בשעות ליל מאוחרת, מקונן על חורבן בית המקדש ועל הגלות הקשה של עם ישראל. או בהלוויות גדולות של רבנים ספרדיים חשובים, בהם הוא קורא בבכיות פרקי תהלים וכל כולו רגש רב.
מקובל וגאון גדול הוא הרב יעקב עדס, עטוף רוב היום בטלית, בולט במנהגי סגפנות ופרישות. מסתפר ומחליף את חלציו לעיתים רחוקות, לבוש סחבות ומתגורר בחדר קטן בישיבת השלום, בו הוא שוהה רוב היום בלימוד וכתיבת ספריו הרבים, בעיקר בקבלה.
זכיתי להיות צאצא לרבנים ספרדים קדושים וגדולים, אך לקרבה משפחתית עם המקובל הרב עדס כבר היה חידוש בעבורי ומתברר שגם בעבורו, עת גילה זאת על-ידי אחי היקר הרב מתתיהו, שמאז הגילוי נקשרו נפשם, והרב עדס עלה אף להשתטח על קברי אבותינו המשותפים בהר הזיתים שבירושלים בהדרכת אחי.
הוא נעמד על מפתן הדלת שנפתחת רק מעט, אינו מגיש יד ולא מרים מבט. דיברו מהיר והחלטי. מתעניין על הפעילות של שלוחי הרבי ברוסיה בכלל ובמוסקבה בפרט, מעודד, שופע ברכות ודורש להמשיך יותר ויותר.
מתוך הסדק הדק בדלת חדרו ראיתי ארונות עמוסים בספרים, בעיקר בתורת הקבלה, שולחן ועליו ערימות של ספרים עם כיסא אחד פשוט בראשו, ומיטה בצד החדר. יומו עמוס בעיקר בתפילות וסדרי לימוד אינטנסיביים, ומסירת שיעורי תורה במקומות שונים בישראל.
לאחר שיחתנו, ביקש הרבי מהגבאי להביא שני ספרים, והוא מגיש לי את ספרו הפופולארי "פרקי מחשבה" - היחיד מכל ספריו הרבים שהוא מנוקד ומפוסק. "אחד לרב ואחד לך, ואני בטוח שתוכל למצוא מתוך הספר דברים שמתאימים ליהודי רוסיה. הם חייבים לחזור בתשובה. כי היו שנים שרוב התורה הייתה ברוסיה" - הוא אומר, לא לפני שאנו נפרדים באיחולים לקראת השנה החדשה.
למחרת ביקורי, הופתעתי לקבל שיחת טלפון מפתיעה מהרב עדס. הוא הודה לי על הביקור, התנצל על סירובו לבקשתי לכתוב הקדשה בתוך הספר לרב הראשי הרב לאזאר, ונימק: "אני מתפלל עליו כל יום, וכתיבה שלי אליו עלולה להוריד את כוח התפילה. ודע לך, כי הרב בערל לאזאר הוא גדול מזכי הרבים בדורנו"!
ג. חיים וברכה
תפילת שבת בבוקר בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" החלה זה מכבר, ציבור המתפללים עסוק בתפילת 'אהבת עולם' שלפני קריאת שמע, ושליח הציבור מתחיל לנגן את המילים הנפלאות "אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם-נא עלינו"...; המנגינה עולה ומעוררת וסוחפת את כלל הציבור. מקורו לא מתוך רפרטואר השירה החב"דית, אך כשביקש לפני שנים רבות המרא דאתרא הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א להנגיש את התפילה למתפללים חדשים, הציע בין השאר לשלב עוד שירים בקטעי תפילה שונים בשבתות וחגים, וכך מצא לו ניגון זה "אבינו אב הרחמן" - מקום של כבוד אצלנו בבית הכנסת.
ולא רק כאן, גם תלמידי המוסדות שרים זאת בכל בוקר בזמן תפילתם בתחילת היום, כמו שעוד מאות-אלפי ילדים במאות מוסדות חינוך בכל העולם היהודי. ולא רק ניגון זה, עוד שירים נפלאים שנהפכו לנכסי צאן ברזל של השירה היהודית הטהורה - שייכים לאותו מלחין אגדי. די אם אזכיר את "מכניסי רחמים" מהקטע האחרון בסליחות, שתיכף נתחיל לומר לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה ועוד רבות, שקצרה היריעה כאן להזכיר, כי גם המעט שבמעט הוא הרבה מאוד.
כשהוא נכנס, קמתי לכבודו, התרגשתי. חלום של שנים רבות לפגוש אותו 'אחד על אחד', ולא כשהוא מופיע מעל במות גדולות - התגשם לי השבוע. במשך שעה ארוכה ישבנו לשיחה שנהפכה להתוועדות חסידית, ולא הספקנו לשיר ולו גם שיר אחד... התברר לי כי הוא 'בעל מספר' סוחף ומרתק, לא פחות משיריו הגדולים שמושרים בכל קצווי תבל מעל יובל שנים.
הרב החסיד ר' חיים בנט, נכנס בצניעות ועם חיוך, אך מהורהר מעט. לא פלא, אנו כאמור מתקרבים לראש השנה, הוא צריך להכין על-פי הוראת רבו 'מארש' חדש, אותו ישוררו החסידים באמצע תפילת 'מוסף של ראש השנה', ובנוסף גם ניגון על מילים מתוך הסליחות או המחזור. בחישוב קצר, מתברר כי השנה הוא עושה זאת בפעם ה-60(!) בלעה"ר, ובזמן שעם-ישראל נופש מעט, ר' חיים כותב תווים, בודק כיוונים חדשים תוך שמירה על הטעם הטוב של פעם, הטעם של ר' חיים בנט, יין ישן בקנקן חדש.
הגשתי לו אחד מספריי עם הקדשה ל'נעים זמירות ישראל', ותודה בשם כלל ישראל על מה שעשה במשך כל-כך הרבה שנים בשיריו המרגשים, עם ברכה להמשך עשייה עוד רבות בשנים. ר' חיים מפתיע אותי, ומכיס קטן בוועסט החסידי הוא שולף לי מתנה שהכין בעבורי: דיסק אונקי: "יש כאן לפחות 60 דיסקים שלי" הוא אומר, ואני מבין את גודל השעה: מאות רבות של שירים, שנכתבו ועובדו על ידו, שירת מקהלות ילדים ומבוגרים שניהל במשך שנים רבות ורובם הוקלטו אצלו באולפן, והכל כעת בידי.
אני מעלה מעט זכרונות מתקופת ילדותי, כשפרצו הקלטות שלו תחת המותג "רננו חסידים", שמעתי זאת בעוברי ברחובות ירושלים מתוך בתים רבים. את הדממה כאשר מקהלתו החלה לשיר באירועים גדולים כמו סיום הש"ס ועוד. ושנינו נזכרים בתקופת הזוהר של בן-דודי היקר ילד הפלא דווידקע דייטש, אותו גילה ר' חיים וטיפח, קול קטיפתי שעורר נשמות. כל הדרך מחיפה בחזרה לירושלים, הקשבתי ברצף לשירים הנפלאים מתוך המתנה הצנועה אך היקרה כל-כך שזכיתי לקבל מידיו של ר' חיים בנט, גדול הקומפוזיטורים בדורנו.
ולתמונת השבוע שלי - הבוחר בשירי זמרה
לפני כעשור הוזמנתי לעיר חיפה על-ידי ידידי ורעי היקר, הסופר והחוקר הרב אשר קליין, לשבות שבת קיצית בעיר, בתקופת ביקורנו בארצנו הקדושה. אך שוד ושבר, באמצע אותו שבוע הסתלק הרבי של חיפה, האדמו"ר של חסידות 'סערט ויז'ניץ', שמרכזה הגדול בעיר זו. חשבתי לדחות את הביקור להזדמנות אחרת, אך הרב קליין לא ויתר. הייתה זו שבת בתוך 'השבעה', כאשר בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר ניהל את השבת ברמה וברגש רב.
כשהגיעו לתפילת 'לכה דודי', הס הושלך בבית הכנסת של החסידות, מלחין החצר החל בניגון, וכל הקהל נלווה אליו כמו מקהלה גדולה. הרב חיים בנט מרים את היד וכל הקהל מגביר את הקול בהתאם לתנועות ידיו. סדר מופתי ומלכותי, גם בשבת קשה כזו. לתפקיד זה מונה על-ידי הרבי שזה עתה הסתלק, הרבי שליווה אותו צעד אחר צעד ואף מימן את לימודי המוזיקה שלו, רבי אליו היה מחובר בכל נימי נפשו, ובהדרכתו צמח והשפיע בשיריו על כל העולם היהודי. אהבה שגם בנו האדמו"ר מרעיף עליו עד בלי די.
והשבוע, שוב ביקור אצל ידידי הרב קליין, והפעם הוא הפתיע והזמין את חמיו הרב חיים בנט. מפגש שלתארו ולספר את חוויותיו ניתן לכתוב פרק מכובד, החל מלידתו מיד לאחר מלחמת העולם השנייה להורים ילידי עיירת קלויזנבורג בגליציה שניצלו בניסים גדולים, הנסיעה באוניית מעפילים בניסיון להיכנס לארץ ישראל, ונדחו שוב ושוב על-ידי הבריטים. "הייתי בן שנה, כשחייל בריטי חטף אותי מאמי וזרק אותי לחברו, חייל אחר באונייה שממול. כפסע היה ביני לבין היעלמות בגלי הים השוצפים", הוא מעלה זכרונות על ניסי חייו עליהם שמע מאמו, ומה שבעצמו גם זוכר.
המשובים שהוא מקבל ללא הרף, מגיעים מכל העולם. מתברר כי כוחו של ניגון יהודי הוא גדול, ובמיוחד ניגון חסידי המגיע ממלחין של יהודי ירא שמים ומיוחד זה. "ספר לי בבקשה משהו מיוחד, עבור הבלוג שאני כותב בס"ד מדי שבוע ליהודי רוסיה", אני מבקש ממנו. הוא חושב מעט, יש לו הרבה. הבחירה קשה ולבסוף מתחיל לספר:
"קיבלתי פעם פנייה של מפקד כלא 'צלמון' שליד חיפה, לבוא לנגן ולארגן מסיבת חנוכה כדי לשמח ולעודד את האסירים. התארגנתי עם מערכת הגברה, ואף ביקשתי מהרב של חיפה באותם שנים (הרב בקשי דורון ע"ה), שיגיע אף הוא לומר דברי תורה וחיזוק. נכנסתי אל האולם שהמפקד העמיד לאירוע. עליתי אל הבמה כדי לבדוק את הסאונד, ומיד שמתי לב לאסיר גבוה וחסון, על גופו קעקועים רבים, והוא מתבונן בי בחוזקה. פתחתי איתו בשיחה והתברר כי הוא דובר אידיש. כשנודע לו שאני מויז'ניץ שאל מיד: "הרבי חי? יש ישיבה"?
השמש כמעט שקעה והרב ביקש להתפלל מנחה. נתתי סידור גם לאסיר והוא התפלל בהתרגשות גדולה.
התחלתי לשיר, ואסיר זה שישב בשורה ראשונה מולי, שר בדביקות, סוגר עיניים בחוזקה ומתנענע לקול הצלילים. ראיתי כי משהו מטלטל עובר עליו. ולפתע קם והחל לרקוד בכל הכוח, כשדמעות חמות זולגות מעיניו, רקד ורקד, ולפתע התמוטט ונפל. עצרנו מיד את המוזיקה, ואנשי הרפואה של הכלא חשו לטפל בו. סיימתי לשיר. הרב סיים לדבר, קיפלתי את הציוד ויצאתי ברכב לכיוון היציאה. לפתע המפקד רץ אחרינו, ומספר כי לפני מספר דקות, נפח האסיר את נשמתו בפתאומיות...
חיפשנו ומצאנו כי יש לו אמא בעיר בת-ים. הגענו במיוחד כדי לנחם אותה, וגילינו יהודייה מבוגרת עם מטפחת לראשה. היא ביקשה לשמוע את הסיפור כולו, אמרה שהיא מגיעה מהעיר ויז'ניץ, וכששמעה שבנה נפטר לאחר תפלת מנחה, פרצה בבכי נרגש: "מיין זוהן איז אוועק נאך א קדיש"! (בני נפטר מהעולם אחר ששמע קדיש).
כשנכנסתי אל האדמו"ר מסערט ויזניץ ועדכנתי אותו על האירוע, הגיב הרבי שלי בהתרגשות: זכית לראות את דברי חז"ל "יש קונה עולמו בשעה אחת"!
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.